... אין שום חיסרון ושום רצון כלל, אלא רק שלמות של אמת. אבל אצל אלוהים שקרי שמתחזה לאלוהים אמיתי, הוא עובד קשה מאוד כל הזמן ובכל מקום. כי הוא אחראי, להחיות את המקום ואת הזמן. ובנוסף, למרות שנדמה שהוא כל יכול וכולי, הרי שאין לו שום בחירה חופשית כלל. כי הטועים נדמה להם, שמי ...

... להשתגע (מנקודת המבט של הנפרדות. כי מנקודת המבט של האחדות, אין שום שינוי כלל והכל מושלם תמיד). כי (מנקודת מבט של הנפרדות), אלוהים השתגע, וצמצם את עצמו לתוך זמן ומקום, והפריד את עצמו מעצמו, וחילק את עצמו לאין סוף חלקים ...

... מתבונן על הקיר מולו, הוא מבין שהקיר מולו הוא לא מהות המציאות כולה. וכאשר יהיה ברור לאדם באופן מוחלט, שמהות המציאות היא לא הזמן והמקום, וכל שכן שהיא לא מה שנמצא בתוך הזמן והמקום, על ידי זה ורק על ידי זה, האדם מצליח לתפוש במחשבתו את הכלום שמחייה את הכל, שהוא מהות הכל. ואז האדם מבין את מהות המציאות. ואח"כ האדם רואה ... נחמן מברסלב). כי על ידי זה שהאדם חושף את כל השקרים של המדינה, דהיינו, רואה כיצד כל הצורות כולן, כולל הצורה של ה"אני" שלו ושל הזמן והמקום, ושל היש והאין, כיצד כל הצורות כולן הן שקר, אז על ידי זה האדם זוכה לראות את המלך העניו (שבסיפורי מעשיות של רבי נחמן מברסלב), דהיינו, ...

... חוזר אל הנפרדות, עדיין הוא נמצא בתוך תחושת האחדות ממש. אלא, שאז יש לו הרבה יותר מקום וזמן, לחוות את האחדות... שזהו טוב מאוד. כי המקום והזמן הם של הנפרדות, והם ריבוי האחדות, שהוא טוב מאוד. ובפועל, האדם צריך לזכור את האמת, שהאמת היא, ששום שינוי מלאכותי לא יעזור כאן. ...

... עד כדי כך שהוא בגודל אין סופי, וממלא את כל המציאות כולה, כולל את כל הזמן והמקום בבת אחת. עד כדי כך שנשארת רק ישות אחת קיימת בלבד. עד שאין שום דבר שנפרד מה"אני" של ...

... שיוצר ריבוי של טוב. כאשר האדם מודע באופן מוחלט, לכך שהוא משקר. כי השקר, יוצר ריבוי של טוב, על ידי זה שהוא יוצר זמן ומקום שבתוכם יש המון טוב. כי חווית השלמות, מתפרשת על פני יותר זמן ומקום, כאשר יש שקר, שיוצר את הזמן ואת המקום. והרעיון הוא, שלהפסיק לשקר, זה הכי קל בעולם, כי לא צריך לשנות שום דבר כלל. ורק ...

... לדעת, איך לשלוט על כל הצורות של המציאות, שנמצאות בכל מקום ובכל זמן, ומי שרוצה לדעת, איך ליצור צורות בתוך המקום והזמן, ומי שרוצה לדעת, כיצד כל צורה משפיעה על כל צורה אחרת בתוך המקום והזמן, לשם כך הוא מוכרח להבין, את מהות הצורות של הזמן והמקום. דהיינו, להבין את מהות הזמן והמקום. ובלי להבין את מהות הזמן והמקום, לא באמת ניתן להבין שום דבר, על מה שנמצא בתוכם. וגם ה"אני" של האדם, גם הוא בתוך זמן ומקום. כי יש מקום וזמן של ה"אני", ומקום וזמן אחרים של מה שאינו "אני". וכדי להבין את מהות ה"אני", האדם מוכרח להבין, את מהות הזמן והמקום שהוא נמצא בתוכם. כי האדם, הוא לא ה"שלם" עצמו, אלא הוא רק חלק ממנו. והאדם נמצא בתוך מקום וזמן, שהם עצמם בתוך השלם עצמו. והמסר הוא, שכדי למצוא את התשובה האמיתית לכל שאלה, לשם כך יש להבין את ...

