... הסופית של השימוש בו. מהו כסף? מה בעצם ניתן לעשות עם כסף? עם כסף ניתן לשנות אך ורק את המציאות החיצונית. נכון, כאשר המציאות החיצונית משתנה גם המציאות הפנימית משתנה. אך האם המציאות הפנימית השתנתה בגלל שהמציאות החיצונית הפכה להיות בצורה ספציפית כלשהי דווקא? תשובה: לא. המציאות הפנימית של האדם משתנה, כאשר המציאות החיצונית שלו משתנה, אך ורק כתוצאה מרמת הפער שבין הרצון של האדם לבין המציאות. המציאות הפנימית של האדם הפכה לטובה יותר מאשר זו שהייתה קודם לכן, משום שהפער שבין המציאות לבין הרצון של האדם הצטמצם. אך האם זה הביא לאדם תחושה של שלמות אמיתית? האם אחרי שהמציאות החיצונית השתנתה האם נוצרה השלמות המיוחלת? האם מי שיש לו כסף אינו רוצה יותר שום דבר נוסף? האם קיימת מציאות חיצונית כלשהי שבה האדם אינו רוצה דבר? כאשר המציאות החיצונית משתנה, הדבר היחיד שמשתנה אלו הרצונות של האדם. במקום הרצונות הישנים באים רצונות חדשים. ועד שהרצונות הישנים נעלמים והרצונות החדשים באים, בזמן הקצר הזה האדם חווה אושר חלקי ורגעי כלשהו. ההשתוקקות לכסף מייצגת את ההשתוקקות לשינוי המציאות החיצונית. כי הרי את המהות הפנימית של המציאות הכסף אינו יכול לשנות. הכסף יכול לשנות רק את המעטפת החיצונית, אך לא את המהות הפנימית. התשוקה לכסף ממקדת את השכל של האדם בצורה החיצונית של המציאות, מה שכמובן אחראי לסבל של האדם. ככל שהאדם תלוי יותר בצורה ספציפית של המציאות, כך רע לו יותר. חוסר תשוקה לכסף = התמקדות במהות של המציאות = חוסר תלות רגשית בחיצוני = אושר אמיתי. הכסף אינו טוב ואינו רע, בדיוק כמו שחוסר כסף אינו טוב ואינו רע. הטוב והרע הם אך ורק תוצאה של ההסתכלות של האדם על המציאות. מציאות = רצון = אחדות = אושר. ברמה המעשית: על האדם לקשר את עצמו תמיד אל התכלית הסופית של הרצונות שלו. הרצון לכסף מייצג את הרצון ברובד הרחוק ביותר מהרצון ... סבל וכולי. בשורה התחתונה: על האדם להתמקד בעיקר, ולהבין שהעיקר הוא כיצד הוא חווה את המציאות פנימה בתוכו, ולא כיצד המציאות נראית כלפי חוץ. ...

... כל מה שיוסבר להלן, מתייחס גם לגבי השכל של האדם, ביחס לשכל של המציאות. שהאדם הוא התלמיד, והאמת של המציאות, היא המורה דרך וכולי. כי יש כאלו שנדמה להם, שהם תלמידים של זה שהוא חכם בעיניהם (כי החכם, הוא חכם רק ... יכול ללמוד משהו, הרי שזה אומר שדעתו עוד לא התאחדה עם השכל של המציאות. והרי שהוא תלמיד של טעות, כי הוא עדיין לא באמת מחובר לרבו, שהוא הידיעה השלמה. ותלמיד של אמת, הוא מי ... בצורה כלשהי, הוא עבד עבדים, שעובד את העבד עצמו. כי תפישת מציאות שגויה, היא עבד. והאדם עובד, את תפישת המציאות השגויה. והטועים שוכחים, שמהות ועצמיות הבורא, למרות שהיא נשמעת כאיזה דבר רחוק מהאדם, הרי שהיא לא יותר, ... הוא גם העולם והמקום והזמן, שהם גם אלוהים, שהוא האחדות של המציאות. והשגת דעת הרב בשלמות, היא בסך הכל הבנת האדם את עצמו. כי שורש השכל של הרב ושל התלמיד, הוא אותו השורש. ... את התוצאה של מעשיו כלל. כי השלמות נמצאת בתוכו בכל צורה של המציאות, בלי להיות תלוי בצורה כזו או אחרת. ולמה שהוא ישפיע מטובו, אם הוא לא חסר את השפעת טובו? תשובה: מאותה הסיבה שהאחדות מתהווה אל הנפרדות (ז"א, בלי להבין את המציאות כולה, אי אפשר להבין את המניע האמיתי של החכם האמיתי). ואיש אמת, הוא מעודד את האדם לכפור בדבריו, דהיינו, ...

