תכלית החיים - האם יש או אין תכלית לחיים? ואם יש, אז מהי? מהי
תכלית החיים? האם לחיים יש בכלל תכלית? ואם כן, מהי
תכלית החיים? ואם לא, אז מה בכל זאת
משמעות החיים? ומי שיתבונן בעניין יראה, שיש כאן רק שתי אפשרויות. האפשרות הראשונה היא שיש לחיים תכלית, והאפשרות השנייה היא שאין לחיים תכלית. אך אם נתבונן היטב בעניין, נראה שיש ... שיש תכלית לחיים. ועכשיו ננסה להבין מהי
תכלית החיים. ובטרם ננסה להבין מהי
תכלית החיים, ננסה להבין את
המשמעות של נקודת ההנחה שיש
משמעות לחיים. ואם נתבונן היטב בעניין נראה, כי אם נאמר שיש תכלית לחיים,
המשמעות של כך היא, שלחיים יש מטרה מסוימת, דהיינו, שהאדם צריך להגיע למטרה כלשהי, ושהעולם צריך להגיע למטרה כלשהי, ושלכל מה שקורה יש מטרה כלשהי. ומי שהוא חכם ומסתכל על התכלית של כל דבר, ... אבל התכלית הזאת לעולם לא נגמרת, הרי
שהמשמעות היא, שלחיים אין תכלית אמיתית. משום, שתכלית פירושו, שמגיעים למטרה כלשהי. ואם המטרה נמצאת בנקודת אין סוף, הרי שכל הנקודות רחוקות ממנה באופן שווה, וממילא כל הדברים טובים באותה ... אם נאמר שהתכלית היא ללא סוף, הרי שאין
משמעות אמיתית לתכלית כזאת. כי הדבר דומה לאדם שיאמר שיש תכלית בלעשות דבר שלא משיג שום תכלית סופית. ואם התכלית אין לה סוף, הרי שכבר אין לה שום
משמעות כלל, וא"כ הכל טוב באותה המידה, כי התכלית הסופית חסרת
משמעות. אך מצד שני, אפשר לומר גם שלחיים יש תכלית, והתכלית היא להגיע למצב מושלם, שהוא התכלית, ושבו לא שואלים יותר מהי התכלית. וכיצד מצב כזה יכול להתקיים? אז כפי שכבר ביארתי, מי שטוב לו, לא מחפש תכלית. והתכלית והסיבה
והמשמעות והשכל, כולם הם אמצעים לגרום לאדם להרגיש טוב. ומי שטוב לו באמת, הוא חי בהרמוניה עם המציאות, וטוב לו גם בלי תכלית ובלי סיבה ובלי שכל.
ותכלית החיים, היא להגיע למצב שבו האדם ירגיש כ"כ טוב, עד שהוא לא יחפש יותר תכלית לחיים. כי מאחר שכ"כ טוב לאדם, ממילא הוא יכול ליהנות גם בלי תכלית וגם בלי שכל. כי התכלית והמטרה עוזרים לאדם ... זאת המציאות עושה דברים שונים, הרי
שהמשמעות של זה היא, שהמציאות משיגה את המטרה שלה תמיד ובכל מצב. ז"א שהמציאות היא נקודת השלמות, שבה כל דבר הוא מושלם, ושכל דבר הוא המטרה עצמה, והשלמות נמצאת בכל דבר, בלי לחפש מטרה כלשהי. ... אם כן, כי אפשר לומר שלחיים יש תכלית,
ושתכלית החיים היא, שהאדם יתחבר למציאות בצורה כ"כ חזקה, עד שהוא יראה את הטוב ואת השלמות שיש בכל דבר, עד שהוא יגיע למצב שבכל רגע ורגע הוא יחווה את השלמות של התכלית הסופית, עד שהוא לא יחפש ... שאם אין תכלית לחיים כמכלול, הרי שאין
משמעות אמיתית לתכליות הקטנות יותר שיש בתוך התהליך. כי אם אין תכלית ומטרה סופית שצריך להגיע אליה בסוף, הרי שאין
משמעות למטרות שהן חלקים שונים של התהליך, כי התהליך כולו חסר מטרה. וזה בעצם אומר שאם לחיים אין תכלית, אז לשום דבר בחיים אין תכלית. ועכשיו נתבונן בעניין ונראה, שאם לשום דבר בחיים אין תכלית,
המשמעות של כך היא, שלכל דבר בחיים יש את אותה
המשמעות. כי אם אין שום תכלית לשום דבר, הרי שהכל טוב באותה המידה ולהכל יש את אותה
המשמעות. כי
המשמעות של הדברים, נוצרת מהתכלית שהם משיגים. ואם משהו משיג את המטרה, הרי שיש לו
משמעות טובה ולהפך. ואם לחיים אין שום תכלית ושום מטרה, הרי שהכל טוב תמיד. ורע יכול להיות, רק כאשר יש מטרה לא מושגת. ואם אין מטרה כלשהי, אז הכל טוב תמיד. ונמצא אם כן, כי שני ההפכים ... דבר תכלית, הרי שאם אין תכלית סופית,
המשמעות היא שאין תכלית לשום דבר, ואם יש תכלית סופית, הרי שהתכלית היא להגיע למצב שבו האדם כבר לא מחפש את התכלית, מחמת שהוא רואה את התכלית שיש בכל דבר. ונחדד: כי אם יש תכלית לחיים, גם אז ... רחוקים יותר או פחות מהתכלית, הרי
שהמשמעות של זה היא, שלא לכל דבר יש תכלית. ואם יש דברים שקיומם אפשרי ללא תכלית, הרי שכבר אין
משמעות לתכלית כלשהי. כי אם אפשר להיות קיים בלי תכלית כלל, הרי שאין שום
משמעות להשגת תכלית, כי אפשרי להתקיים גם בלי תכלית. כך שזה אומר שאם יש תכלית לחיים, אז על כורחך לומר שיש תכלית לכל דבר. כי אם אין תכלית לכל דבר, אז ממילא כבר לא חשובה התכלית של החיים. ...