... קושי = חוסר התאמה. המציאות של האדם אינה תואמת את רצונו. הצלחה = התאמה = המציאות של האדם ורצונו עולים בקנה אחד. הקושי מאלץ את האדם להגיע לאחדות עם המציאות = אושר. ישנם שני סוגים של הצלחה. הצלחה אמיתית והצלחה שאינה אמיתית. הצלחה שאינה אמיתית = הצלחה שתלויה בדבר כלשהו שיכול שלא להיות קיים. הצלחה ... ולמהות האמיתית של המציאות. אושר שנובע מכך שהאדם מבין את ההיגיון הטוב והמושלם של המציאות. אושר שאינו תלוי בדבר. הקושי מקרב את האדם אל הטוב האמיתי, טוב של שלמות, טוב ללא פחד מאיבוד ההצלחה. ברמה המעשית: כאשר האדם נתקל בקושי, עליו ... ואל תוך המהות של המציאות שאיתה הוא מתמודד. ככל שהאדם מעמיק אל תוך המהות הפנימית של עצמו ושל המציאות, כך הוא מוצא מידת התאמה גדולה יותר, עד שהאדם מגיע אל האחדות הנכספת, שבה רצונו תואם את המציאות בשלמות. ...

... היחידה להיות מאושר היא על ידי הבנת המציאות. הבנת המציאות = הבנת הסיבות של כל מה שקורה במציאות. הבנת הסיבות = להבין את הסיבה של כל דבר ואת הסיבה של הסיבה של כל דבר. הבנת המציאות = האדם מבין את הרצון הראשון שלו. האדם ... מגיעים הרצונות שלו. הבנה מושלמת של המציאות = האדם מבין כל רגש הכי קטן שלו מהו שורשו. כאשר ורק כאשר האדם מבין את המציאות בשלמות, רק אז הוא באמת מתרפא מכל המחלות ...

... גם חלק מהשלם, וממילא בכל דבר יש גם את המהות של כל שאר הדברים. כך שבכל דבר בעולם יש שלמות. ומי שרוצה להגיע אל השלמות הזאת, עליו לנסות להסתכל לעומק על הדברים שיש במציאות. וכאשר האדם מתבונן לעומק על מה שהוא עושה, וכאשר האדם ...

... שמנסה לנצח פיל ורוד שאותו הוא מדמיין. נכון, המלחמה היא מלחמה. אך מצד האמת המלחמה בכלל לא מתרחשת. המלחמה מתרחשת רק בצד הסובייקטיבי של האדם. מצד המציאות האובייקטיבית המלחמה אינה קיימת בכלל. ולכן לייאוש אין שום מקום. בנוסף על כך, ככל שהאדם קרוב יותר לייאוש כך הוא גם קרוב יותר לאושר האמיתי. הסיבה שהאדם אינו מאושר, היא רק משום שהוא לא התייאש לחפש. ז"א האדם אינו מאושר משום שהוא כל הזמן רוצה מציאות שונה מהמציאות שלו. אם היה האדם מתייאש באמת מלרצות, אם היה האדם מגיע להבנה אמיתית שלעולם לא יהיה לו את מה שהוא רוצה, הרי שהוא היה מפסיק לרצות וממילא הוא היה נעשה מאושר. ונחדד את העניין. חוסר אושר נובע מתלות רגשית בצורה חיצונית של המציאות. כאשר הרצון החיצוני של האדם אינו תואם את הצורה החיצונית של המציאות, נולד חוסר אושר. ייאוש חיובי הוא השלב שבו האדם מתייאש ומפסיק לחפש מציאות חיצונית שונה מהמציאות שלו, על ידי זה שהוא מתחבר לרצון הפנימי ביותר שלו. הרצון הפנימי של האדם הוא להרגיש טוב. הרצון לקבל את המציאות. הרצון לא לרצות. כאשר האדם מתחבר לרצון הפנימי ביותר של עצמו, על ידי זה הוא מתייאש במובן החיובי מלחפש את האושר, משום שהוא מבין שהאושר זמין עבורו כבר ... שהתאבד היה מתייאש לגמרי, הרי שהוא לא היה מתאבד. ונסביר את העניין. אדם רוצה ברצון פנימי להרגיש טוב / להיות שמח בחלקו וכולי. האדם כל חייו מנסה למצוא מציאות חיצונית כלשהי שבה נדמה לו שהוא יוכל להיות מאושר ולהפסיק לרצות משהו שונה ממה שיש לו. התאבדות מגיעה כאשר האדם עוד לא התייאש לגמרי. ז"א אדם שמתאבד עדיין מאמין בתוך תוכו שהיכן שהוא קיימת מציאות טובה יותר מהמציאות שלו ברגע הזה. שזהו בעצם המוות. האדם לא התייאש לגמרי מהמחשבה שקיימת מציאות כלשהי טובה יותר ממה שיש לו. ובגלל שהוא מחפש את הטוב, ובגלל שהוא חושב שאם הוא ימות יהיה טוב יותר. משום כך הוא מתאבד. הוא התאבד רק בגלל שהוא לא התייאש מלחפש את הטוב. האדם התאבד משום שנדמה לו שהמוות טוב יותר מאשר החיים. כאשר האדם מבין את המהות האמיתית של המציאות, דהיינו, שהאדם מבין שמצד המהות הפנימית של המציאות גם המוות וגם החיים הם רק צורה שונה של אותו הדבר, ממילא אדם כזה לא יתאבד, משום שזה חסר תועלת לחלוטין. לא רק שזה חסר תועלת לחלוטין להתאבד, כי המוות ... מתייאש מלחשוב שיש משהו טוב יותר מאשר מה שיש לו. ואז הוא בעצם מתחיל להיות מאושר. האושר מגיע רק כאשר האדם מתייאש לגמרי מהמחשבה שקיימת צורה כלשהי של מציאות שטובה יותר מהמציאות שלו. כך שבכל מקרה אין שום יאוש בעולם כלל. כי אין ממה להתייאש. וגם שאושר = ייאוש מוחלט מלחפש משהו שונה ממה שיש לך = הבנה אמיתית של המציאות = טוב אמיתי. ונקודה למחשבה: בעל החיים היחיד שמתאבד הוא האדם. מדוע? האם זה קשור לצורת החשיבה? לצורת החיים? לקבלת המציאות? לידיעת האושר והטוב האמיתי? האם בעלי חיים פחות חכמים לחשוב על האפשרות הזו, או שהם פחות (יותר) חכמים מכדי להסתבך ולהגיע לרצון להתאבד? ...