... פוביות שורשן הוא בדמיון של האדם. הדמיון של האדם משקר ומטעה את האדם וגורם לו לפחד ממשהו שהשכל אומר שאין צורך לפחד ממנו. פוביה שורשה בשקר ובדמיון. פוביה = תפיסת מציאות שגויה. מסקנה: כדי לגרום לפוביה להיעלם מעצמה, על האדם לחזק אצל עצמו את השכל ואת האמת. על האדם לחפש תמיד את האמת בכל תחום ...

... - למה כולם משוגעים? למה אתה משוגע? ומה משמעות העניין? והעניין הוא, כי האדם מנסה לחיות טוב. וכדי לחיות טוב, לשם כך אין לאדם ברירה והוא מוכרח להבין את המציאות שלנו. כי בלי להבין את מנגנון המציאות, האדם לא יכול להשתמש, באפשרויות שהמציאות נותנת לו להיות מאושר. ומצד האמת, הבנת מנגנון המציאות, היא עצמה האושר. כי ברגע שהאדם מבין את המציאות, הוא מאושר, מיד וללא כל מאמץ, והוא לא צריך לעשות שום דבר, כדי להיות מאושר. כי חיפוש האושר וחיפוש הטוב של האדם שגורם לו להרגיש רע, הוא רק משום שהאדם לא מבין את המציאות. כי למציאות יש סיבה טובה באמת, למה היא כפי מה שהיא. וכאשר האדם לא מבין את הסיבה הטובה של המציאות, אז ממילא הוא מרגיש רע, ומחפש להיות מאושר. ותכף כאשר האדם מבין את מנגנון המציאות באמת, הוא מאושר מיד. משום, שהוא מבין את הסיבה הטובה של המציאות, וחווה אותה בלי שום מאמץ. והמציאות, שלמה עם עצמה בשלמות. ומי שמבין את המציאות בשלמות, גם הוא הופך להיות שלם איתה בשלמות. והנה, הבנת המציאות, תלויה ביכולת ההבנה השכלית / הרגשית של האדם. ואם מנגנון התפישה של האדם הוא פגום, הרי שלא ניתן באמצעותו להבין את המציאות באמת. כי מי שהוא משוגע, הוא לא יכול להבין בשיגעון שלו, את השכל של החכם האמיתי (אא"כ הוא ירפא את עצמו. ואיך? וכולי). וזה בעצם אומר, שלפני שהאדם מנסה להבין את המציאות, עליו לברר ראשית כל, האם בכלל ההיגיון שלו, הוא אכן אמיתי? או שמא, הוא רק שיגעון שנראה כהיגיון? כי מצד האמת, השכל של האדם הוא ... את ההפכים של היש והאין, כשני דברים שונים. שזה עצמו מושתת על אמונה בלבד, בלי שום שכל. השכל מבוסס על הלוגיקה והלוגיקה מבוססת על כלום. האדם מנסה להבין את המציאות באמצעות השכל, שמאמין בלוגיקה, שזו אמונה בלבד. וכך נמנע מהאדם להבין מציאות שאינה בהכרח לוגית. ולאדם כ"כ ברור שהיש והאין אלו שני ניגודים שונים, שזו מהות הלוגיקה, עד שהאדם לא מבין כלל, מה החידוש בכך ... שהאדם מאמין לעצמו ולתפישה שלו, שאומרת שהיש והאין נפרדים זה מזה. למרות שבאמת, אין שום הבדל בין הנפרדות