... לו סיבה מדוע הוא מתרחש, ויש גם תוצאה סופית להיכן הוא מתקדם. והמוות של האדם, הוא רק מקרה פרטי בתוך אין סוף תהליכים אחרים, שהם כולם תתי תהליכים של תהליך אחד גדול יותר, שהוא מטרת הקיום של המציאות כולה. ומי שהוא חכם אמיתי שרואה את הנולד, הוא מסתכל תמיד על התכלית של כל דבר, אבל הוא מסתכל לא רק על התכלית האישית שלו באופן אישי, דהיינו, על המוות האישי שלו, ... הוא רואה את כל התמונה המלאה, ועל ידי זה הוא מבין את המהות של החלקים של הפאזל. ולכן החכם האמיתי כאשר הוא מתבונן על עניין המוות, הוא מתבונן עליו מתוך הסתכלות והבנת התהליך הכללי כולו, של כל המציאות כולה. והתכלית הסופית האמיתית, היא לא המוות של האדם, אלא התכלית של כל הדברים שקורים בעולם. כי התכלית האמיתית של החיים ושל המוות של האדם, היא התכלית של כל ...

... הוא עצמו, וגם בו זמנית הוא יהיה משהו אחר שיוכל להסתכל על המציאות שבתוכה הוא נמצא. והחכם האמיתי השכל שלו גדול כ"כ, עד שהוא מתגבר גם על ... כי יש כאלו שהם טוענים שהם ראו את התמונה המלאה (אלוהים / המציאות וכיו"ב). והם אינם אלא טועים. כי אם הם ראו, הרי שזאת לא התמונה המלאה. ... האדם אומר שהוא ראה את התמונה המלאה (ראה את אלוהים / כל המציאות כולה וכיו"ב), הוא אינו אלא טועה ומטעה גם אחרים. כי ברגע שהאדם רואה איזה דבר, ממילא יש במציאות 3 ישויות. שהן 1 - האדם שרואה. 2 - הדבר שאותו האדם רואה. 3 - המחשבה ... כי כדי להבין איך נוצר הזמן, לשם כך צריך האדם לדמיין מציאות של אין זמן, שממנה נהיה זמן. אבל ברגע שאנחנו אומרים שיש מציאות ללא זמן, שממנה נוצר זמן, ממילא תיארנו סוג זמן נוסף ושונה מהזמן שעליו ... הוא יישאר אין סוף. ומשום כך, כל האומר שהוא ראה את כל המציאות כולה, את התמונה המלאה וכל כיו"ב, הוא אינו אלא טועה ומטעה את עצמו ואת ... ואף על פי כן, כדי להיות מאושר, על האדם להבין את כל המציאות כולה וכן לראות את התמונה המלאה. אך מה יעשה האדם שהוא לא יכול לראות ... ברור מאליו, שאילו היה יכול האדם לראות את התמונה המלאה של המציאות, ממילא הוא היה מבין את המציאות, והוא היה חי איתה בשלום. אך האדם מוגבל לראות את התמונה המלאה, ולכן ...

... נקודת המבט שלו על החיים טובה ולהפך, להפך. הסביבה של האדם = הרעיונות שרצים לאדם בראש, המחשבות שרצות לאדם בראש. צורת ההסתכלות של האדם על המציאות = הסביבה שבה האדם חי. סביבה חיובית = סביבה טובה = סביבה שבה האדם מרגיש טוב באמת לגבי המציאות. סביבה שלילית = סביבה רע = סביבה שבה האדם מרגיש רע / טוב שקרי לגבי המציאות. טוב שנוצר מתלות רגשית = טוב מזויף. טוב אמיתי = טוב שנובע מעצמו ושאינו תלוי בדבר חיצוני. כאשר האדם מסתובב בסביבה טובה, הוא מוקף ברעיונות חיוביים שגורמים לו להרגיש טוב יותר כלפי המציאות = החיים של האדם טובים יותר. כאשר האדם מסתובב בסביבה שלילית = רעיונות שליליים לגבי המציאות = האדם מרגיש רע כלפי עצמו / המציאות וכולי. סביבה תומכת = סביבה טובה = מחשבות חיובית = חשיבה נכונה = ראיה נכונה ואמיתית של המציאות = ראיית הטוב שיש בכל דבר שבמציאות = מציאת הטוב האמיתי שיש בכל דבר, טוב שאינו תלוי בצורה חיצונית כלשהי = חשיבה חיובית אמיתית. סביבה שלילית = מחשבות שליליות = סביבה שבה האדם אינו מרגיש טוב לגבי המציאות = האדם מרגיש טוב רק בגלל הצורה החיצונית של המציאות = רע = חשיבה שלילית. מחשבות טובות = שרואות את החיובי / הדומה / ...