... פירושו, שהאדם מרגיש שהוא חייב ושהוא צריך, המון דברים כאלו ואחרים. כגון לדוגמא, שהאדם מרגיש שהוא חייב לגור במקום מסוים, ושהוא חייב שיהיה לו דבר כזה או אחר, ושהוא חייב שהמציאות תהיה כזו או אחרת, ושהוא חייב שהסביבה שלו תחשוב שיש לו דבר כזה או אחר, ושהוא חייב שהחיים שלו יהיו דווקא ... כאלו ואחרים. ולכן האדם ממשיך להישאר עם חובות בבנק. דהיינו, האדם מעדיף להישאר עם חוב בבנק, ומוכן להיכנס לחוב בבנק, כדי לצאת מהחוב הנפשי שיש לו. שאומר לו, שהוא חייב שהמציאות תהיה דווקא כך ולא אחרת. וזה בעצם אומר, שמי שרוצה לצאת מחובות כספיים, עליו להכיר בכך, שהחובות הכספיים, ...

... את הפעולה ולדמיין את התכלית הסופית שלה. בטרם תעשה פעולה כלשהי, השתמש בדמיון מודרך ונסה לדמיין את הסוף שאליו ברצונך להגיע. שאל את עצמך: האם במציאות הזאת שאליה אני רוצה להגיע, האם ארגיש שם שלמות? האם שם לא יהיה חסר לי דבר? השתמש בדמיון מודרך כדי לדמיין את הסוף של הסוף ואת התכלית של התכלית. דמיין ...