שלהם, לבין האחדות שלהם. כי מצד השכל האמיתי של המציאות, מנקודת המבט של השכל של אלוהים האמיתי, מנקודת המבט הזאת, היש והאין הם נפרדים אחד מהשני, אבל הם גם בו זמנית ממש, ישות אחת ... כי המקום והזמן וכל הנפרדות, הכל קיים, גם בתוך הכלום. וגם שם יש נפרדות מלאה ממש. אלא ששם למרות הנפרדות, הכל גם אחד ממש. ושם בשכל העליון, שמשקף את תפישת המציאות, כפי מה שהיא באמת, שם אין שום הפרדה, בין הפרדה לבין אחדות. ובטרם האדם חוקר את המציאות ומנסה להבין אותה בשכלו, על האדם לחקור ולנסות להבין, האם בכלל שכלו הוא אכן כלי בדיקה תקין? או שמא, הוא רק שיגעון מבחינה ... שלו הוא תקין או לא? ולשם כך, על האדם להתבונן על מגבלות התפישה של השכל שלו. כי השכל, לא יכול לדוגמא, לתפוש בתוכו דברים, שהגודל שלהם הוא גודל אין סופי. והמציאות עצמה, יש בה ישויות שהן אין סופיות בגודלן. כגון המקום והזמן, שהגודל שלהם הוא אין סופי. והאדם לא יכול בבת אחת, לראות בעיני ... כגון, שדבר והיפוכו, אלו שני דברים שונים. וכיו"ב כל שאר חוקי הלוגיקה, שהם כולם מבוססים על מגבלות התפישה של האדם. שהן עצמן לא בהכרח משקפות את מצב המציאות באמת. ובלי שיהיה ברור לאדם באופן מוחלט, מהי החוקיות של העולם שלנו, הוא לעולם לא יוכל להבין אותו באמת. והאדם יכול להתעקש ... שהוא חטא האמונה. דהיינו, להאמין לשכל, שאם הוא לא מבין משהו, אז הוא לא יכול להיות. והאדם יכול להתעקש כרצונו, שהשכל משקף את האמת, אבל זה לא יהפוך את המציאות להיות משוגעת כמוהו. כי המציאות לא כפופה לחוקי הלוגיקה, שנובעים ממגבלת השכל של האדם. והאדם לעולם לא יבין את המציאות באמת, בשכל הפגום והמוגבל שלו, וממילא האדם לעולם יסבול. אבל מי שירצה את האמת באמת, הוא יקבל שכל חדש, ואיתו הוא כן יבין את המציאות. ומי שיתבונן עם שכלו האנושי המוגבל על המציאות, יראה מיד, כי יש במציאות שלנו תופעות פרדוקסאליות, שאי אפשר בשום דרך להבין אותן בשכל האנושי. כי במציאות שלנו יש דברים, שאי אפשר להבין אותם, מחמת שחסר לאדם מידע כלשהו. אבל יש גם דברים, שאותם אי אפשר להבין, בשום דרך בעולם עם חוקי הלוגיקה. כי יש דברים, שהאדם כן מבין אותם, אבל הוא לא מבין ולא יכול להבין, כיצד הם קיימים, למרות שבאמת הם כן קיימים. כמו לדוגמא העניין של מהות המציאות והיש. שמהות היש, היא האין, והם ישות אחת ממש. כי היש נמצא בתוך המקום והזמן, שמהותם, חסרה את הצורה שלהם, והיא כלום ממש, שהוא ...