... נמצאת, אחרי הקצה האחרון של האמת האישית של האדם. ומי שרוצה להבין את המציאות בצורה אמיתית ומוחלטת, עליו להבין את המציאות, לפי האמת האישית שלו, אבל ללכת עם זה עד הסוף. כי האדם הולך אחרי האמת שלו עצמו, אבל לא הולך אחרי האמת שלו עצמו עד הסוף. כגון לדוגמא, שהאדם מתייחס למציאות, בצורה שאינה מדויקת, ע"פ קנה המידה של האדם עצמו. כגון לדוגמא שהאדם כועס על איזה דבר, יותר או פחות ממה שהוא חושב, שראוי לכעוס על אותו הדבר. או לדוגמא, שהאדם אומר איזה ... באופן חלקי. וכאשר האדם סוטה מהאמת שלו, על ידי זה הוא מתרחק מהאמת של המציאות. דהיינו, ככל שהאדם מתרחק יותר מהאמת שלו עצמו, דהיינו, ככל שהאדם רואה את המציאות בצורה שגויה, ביחס לאמת שלו עצמו, כך הוא מתרחק מלראות את המציאות, כפי מה שהיא באמת, מנקודת מבט אובייקטיבית. כי קיימת נקודת מבט אובייקטיבית, להסתכל על המציאות. אבל, כדי לראות את המציאות מנקודת מבט אובייקטיבית, לשם כך צריך ללכת אחרי האמת האישית והסובייקטיבית, עד הקצה האחרון שלה. כי המוחלט, הוא נמצא אחרי הקצה האחרון של היחסי. ומי שהולך אחרי האמת שלו, ב 100% בשלמות שאין שלמות אחריה, הוא רואה את האמת המוחלטת של המציאות. ועל האדם ללכת אחרי האמת האישית שלו, עד הסוף. דהיינו, שתהיה התאמה מלאה בשלמות מלאה, בין הרגש לבין השכל של האדם. שלא יהיה מצב, שהרגשות של האדם אומרים לו דבר אחד, ושהשכל ... בה שום אמונה ושום הנחת יסוד כלשהי, מנקודת המבט הזו, האדם רואה את המציאות כפי מה שהיא, בצורה אובייקטיבית. ומי שמשקר לעצמו, שנקודת המבט שלו, היא מוחלטת ולא יחסית ואישית בלבד, הוא מונע מעצמו, להתחבר לנקודת המבט הפנימית ביותר שבתוכו, שאין בה ... הזמן. עד שתהיה התאמה, בין האמת האישית של האדם, לבין האמת המוחלטת של המציאות. ועיקר הבדיקה היא, על ידי זה שהאדם הופך את האמת האישית שלו, מיחסית, למוחלטת. דהיינו, שהאדם לוקח את כל מה שהוא יודע, ובודק וחוקר ושואל, האם אכן זו אמת מוחלטת, ללא כל ... שלו עד הסוף, ואז בסופו של דבר, האדם מגיע לנקודת מבט אובייקטיבית על המציאות, ואז האדם משתחרר לגמרי מכל קיבעון מחשבתי, וזוכה לראות את הדברים, כפי מה שהם, וחי עם כל המציאות בשלמות אמיתית. ...

