... שלו. כי המורה הרוחני שנשמע אמין ביותר, הוא עדיין נשמע אמין פחות, מאשר קיום הנפרדות של המציאות עצמה. כי הממשות, של עולם הנפרדות שלנו, היא הרבה יותר גדולה ונראית ...

... כמה כל המקום כולו וכל הזמן כולו, הם יותר קטנים ממה שנדמה. הם כ"כ קטנים ביחס למציאות, עד כדי כך שאפשר לומר שהם כלום. שאלה להתבוננות: מרחב המקום: כמה מקום צריך כדי להכניס לתוכו את כל מרחב המקום? כמה מקום תופס כל מרחב המקום? והיכן בדיוק ובאיזה ... המקום והזמן וממה בדיוק הם עשויים? תשובה: גם המקום וגם הזמן, שניהם נמצאים בתוך המציאות. ז"א קיימת מציאות שמהותה היא X כלשהו, ואותה המהות של המציאות היא זו שמהווה גם את תחושת הזמן וגם את תחושת המקום. המקום והזמן הם לא יותר מאשר תחושה של האדם שנמצא בתוכם. כאשר האדם לדוגמא חולם חלום, כל המקום כולו קיים רק ... גדול ואין סופי. אך מצד האמת שניהם ביחד נכנסים בלא יותר מאשר מחשבה אחת קטנה של המציאות בפחות מרגע אחד. ולצורך ההמחשה: מספיק שהמציאות תחשוב מחשבה אחת קטנה פחות מרגע אחד, כדי שבתוכה יכנסו גם המקום וגם הזמן שנדמים לכ"כ גדולים. הנושא הוא מאוד פשוט. המציאות היא אין סופית באמת. המציאות היא אינה המקום וגם לא הזמן. הזמן והמקום נמצאים בתוך המציאות. כידוע, גם המקום וגם הזמן הופיעו בתוך המציאות (בבריאת העולם / המפץ הגדול. ראה כאן). כל המקום כולו וכל הזמן כולו, מתהווים בכל רגע מחדש על ידי המציאות. ז"א המקום והזמן הם מעין מחשבה של המציאות, שבתוכה נמצאים הזמן והמקום ביחד, ושבתוכם האדם / העולם נמצא... נקודה נוספת: לגבי מרחב המקום וציר הזמן ברמה המדעית / פיזיקה (תורת היחסות). חשוב לשים לב לכך, ...

... בדרך הפוכה ממה שחושבים העולם. כי מי שהוא חכם ואיש אמת (שזה בעצם אותו הדבר, כי חכם, הוא רק מי שהוא איש אמת שיודע את האמת של המציאות שהכל אחד), מי שהוא חכם ואיש אמת כזה, הוא לא רודף אחרי הכבוד כלל, והוא לא אכפת לו כלל על כבודו. ו לא משום שיש לו רגשי נחיתות כלשהם, או ... ללא כל הפסקה וללא כל יכולת של אף אחד בעולם לפגוע בכבודו האמיתי. משום, שהוא יודע את האמת שהוא עצמו אלוהים האמיתי, ובאחדות של המציאות יש שלמות מוחלטת. וגם מצד הנפרדות של המציאות, הרי שהוא אלוהים השקרי, דהיינו, זה שעושה את הכל תמיד, שהכל כרצונו תמיד. כי הטועים בעצמם ובגדולתם, דהיינו, חלקי השלמות האלוהית שהשתגעו ... בני אדם שנפרדים מהשלמות (והכל הוא רק מצד הנפרדות, כי מצד האחדות הכל אחד ממש), מאחר שהם טועים שהם חושבים, שהם נפרדים מהאחדות של המציאות, על ידי זה הם חווים צמצום, והם מחזיקים את עצמם לישות שהיא בתחתית ובשפל של המציאות, שהוא כמובן האדם, שהוא הישות שסובלת יותר מכל מה שקיים במציאות. וכאשר יש לאדם רגשי נחיתות כ"כ גדולים, עד שהוא מחזיק את עצמו לבן אדם, במקום להבין שהוא, זה ה"אני" האמיתי שלו, דהיינו, הישות שחושבת את המציאות כולה תמיד, וגם ה"אני" העוד יותר גדול, שהוא לא מודע לעצמו כלל (כפי שכבר ביארתי את כל זה במקומות אחרים), אז, כאשר יש לאדם רגשי נחיתות כ"כ ... אותו, ושיכירו אותו, ושיכירו את מעלותיו וכיו"ב, שאלו כל התכונות שיש למלך, שהאדם מתגעגע לתחושות האלו, ורוצה אותן. והנה, המלך של המציאות, היא האמת. כי האמת האמיתית דהיינו, האמת המוחלטת, קיומה מחוייב תמיד. והיא המלך של כל העולמות כולם, כי היא מחייה את כל העולמות כולם. והאמת ... ויש כאלו שיש להם גאווה פסולה, שהם חושבים בטעות שהם משהו, אבל זה על המשהו הלא נכון. כי האדם, הוא באמת משהו אמיתי, כי הוא מהות המציאות שמחייה את כל המציאות כולה. אבל האדם, מחמת שהוא משוגע, נדמה לו שהוא הצורה החיצונית של המציאות, והוא בטעות מחזיק מעצמו משהו, אבל בטעות הוא מזדהה עם צורה שאין לה שום כוח מעצמה כלל. והאדם הוא חי מת. שבאמת הוא חי, אבל הוא חווה את המוות. כי במקום שהאדם יחווה את החיים של המציאות כולה, הוא חווה את המוות של הצורה, שאיתה הוא מזדהה. וכאשר אדם כזה, שחושב בטעות שהוא צורה דמיונית, כאשר הוא נתקל בחכם אמיתי שיודע את האמת ... כי כל אדם, רוצה יותר מכל, להיות שלם עם עצמו באמת. ושלמות יש רק לאלוהים האמיתי. ומי שנכלל בו, על ידי זה שהוא יודע מהי אחדות המציאות, דהיינו, מהות הבורא, לפני שהוא ידע שהוא עצמו קיים, מי שיודע מהי המהות הזאת, הוא נכלל באלוהים, ומקבל את השלמות האלוהית. ומי שנכלל באלוהים, ...