... יכול לחדש לאדם משהו, הרי שהאדם עדיין לא הגיע לידיעה ולהבנה שלמה של המציאות. וכל זמן שהאדם עדיין לא מבין את המציאות בשלמות, הרי שמצד האמת הוא עדיין לא מבין שום דבר ואפילו לא דבר אחד בשלמות. והעניין הוא, כי להבנת המציאות יש סוף. ויש סוף לתפישה השכלית של האדם. וכל זמן שהאדם עדיין לא הגיע לקצה גבול יכולת התפישה השכלית והרגשית שלו, הרי שמצד האמת האדם עדיין לא ... הוא, שלפעמים פרט אחד קטן יכול לשנות לאדם את כל ההסתכלות שלו על כל המציאות כולה. ולכן, כל זמן שהאדם עוד לא מבין את כל המציאות, וכל זמן שאין לאדם תשובות לכל השאלות, וכל זמן שיש במציאות דברים כלשהם שהאדם עדיין אין לו הסבר עבורם, וכל זמן שהאדם עוד לא הבין את כל מה שהוא יכול להבין, הרי שמצד האמת האדם לא יכול להיות בטוח בשום דבר. וכאשר האדם מגיע להבנת שורש המציאות, אז באמת כל התפישה של האדם את המציאות משתנה לגמרי. ואפילו התפישה השכלית של האדם משתנה. והאדם פתאום מתחיל להתייחס אחרת, אפילו לחוקי הלוגיקה שנראים לאדם כברורים מאליהם. כי בשורש המציאות יש תפישה אחרת. והשכל של האדם הוא רק חלק משכל אחר גדול עוד יותר. וכל מה שהאדם מבין ויודע, הוא משיג זאת באמצעות השכל המוגבל של האדם. והשכל המוגבל של האדם, הוא מוגבל להבין את המציאות, לפי המגבלות השכליות של האדם. וכאשר האדם מעמיק את שכלו, וכאשר האדם מגיע לקצה וגבול השכל שלו, אז הוא מתחבר לשכל החדש, וממילא כל תפישת האדם את המציאות משתנה. ויש שני סוגים של התחדשות שכלית. כי גם אחרי שהאדם מבין את כל המציאות בשלמות, גם אז האדם מתחדש כל הזמן מבחינה שכלית. ואדרבה, עיקר התענוג בחיים הוא כאשר האדם מגלה תובנות חדשות על המציאות. וכל זמן שהשכל של האדם מוגבל, אז גם יכולת ההבנה שלו את המציאות מוגבלת. ואחרי שהאדם מקבל שכל חדש, על ידי זה יכולת התפישה של האדם הופכת להיות אין סופית וללא גבולות, ואז דווקא מתחיל האדם ליהנות מהתחדשות ... לשעמם אותו. כי האדם מחפש ריגושים. והריגושים מהותם היא חוויה חדשה של המציאות. והאדם כל הזמן רוצה להרגיש רגשות ותחושות חדשות. והעיקר שהתחושות יהיו חדשות. והתחושות והרגשות שאותן חווה האדם, הן תוצאה של מה שקורה לאדם, ובעיקר של תפישת האדם את המציאות. ולכן, כאשר האדם מתקרב לקצה גבול התפישה שלו, על ידי זה הוא כבר מפסיק להתרגש מכל מיני דברים, והחיים שלו הופכים להיות משעממים. כי כדי לחוות חוויות חדשות, לשם כך צריך האדם לשנות את כל תפישת המציאות שלו בכל פעם לדבר חדש. אבל האדם מוגבל ולא יכול להתחדש כל הזמן, כי השכל מוגבל. ולכן אותם חכמים נכנסים לדיכאון, כי הכל כבר משעמם אותם וכולי. ... וגם איננו בשלמות, בבת אחת. ובשכל הגדול יותר, שם הכל אחד. כי בשורש המציאות ה"יש" וה"אין" הם ישות אחת וכולי. ומי שיש לו את השכל הגדול, הוא יכול להכיל בתוכו את ההפכים. והכלת ההפכים הזאת באה לידי ביטוי בצורות שונות. ... שאם עדיין אפשר לחדש לאדם איזה דבר, הרי שהאדם עדיין עוד לא הבין את כל המציאות וממילא הוא עדיין לא ראוי להיקרא חכם אמיתי. כי מי שלא מבין את הכל, מצד האמת הוא לא מבין שום דבר. ולכן הוא לא ראוי להיקרא חכם כלל. וכאשר האדם ... אפשר לחדש לו חידושים מצד המהות. כי אפשר לחדש לו דברים שישנו את תפישת המציאות שלו בצורה כלשהי. אבל החכם האמיתי, הוא תופש את המציאות בצורה מדויקת וכפי מה שהיא באמת. ואצל החכם האמיתי, אצלו החידושים שמתחדשים לו, הם חיזוקים ותובנות חדשות שמחזקות אצלו את מה שהוא כבר יודע אותו ... באופן חלקי. שזה המצב שבו נמצאים החכמים הרגילים שעדיין לא הבינו את כל המציאות בשלמות ועדיין לא מימשו את כל הפוטנציאל השכלי שלהם. ויש גם כוס מים מלאה בשלמות, שהיא השכל של החכם האמיתי שהוא כבר הביא לידי ביטוי את כל השכל ... התחומים, על ידי זה האדם מקבל שכל חדש, ומתחיל להתחדש כל הזמן וליהנות מהמציאות ומהחיים הטובים באמת. ...

... מביאה למצב שבו קיימת רק ישות אחת, שמאחדת את הישות האוהבת ואת הישות הנאהבת. וכך גם לגבי שנאה אין סופית. שיש שנאה אין סופית כ"כ גדולה, עד שהישות השונאת, לא מסוגלת להכיל את זה, שהישות השנואה, קיימת גם היא באותה המציאות, במקביל לקיום שלה עצמה של ...

... נחדד: אין רע בעולם למען תכלית טובה אחרת, כי אם כן נוכל לשאול מדוע אלוהים לא ברא ישר את התכלית הסופית. ולכן נאמר, שכל דבר בפני עצמו הוא טוב מוחלט ללא שום רע, ורק לאדם זה נדמה לרע. נשאל: אז מדוע אלוהים ברא מציאות כזו שבה האדם חושב שיש רע ולא רואה ישר את הטוב? הגיוני יותר היה, שאלוהים יברא עולם כזה שבו כולם יבינו את הטוב התמידי שיש בכל דבר. ולכן ...

... הבא בלבד, על ידי זה השמחה של האדם אינה אמיתית. משום שהאדם אינו רואה ואינו מרגיש ואינו נהנה מהמציאות המושלמת כרגע. כאשר האדם מתנחם בכך שבעתיד יהיה טוב יותר, ...