... שישנו הוא בעצם ה"אין" והכלום וההעדר המוחלט. כי כאשר אין שום צורה כלל, הרי שאין גם צורת מקום וזמן, ואז ממילא אין שום דבר. כי גם הזמן והמקום, גם אלו רק צורות של משהו שישנו, שהוא בלי ...

... אלו צורות שונות שנמצאות בתוך זמן ומקום, והזמן והמקום עצמם, הם צורות של כלום, שהוא חסר את צורת הזמן והמקום. והאדם בעצם רואה, כיצד הכל מתהווה יש מאין. והאדם ... כאן. אלא, ישויות שונות בתוך הזמן והמקום, משנות את מיקומן בתוך הזמן והמקום, ועל ידי זה מוגדרת צורה חדשה. אבל מבחינה כמותית, ... אל תוך הצורות, ויסיר את צורת הזמן והמקום, יקבל הוויה אחת, ויראה שבסוף, יש ישות אחת שמקיפה ... יש מאין, אין פירושו שינוי של מקום וזמן, אלא פירושו התהוות של ריבוי ישויות, שנובע מתוך ...

... לא נצחי. כי שום דבר, קיומו הוא לא מחוייב. ואפילו הזמן והמקום עצמם, גם הם, קיומם לא מחוייב. ומאחר שקיומם של הזמן והמקום הוא עצמו רק אפשרות, כי הם יכולים גם לא להיות קיימים, ממילא זה אומר ששום דבר בעולם קיומו לא מחוייב, כי הכל קיים בתוך זמן ומקום כלשהו. וגם התודעה תופסת זמן ומקום. כי יש את הזמן והמקום של ה"אני" ושל התודעה, ויש את הזמן והמקום של מה שאינו "אני", שנפרד מה"אני" של האדם וכולי. וזה בעצם אומר שיש לאדם בחירה חופשית לעשות כרצונו. אבל רצונו לא תלוי בו, וגם ... שום זמן שאין בו זמן. וה"אני" של האדם, נמצא בתוך הזמן והמקום. ולא בהכרח זמן ומקום "חומרי" ו"ממשי", אלא זמן ומקום באופן כללי, ששום דבר לא יכול להיות בלי זמן ומקום כלשהם. כי גם ה"אני" תופס מקום כלשהו בתוך המציאות כולה, והוא קיים בזמן כלשהו וכולי. וזה בעצם אומר, שלמרות שלאדם נדמה שה"אני" שלו הוא ישות עצמאית, הרי שהמקום והזמן, ממלאים את ה"אני" של האדם. או במילים אחרות, המציאות ממלאת את ה"אני" של האדם. וגם אם נדמה לאדם שהוא ישות עצמאית שהיא נפרדת משאר הדברים, הרי שבפועל המקום והזמן והמציאות, הם ממלאים את האדם עצמו. ואין שום מקום וזמן, שאין בהם את המציאות עצמה. וזה בעצם אומר, שהקיום של האדם, וה"אני" של האדם, והרצון של האדם, והפעולות של האדם, וכל מה שישנו, אלו הכל תנועות שונות של מרחב הזמן והמקום ושל המציאות עצמה. והאדם הוא לא יותר מאשר דמות דמיונית בתוך המחשבה של המציאות עצמה. כי אין שום הבדל כלל, בין ה"אני" של האדם, ... במציאות כולה. ומנקודת המבט הזו, האדם רואה גם, שכל הזמן והמקום כולם, וכל מה שיש בהם, אלו רק ביטויים וצורות שונות של ההוויה האחת של הכל. ושהוא לא שונה מכל דבר אחר שישנו או שאיננו. והוא רואה ... שה"אני" שלו זאת הישות האחת, שקיומה קודם לקיומם של הזמן והמקום, שהיא הוויה של הכל, שאין בה שום צורה כלל וכולי. והדבר דומה לאדם שנמצא בתוך חלום, שהוא מבין שהוא בתוך חלום. ואז הוא מבין ... עצמו, הוא מצמצם את עצמו לתוך תודעה נפרדת, שהיא חווה זמן ומקום בצורה אחרת, ממה שאלוהים עצמו חווה זמן ומקום, כי גם אצלו יש זמן ומקום (כי יש אני ולא אני, והרצון והישות והתודעה, כל אחד מהם נמצא במקום אחר וכולי). והתודעה של ה"אני" האחרון שהיא האדם עצמו, היא ...