... של דבר הוא יראה את האמת. שבאמת, זה לא באמת משנה, שום דבר מוגדר, יותר מאשר כל דבר אחר. ולא שאח"כ לא יהיו לאדם רצונות ופחדים. אלא, שאח"כ האדם יחווה את הרצונות שלו ממקום אחר. ממקום שמבין, שהרצון המוגדר של האדם שהמציאות תהיה כך או אחרת, הרצון הזה הוא לא תכלית הכל, ...

... מגלה לאדם, שהשלמות נמצאת במקום ובזמן שבו הוא נמצא כרגע ממש. ואת הרע, יוצר רק האדם עצמו, שהוא חושב שהמציאות שלו היא לא מושלמת. והחכם האמיתי מגלה לאדם את האמת, ...

... מצד עצמה. על האדם לחפש את אותה אמת שאינה תלויה בשום דבר. האמת המוחלטת שאינה תלויה בדבר, היא השורש של המציאות. האמת המוחלטת, היא נקודת הוודאות היחידה שעליה אפשר להישען ולהרגיש טוב באמת. על האדם ... לאמת כ"כ חזקה, אז הוא מגלה את האמת ומוצא את עצמו. גילוי האמת = סוף החיפוש העצמי. גילוי האמת = הבנת כל המציאות = אושר = טוב אמיתי. ...

... ולא רע, על ידי אמת נייטרלית - הרמוניה עם המציאות, מסירות נפש, שיפוטיות נייטרלית ובו יתבאר, מהי הרמוניה? ואיך לחיות בהרמוניה עם המציאות? ועוד. וכפי שכבר ביארתי, בעולם שלנו, כל זמן שהאדם קיים ושיש לו רצון עצמי כלשהו, הרי שתמיד הוא ירגיש, ... כלשהו, הרי שיש לאדם שיפוטיות כלשהי כלפי המציאות. ואז ממילא האדם מרגיש תמיד, גם טוב וגם רע בעוצמות שונות. וכאן יתבאר, כיצד האדם יכול להביא את עצמו ... ומי שרוצה להגיע להרמוניה מוחלטת לגמרי עם המציאות, דהיינו, לחוות את המציאות, בלי שום העדפה אישית כלשהי, עליו לנסות להתמכר ולהתחבר, למשהו שהוא נייטרלי ושהוא לא מתחשב בשום העדפה אישית כלשהי. כי יש במציאות שלנו דבר אחד ויחיד, שהוא נייטרלי לגמרי, ושהוא לא מתחשב בשום צורה שהיא, בהעדפה של טוב או רע. ומי ... האדם מברר את האמת. האם הוא מבין נכון את המציאות? האם מה שהוא חושב, האם באמת זה נכון, או שאולי הוא טועה?! והאדם נתקל בסיטואציות האלו מידי יום. במצבים ... אישיים והעדפות שונות, כיצד הוא מעדיף שהמציאות תהיה. ואז, כאשר האדם מברר את האמת, הוא בתוך תוכו, מעדיף שהאמת תהיה כך או אחרת. לפי ההעדפה האישית ... להרגיש רק טוב, כך ממילא הוא סובל מכך שיש במציאות שלנו גם רע, ולא רק טוב כפי מה שהוא רוצה. וכאשר האדם מברר את האמת בכל נושא שהוא, אז ככל שהאדם מברר את ... להביא את עצמו למצב של הרמוניה מוחלטת עם המציאות, שבה הוא יתאחד עם המציאות, ולא ירגיש טוב או רע כלשהם, עליו למסור את נפשו ממש, להיצמד בתוכו אל האמת המוחלטת באשר היא. דהיינו, ... ביותר בתוכו, שהוא יהיה מסוגל להסתכל למציאות בעיניים באשר היא, ולא להתחשב בשום פנים באופן, באם הוא ירגיש מכך טוב או רע. ובכל פעם שהאדם מברר את ... ואז ממילא האדם נמצא בהרמוניה מוחלטת עם המציאות כולה, וחי חיים טובים באמת. ורק נחדד ונבהיר: כי האדם לא מוכרח להיצמד אל האמת הנייטרלית בכל כוחו, בלי ...