... אמיתית פירושה הבנה מלאה של כל הצדדים של המטבע וראיית התמונה המלאה. כאשר האדם רואה את התמונה המלאה של המציאות, ממילא הוא אוהב את כולם באמת ודן את ...

... ממלא את האדם בשלמות. כי האדם רוצה להגיע אל האחדות. והאחדות של המציאות, היא נמצאת בסוף ובקצה האחרון של המציאות, והיא רחוקה במרחק אין סופי. וכל זמן שהאדם לא הולך עד הסוף ממש, הוא עדיין לא מגיע לאחדות עצמה, אלא רק ללבושים חיצוניים שלה. והחכם האמיתי, רוצה לגלות ... של החכם האמת. כי אין שום משמעות אמיתית, ללבושים החיצוניים של המציאות. והעצות של החכם האמיתי, הן כולן רחוקות מהעולם המעשי של הלבושים החיצוניים, ולכן אי אפשר לקיים בפועל באופן "ממשי", שום עצה של מי שהוא חכם אמיתי באמת . ... בתוך החלום ה"ממשי" של האדם. והדבר הממשי באמת, זאת האחדות של המציאות, שהיא המהות שממלאת את הכל. והעצות של החכם האמיתי, הן ממשיות באמת, והן כולן מכוונות את האדם אל תכלית אחת, שהוא יחווה את האמת של המציאות, באופן ממשי. כגון לדוגמא שהאדם לא יחשוב שום דבר, שהוא אינו אמת. ושהאדם לא ירגיש שום רגש, שהוא לא נובע מתפישת אמת של המציאות. והעצות של החכם האמיתי, לוקחות את האדם, והופכות עבורו את האמת המוחלטת, לדבר הממשי ביותר. שהאדם חווה באופן ממשי באמת, את המהות של המציאות, שהיא האחדות של הנפרדות. וכל זה קורה, רק כאשר האדם הולך עם האמת, עד לקצה האחרון, אל האין סוף ומעבר לו. כי שם ורק שם, יש את האחדות של המציאות. ומצד האמת, לא רק שהאדם לא מקיים את העצות של החכם האמיתי באמת, עד הסוף ועד הקצה האחרון שלהן ומעבר לקצה האחרון שלהן, אלא האדם גם לא הולך אחרי שום אמת ... שקר, הרי שבסופו של דבר, תמיד ובכל מצב, האדם יגיע אל האחדות של המציאות, שהיא נמצאת בסוף של כל הדברים, ושכל הדברים בסופם, מחוברים אליה. כי האדם הוא איש אמת, בדיוק כמו שהדמות שמשתקפת בחלום בשעת השינה היא אמת. כי אין לאדם ... שהוא אמת, הוא גם שקר ! משום שהוא לבוש חיצוני, שהוא אינו מחוייב המציאות, ושהוא רק מתחזה לאמת. ובפועל, על האדם ללכת אחרי האמת שלו עצמו, אבל ללכת אחריה עד הסוף ועד הקצה האחרון שלה באמת. דהיינו, שעל האדם להיצמד אל האמת שלו ...

