... מאושר. והאושר של האדם, הוא פנימי. והאושר של האדם, לא תלוי במה האדם יכול לעשות או לא, אלא באיך שהאדם מסתכל, על המצב האישי שלו. וכאשר קורה לאדם איזה דבר נגד רצונו, האדם
מרגיש רע. והאדם
מרגיש רע, רק כאשר הוא בתוך תוכו חושב, שהוא כן יכול לשנות את המצב. ואדם רגיל, לא נכנס לדיכאון, מכך שהוא לא יכול לעוף באוויר ... שהוא תיאורטית, כן יכול לשנות את המציאות. ואם האדם לא הייתה בו שום אמונה עצמית כלל, ואם האדם היה בטוח שהוא לא יכול לשנות את מצבו, הרי שהוא היה משלים איתו, והוא לא היה
מרגיש רע. וכל אדם בעולם שסובל מדבר כלשהו, זה רק משום, שנדמה לו, שיש דרך כלשהי שהמצב יהיה שונה. ואם האדם היה בטוח שהמצב לא יכול להיות שונה, הרי שהוא היה משלים עם המצב
ומרגיש טוב. וכאשר אדם בא לקבל עצה, והוא לא מאמין בעצמו כלל, וכאשר הוא אומר שהוא לא מאמין בעצמו כלל, הרי שבוודאי שיש משהו ... לא היה בא להתלונן על הבעיה שלו. והאדם מתלונן ובא לבקש עצה איך לשנות את מצבו, רק משום, שבתוכו הוא חושב, שהוא כן יכול לשנות את מצבו. כי אילו הוא היה יודע בידיעה שלמה,
ומרגיש בשלמות שהוא לא יכול לשנות את מצבו, הוא לא היה
מרגיש רע. ואם אדם בא לבקש עצה, והוא אומר שהוא לא מאמין ביכולת שלו לשנות את מצבו, הרי שלא צריך להתעקש ולהילחם איתו שיאמין ... שקשה לו לקחת אחריות. אבל כאשר אומרים לאדם שזה נכון שהוא באמת לא יכול לשנות את עצמו, וכאשר אומרים לאדם שעליו להתפשר ושבאמת מבינים את זה שקשה לו להשתנות, על ידי זה האדם
מרגיש חופשי לאפשר לעצמו לחפש את האמונה שלו בעצמו וכן להשתנות. כי כאשר מקבלים את האדם שלא מאמין בעצמו כפי מה שהוא, אז הוא
מרגיש שהוא יכול להכיל בתוכו, גם את הקושי שלו להשתנות, וגם את הרצון שלו להשתנות. ואם מתעקשים עם האדם, שהוא צריך להאמין בעצמו, ... את הקושי שלו להשתנות וכולי. ונסכם: מי שקשה לו להאמין בעצמו ולקחת אחריות, זה בסדר גמור. אבל על האדם ללמוד להיות מאושר עם המציאות, כפי מה שהיא. ועל האדם לדעת, שאם הוא
מרגיש רע עם המצב, זה רק בגלל שהוא בתוכו כן מאמין וחושב שהוא יכול לשנות את המציאות. ועל האדם לקבל את הקושי שלו לשנות את עצמו. ...