... המחשבה של האדם מסוגלת להכיל רק דברים שיש להם סוף. המציאות היא אין סופית. כדי שהמציאות האין סופית תתאחד עם השכל של האדם, לשם כך האדם צריך רצון אין סופי. כאשר יש לאדם רצון אין סופי להבין את המהות המאחדת של המציאות, על ידי זה האין סוף של המציאות "נכנס" לתוך המחשבה הסופית של האדם (באמצעות כוח הדמיון / רגש). כדי להיות מסוגל להבין את המציאות בשלמות, צריך רצון אין סופי. רצון אין סופי = שהאדם אינו רוצה שום דבר מלבד הרצון ... היא האמת. האמת היא אחת והיא מאחדת את האדם עם המציאות. אמת = הבנה מלאה של המציאות = התאחדות דעתו של האדם עם המציאות. כדי להגיע אל האחדות עם המציאות, על האדם לא לרצות דבר מלבד האמת. כל זמן שהרצון של האדם רוצה עוד משהו מלבד האמת, ... אגו, הוא לא יכול להרגיש אחדות עם שאר הדברים שיש במציאות. להרגיש אחדות = להרגיש אהבה שאינה תלויה בדבר כלשהו, כלפי כל דבר. האגו של האדם חוסם אותו מלהיות מסוגל להתאחד עם המציאות. כל זמן שהאגו של האדם רוצה להישאר קיים, זה נוגד את האפשרות של האחדות. על האדם ... האמת בלבד. מצד האמת האגו אינו קיים, כי הוא אחד עם המציאות. כאשר האדם רוצה אך ורק את האמת ולא שום דבר אחר בילתה, זה הרגע שבו הוא מבין את ...

... מבין את הטוב האמיתי במה שיש לו, הרי שהוא היה חי את הרגע ואת הדשא של עצמו ולא את הדשא של אף אדם אחר. ההסתכלות על הדשא של השכן, רומזת לאדם על חוסר הסיפוק שלו מהמציאות שלו כפי שהיא. התרפקות על העבר / עתיד, גם הם סוג של הסתכלות על הדשא של השכן. חוסר הסיפוק מהמציאות כפי שהיא, נובע מחוסר ההסתכלות של האדם על המציאות דרך העיניים של המציאות עצמה. אם היה האדם מבין את המציאות, את הפנימיות של המציאות, דהיינו, אם היה האדם מבין בשלמות מדוע הדברים כפי שהם, ומה באמת טוב בדברים כפי שהם, הרי שהוא לא היה מרגיש שום חסר, ולא היה חושב שהדשא של השכנים שלו ירוק יותר או פחות משלו. ברמה המעשית: נסה להבין מה טוב במצב שלך. נסה להסתכל על המציאות דרך הרובד הפנימי שמאחד את כל הרגעים השונים שבה. נסה להתחבר לגורם שאינו משתנה בשום רגע, שהוא בעצם חוט השדרה של המציאות. נסה להבין את המציאות דרך הסיבה שבגללה הדברים כפי שהם. פשוט שב עם עצמך ותשאל שאלות על המציאות, עד שתגיע לכל התשובות האפשריות ועד שלא תישאר לך שום שאלה. אם לא תישאר לך שום שאלה, הרי שהבנת את המציאות, והרי שהבנת מהי התכלית ומה טוב ברגע שלך. כמו כן, להסתכל על הדשא של השכן = תלות רגשית חיצונית. האדם תלוי רגשית במצב חיצוני של המציאות במקום בצורת ההסתכלות שלו על המציאות עצמה. כאשר נקודת החוזק של האדם היא פנימית, אז האדם רואה את הדשא של כל השכנים באותו גוון ירוק. תלות רגשית פנימית = הבנת המציאות = טוב שאינו חושב שיש הבדל מהותי בין הדשא של אחד משל חברו. ...