... מתחיל לסבול מפרפקציוניזם ילדים. שזה אומר, שהילד לפעמים מנסה להיות פרפקציוניסט, ולא מוכן לקבל את חוסר השלמות שיש במציאות שלנו. כי שום דבר במציאות שלנו, אינו מושלם. והחיפוש של האדם אחרי השלמות בכל ...

... אל הפועל. ואח"כ, כאשר הפחד נרגע, אז הכוחות האלו עדיין נשארים בשימוש האדם. ובשורשו, הפחד הוא אם כל חטאת. והפחד נובע מכך, שהאדם חושב שהשלמות והחיסרון, הם נפרדים. ומאחר שהם נפרדים, האדם נפרד מהמציאות, וממילא הוא חווה חיסרון, וממילא יש רצון, וממילא יש גם פחד. כי בלי ישות נפרדת, אין חיסרון ואין רצון, ואז אין גם שום ... היכולות שלו, שהן הכוח האלוהי שבו. כי אלוהים, הוא הכוח הבלתי מוגבל. וכאשר יש פחד, אז הפחד עוזר לאדם, לגלות את היכולות שלו ואת האלוהים שהוא. עד שהפחד כ"כ מציק לאדם, עד שהאדם נאלץ לחקור ולהבין את המציאות, ומגלה שהכל אחד, וכל הפחדים נעלמים. ואז גם, אחרי שהאדם חוזר אל הנפרדות, עדיין הוא יודע את האמת שהכל אחד וכולי. וזהו ...