... סובל, שפשוט יבדוק מה הוא רוצה. כי כל רצון, פירושו סבל, שהאדם חווה פחד שיקרה אחרת מרצונו. ושהאדם חווה שהמציאות טובה יותר, בצורה כזו ולא בצורה אחרת. ומי שנדמה לו שהרצון שלו בשליטתו, שיואיל נא לנסות להפסיק ולבטל את רצונו. כי אם לא יהיה ... אלא זמן ומקום באופן כללי, ששום דבר לא יכול להיות בלי זמן ומקום כלשהם. כי גם ה"אני" תופס מקום כלשהו בתוך המציאות כולה, והוא קיים בזמן כלשהו וכולי. וזה בעצם אומר, שלמרות שלאדם נדמה שה"אני" שלו הוא ישות עצמאית, הרי שהמקום והזמן, ממלאים את ה"אני" של האדם. או במילים אחרות, המציאות ממלאת את ה"אני" של האדם. וגם אם נדמה לאדם שהוא ישות עצמאית שהיא נפרדת משאר הדברים, הרי שבפועל המקום והזמן והמציאות, הם ממלאים את האדם עצמו. ואין שום מקום וזמן, שאין בהם את המציאות עצמה. וזה בעצם אומר, שהקיום של האדם, וה"אני" של האדם, והרצון של האדם, והפעולות של האדם, וכל מה שישנו, אלו הכל תנועות שונות של מרחב הזמן והמקום ושל המציאות עצמה. והאדם הוא לא יותר מאשר דמות דמיונית בתוך המחשבה של המציאות עצמה. כי אין שום הבדל כלל, בין ה"אני" של האדם, לבין כל דבר אחר, כגון לדוגמא דומם / צומח וכיו"ב, כי את הכל ממלאת הוויה אחת. וכל ... הגבוה יותר, שבה האדם מבין שכל הקיום שלו, ובכלל זה ה"אני" ואילך החוצה, זה הכל לא יותר מאשר זרוע מבצעת של המציאות, וביטוי של ישות אחרת, שהיא זו שאחראית לכל מה שהיה הווה ויהיה במציאות כולה. ומנקודת המבט הזו, האדם רואה גם, שכל הזמן והמקום כולם, וכל מה שיש בהם, אלו רק ביטויים וצורות שונות של ההוויה האחת של הכל. ... של משהו אחר, אז על ידי זה ה"אני" של האדם נעלם לו, והוא מקבל "אני" חדש, שהוא בעצם ה"אני" של אלוהים / המציאות, עצמם. כי ברגע שהאדם מבין שה"אני" שלו הוא ביטוי של ישות אחרת, אז זה מביא את האדם למצב שבו, כאשר הוא אומר אני, הוא מתכוון לישות האמיתית שהיא זו שאומרת את ה"אני" דרכו. עד שהאדם אומר אני, וחווה את המציאות עצמה. וכאשר אנחנו אומרים שהאדם חווה שה"אני" שלו, הוא המציאות עצמה, היינו שהאדם חווה שה"אני" שלו זאת הישות האחת, שקיומה קודם לקיומם של הזמן והמקום, שהיא הוויה של הכל, שאין בה שום צורה כלל ... שלו הוא ישות נפרדת, מהיכן הרצון מגיע? ומה אחראי לקיום שלי? וכולי, עכשיו האדם שואל את זה כאלוהים וכמציאות, בגוף ראשון. דהיינו, האדם שואל מה תכלית המציאות? ומה הסיבה שאלוהים ברא את העולם? והאם מישהו ברא את אלוהים? וכולי, אבל הוא שואל את זה מתוך תודעה של אלוהים עצמו. כי מצד אחד הכל ... אחד ממש. ואעפ"כ מצד הנפרדות, האדם קיים. ואם הוא קיים, אז קודם כל הוא אלוהים שקרי, דהיינו, זה שחושב את המציאות כולה, ואחראי לכל מה שהיה הווה ויהיה. והוא, האדם עצמו, כאלוהים עצמו, הוא מצמצם את עצמו לתוך תודעה נפרדת, שהיא חווה זמן ומקום ...

... והתשובה המרכזית לכך היא, שאם ברצונך שמישהו יאהב אותך, עליך ללמוד ולדעת איך באפשרותך בכל פעם שהוא נמצא במחיצתך ובכל פעם שהוא נזכר בך, להרגיש יותר טוב, באמצעות שינוי הרגשות שלו, ביחס לעצמו וביחס למציאות. ומה זה אומר? זה אומר שאם ברצונך שמישהו יתאהב בך, עליך ללמוד לדעת לזהות את המצבים שבהם הוא מרגיש רע ... ממירים רגשות ואיך מחליפים רגשות. ובעיקר ללמוד, איך הופכים רע לטוב ואיך הופכים תחושות רעות לתחושות טובות ואיך גורמים למישהו להרגיש טוב. כי לפעמים כדי לגרום למישהו להרגיש טוב, לשם כך צריך לשנות משהו במציאות הממשית שלנו, כגון לדוגמא לתת למישהו צמא, כוס מים. ולפעמים צריך לשנות דברים בצורת החשיבה של הבן אדם ...