... למבוי סתום? ובו יתבאר מה על האדם לעשות, כאשר הוא מגיע למצב של מבוי סתום מבחינה רעיונית? כי האדם מחפש את עצמו ומנסה להבין את המציאות. ובמהלך החיפוש האדם נתקל לפעמים במצבים של מבוי סתום, שאין לאדם מושג איך להתקדם הלאה בהבנת המציאות. והשאלה היא מה לעשות במצב כזה? והטועים שהם לא באמת רוצים להבין את האמת, כאשר הם מגיעים למצב של מבוי סתום, הם פשוט נעצרים ומתחילים להאשים את המציאות שהיא לא ברורה. והם מייאשים את עצמם בלי סיבה, וממילא הם גם סובלים בלי סיבה. כי הטועה, כאשר הוא מגיע לנקודה שבה הוא חווה שאין לו מושג איך להתקדם הלאה, הוא פשוט חוזר לאחוריו או עוצר את החיפוש. כי מי שהוא איש אמת והוא באמת רוצה להבין את המציאות, הוא אין לו שום מניעות ושום מחסומים כלל, אלא הוא מתקדם קדימה תמיד. כי המחסום היחיד שיש לאדם, הוא מחסום חוסר ההבנה שלו, שגורם לרצון של האדם, לא להיות רצון אמיתי. כי כאשר יש ... לסיבה הראשונה. ואז האדם מטעה את עצמו וחושב, שאין סיבה ראשונה ושהאין סיבה, היא הסיבה של הכל. דהיינו, שהאדם משקר את עצמו ואומר, שלמציאות שלנו אין סיבה. והלב של האדם, יודע שהאדם משקר את עצמו. ולא משום שהלב של האדם בטוח שכן יש סיבה, אלא משום שהלב של האדם יודע, שהאדם לא באמת יודע בוודאות מוחלטת, שמנקודת מבט אובייקטיבית אין סיבה, גם אם זה היה נכון, כל שכן כאשר זו לא האמת של המציאות. כי למציאות שלנו בהחלט יש סיבה, אלא ששם בשורש המציאות, שם המושג סיבה יש לו משמעות אחרת מיוחדת, שזה כמובן נושא בפני עצמו. והרעיון הוא, כי כאשר יש לאדם ספק לגבי איזה דבר, עליו לדעת להיות איש אמת ולומר שהוא אינו יודע. כי השאלה, היא ... האמת המוחלטת, הרי שהאדם עדיין לא באמת יודע שום דבר, בשום נושא שהוא בעולם. כי אי אפשר לדעת שום דבר באמת, בלי שהאדם יודע את מהות המציאות באמת. כי בלי המוחלט, אין שום משמעות לאמת ולידיעה כלשהי. ומי שרוצה להתקדם, הוא לא צריך ליפות ולא צריך לכער את המציאות, אלא צריך להיות איש אמת בלבד. וכאשר יש לאדם ספק וחוסר ידיעה, עליו לדעת להיות במצב הזה של חוסר הידיעה. וכל הסבל שיש לאדם בחיים, הוא רק בגלל שיש לו ידיעה חלקית. ואם היה לאדם מידע מלא על המציאות, כגון למה באמת כל דבר קורה, לא היה האדם סובל כלל. ואם לא הייתה לאדם שום ידיעה כלל, דהיינו, שהאדם לא היה יודע גם לא את קיומו העצמי, גם אז לא הייתה לאדם שום בעיה כלל. וכל ... עלול לקרות לו דבר רע. (והאדם בטעותו אינו יודע את עצמו, ואכן קורים לו דברים רעים). ומשום כך, כאשר יש לאדם איזה ספק מהותי לגבי המציאות, האדם מעדיף לומר לעצמו, שהוא כן יודע מהי האמת, וזה רק משום שהוא מפחד לחיות בספק. כי קיומו של האדם עצמו, הוא תלוי בידיעת האדם את קיומו. ואם יש לאדם ספקות לגבי קיומו, אז האדם ... של האדם, וממילא הן מחזקות את ה"אני" של האדם. והכל מתחיל בשקר הלא מודע הראשון, שהוא ללא סיבה כלל (שסיבתו האמיתית, היא אחדות המציאות). כי הטעויות של האדם, כולם שורשם בפחד של האדם. והפחד עצמו, הוא עצמו שורשו בשקר הראשון של האדם, שהאדם משקר את עצמו סתם כך בלי שום סיבה, וחושב שהנפרדות שלנו היא האמת המוחלטת. ... הראשון, הוא בלי סיבה, כי בלי שקר אין פחד. ובלי פחד, אין שום סיבה לשקר. כך שהשקר הראשון הוא בלי פחד ובלי סיבה (מלבד סיבת אחדות המציאות). ומי שרוצה לעשות לזה סוף, ולא רק לעשות סוף, אלא גם לעשות התחלה חדשה של חיים טובים באמת, עליו לשנוא את השקר בתכלית השנאה, ולאהוב את האמת בתכלית האהבה ובמסירות נפש של ממש. ... לא מוכן לסבול קצת, ואז הוא אח"כ סובל הרבה באמת. כי כל הסבל שבעולם, בכל צורותיו האפשריות, הוא כולו שטות, ביחס לטוב שיש מהבנת המציאות. ואם היה לאדם שכל של אמת (כגון אם היה האדם מקשיב לחכם האמיתי), אז היה האדם רץ מהר בלי לחכות כלל, והיה האדם מסתער וכובש את כל המלחמות כולן, ומנצח את המלחמה ואת המשחק. ומי שיש ... וטוב לו לאדם שיסבול את כל הסבל שבעולם בבת אחת וגם יותר מכך (דהיינו בכל צורה שהיא), כדי לקבל שכל אמיתי, שמעביר את האדם לחוויית מציאות אחרת, שבה כל הרע מתהפך לטובה ממש. והאדם מפחד מדמיונות ושקרים, ואח"כ הוא סובל עוד יותר הרבה. ובפועל על האדם לא לפחד כלל, אלא להיות איש אמת, ולומר לעצמו את האמת, שהוא לא יודע, ... הוא מקבל שכל חדש, והוא מבין ש באמת היש והאין הם אחד, ושרק בשכל הקטן הם נראים כישויות נפרדות. ואז בעצם האדם זוכה לדעת את מהות המציאות, שהיא החיבור של ההפכים, והוא מבין ממילא שאין שום שאלה כלל, ואז האדם יודע את הדבר שאי אפשר לדעת אותו וכולי. ובסיכומו של דבר, כאשר האדם מגיע למבוי סתום, עליו להתעמק בתוך השאלה ...

... של האדם = יש גבול רגשי לשמחה הפנימית של האדם. המצב הפחות נפוץ, הוא המצב של ההתגשמות של האשליה. פירוש: לאדם יש אשליה שאם הכל יהיה כפי מה שהוא רוצה, אז הוא ירגיש טוב בשלמות. האדם מרגיש רע משום שהמציאות אינה כרצונו. והאדם שואף כל הזמן להגיע ...

... לאדם וכולי. והכל הוא לפי רמת הדמיון, שהאדם חווה, בינו, לבין הדמות האחרת. ומי שרוצה לא להיות מוטרד מהעבר / העתיד, הוא מוכרח להיות מסוגל להכיל בתוכו את כל הצורות כולן. וכאשר האדם מבין את המציאות, ורואה את האמת שהכל אחד ממש, אז הוא מסוגל להכיל בתוכו, את כל הצורות כולן. ואז הוא לא מוטרד ...