... את האמת האובייקטיבית. ואז ממילא הוא יכול להתאים את עצמו למציאות טוב יותר. כי האמת של המציאות, היא האמת האובייקטיבית באמת. כי בסופו של דבר, מי שיחליט מהי האמת, זאת תהיה אך ורק המציאות. ומי שלא רואה את האמת האובייקטיבית, הוא בעצם חי בסוג של יקום מקביל. כי המציאות האובייקטיבית, היא בצורה כלשהי. ואם ... לא רואה את הדברים כפי מה שהם, הרי שממילא הוא בעצם כאילו חי במציאות מקבילה למציאות שלנו. וזה כמובן לא באמת משנה, את המציאות שלו. ואז יש התנגשות, בין מה שהאדם חשב שהמציאות, לבין מה שהמציאות באמת. ולכן הכי מומלץ זה להיות ... ולראות את הדברים כפי מה שהם, ואז ממילא יש תאום ציפיות עם המציאות, ואין חיכוכים מיותרים, אלא רק ... שאין בה שום טוב או רע. ולא שזה טוב או רע. אלא, שכך תהיה המציאות. כי מבחינה אובייקטיבית לגמרי, אם ...

... גם לשאר השורשים. כך שכל שורש, משפיע גם על כל שאר השורשים. ואם עוקרים שורש אחד, כל שאר השורשים הופכים להיות חלשים יותר. כך שיש שורשים שמשפיעים זה על זה. וכך גם במציאות, יש תהליכים שונים שמשפיעים זה על זה, ויש ביניהם יחסי ...

... והשאלה היא, איך ניתן להגיע לאיזון במצב הרוח? וכפי שהבנו, מצב הרוח של האדם מושפע משני גורמים. 1 - מצורת ההסתכלות של האדם על המציאות. 2 - מהמציאות עצמה. והנה, קל יותר לאדם לשלוט בצורת ההסתכלות שלו על המציאות, מאשר לשלוט על המציאות. ולכן ניתן לומר, כי ככל שהאדם יצליח לגבש תפישת חיים יציבה יותר, דהיינו, לגבש ראיה ברורה יותר על החיים, כך נקודת המבט שלו על המציאות תשתנה לעיתים רחוקות יותר, ואז ממילא מצבי הרוח שלו ישתנו פחות. אלא שעדיין יש לשאול: מאחר שהמציאות עצמה של האדם משתנה כל הזמן, ומאחר שלפעמים גם ... לנסות להיצמד לנקודת אמת שלא משתנה. ואם יצליח האדם להחזיק את עצמו בנקודת אמת שלא משתנה, הרי שגם כאשר המחשבות שלו ישתנו, וגם כאשר המציאות שלו תשתנה, הרי שמצב הרוח שלו לא ישתנה. ומה זה ... מצב הרוח של האדם, לא ממש יציב. אבל, על ידי זה שהאדם נצמד אל האמת, על ידי זה בסופו של דבר, האדם מגיע למצב, שבו הוא תמיד רואה את המציאות, כפי מה שהיא באמת, ומתייחס אליה, כפי מה שבאמת ... להתייחס אליה בצורה הנכונה. ואז ממילא מצב הרוח של האדם, נשאר מאוזן ובפרופורציה הנכונה, למרות השינויים השונים שיש בתוך האדם וגם במציאות. לסיכום: האמת מטבעה לא משתנה. אם ברצונך ליצור ...

... והאדם נמצא בזוגיות ומנהל מערכת יחסים זוגית, עם העבודה שלו, ועם הרצונות שלו, ועם הגוף שלו, ועם כל הדברים שאליהם הוא קשור רגשית. ולכן, לא משנה איך מסתכלים על המציאות, תמיד האדם נמצא במערכת יחסים זוגית כלשהי. וכפי שכבר ביארתי את כל זה, במקומות אחרים. ועל האדם להבין, שכל ...