... על החסרונות שלך. שגם בה יש חסרונות כנ"ל. והדבר הטוב ביותר לעשות, הוא להציג את המציאות, בצורה שתיראה הכי טובה והכי אמינה עבור השומע. ... שהוא אמור להסיק מתוך זה שהוא שומע על החיסרון. כי האדם השומע את החיסרון, מניח שהמציאות היא בצורה כלשהי, כדי שהיא תתאים לאותו ... אתה רוצה להסתיר מהשומע. ובזמן אמת צריך לדעת לתמרן בהצגת הדברים, לפי תפישת המציאות של השומע. דהיינו, צריכים ללמוד את הנושאים ...

... כ"כ גדולה, עד שהישות השונאת, לא מסוגלת להכיל את זה, שהישות השנואה, קיימת גם היא באותה המציאות, במקביל לקיום שלה עצמה של הישות השונאת. וכאשר השנאה כ"כ גדולה, עד שהישות השונאת, לא מסוגלת להכיל את קיומה של הישות שאותה היא שונאת, על ידי זה הקיום של הישות השנואה (או השונאת) ...

... לכך היא, שאם ברצונך שמישהו יאהב אותך, עליך ללמוד ולדעת איך באפשרותך בכל פעם שהוא נמצא במחיצתך ובכל פעם שהוא נזכר בך, להרגיש יותר טוב, באמצעות שינוי הרגשות שלו, ביחס לעצמו וביחס למציאות. ומה זה אומר? זה אומר שאם ברצונך שמישהו יתאהב בך, עליך ... מחליפים רגשות. ובעיקר ללמוד, איך הופכים רע לטוב ואיך הופכים תחושות רעות לתחושות טובות ואיך גורמים למישהו להרגיש טוב. כי לפעמים כדי לגרום למישהו להרגיש טוב, לשם כך צריך לשנות משהו במציאות הממשית שלנו, כגון לדוגמא לתת למישהו צמא, כוס מים. ...

... יודע שום דבר, שהוא יכול להיות מוטרד ממנו. וכאשר האדם מתבגר, מחוייב המציאות שהוא ילמד וידע על בעיות העולם. כי בלי ללמוד ... אפשר להתנהל בעולם. וזה שהאדם מכיר את הטרדות שיש בעולם, זה מחוייב המציאות. כדי שהאדם ידע לשמור על עצמו מדברים רעים ... תינוק, הוא לא היה מעלה בדעתו, לפחד מדבר כזה. כי התינוק, תפישת המציאות שלו היא שונה לגמרי. ובתפישת המציאות של התינוק, פיטורים מהעבודה, זה אירוע שאינו ... או חשיבות כלשהי, יותר מאשר לכל אירוע אחר. ונמצא אם כן, כי תפישת המציאות של האדם הבוגר, שהוא מוטרד מדבר כזה או אחר, היא לא מחוייבת המציאות, אלא היא רק אפשרית המציאות בלבד. ופחד מפני פיטורים של האדם הבוגר, הוא ... לא נולד איתו. אלא הוא פחד שהתפתח אצל האדם במשך השנים, בעקבות תפישת המציאות של האדם, שהשתנתה במשך השנים. והטיפול הנפשי ... בוגר, עם חרדות ופחדים. כי כאשר האדם הוא אדם בוגר, אז יש לו תפישת מציאות כלשהי. ונדמה לאדם בטעות, כאילו תפישת המציאות שלו, היא נכונה בצורה אובייקטיבית. ובטעות נדמה לאדם, כאילו תפישת המציאות שלו, היא מחוייבת המציאות. ונדמה לאדם, כאילו הוא מוכרח להתייחס למציאות, כפי מה שהוא מתייחס אליה. כגון לדוגמא, מי ... אך קיומה הוא לא מחוייב. ומי שרוצה לישון כמו תינוק, עליו להתבונן על המציאות כמו תינוק. ונכון, מי שיתבונן על המציאות כמו תינוק, לא יצליח לשרוד בעולם. ולכן, יש ... הכי מפחד? האם הוא באמת כ"כ רע ואין בו שום דבר טוב? והאם כל תפישת המציאות שלי כאדם בוגר, האם היא באמת יותר נכונה מבחינה אובייקטיבית, מאשר תפישת המציאות של התינוק? ומי שישאל את השאלות האלו ברצינות, ... בין טוב לבין רע. ועל ידי זה שהאדם עושה השוואה אמיתית, בין תפישת המציאות שלו, לבין תפישת המציאות של תינוק, או בעל חיים אחר כלשהו, שאינו חכם ...

... שנדמה כממשי. מצד האמת, האגו של האדם הוא אין ואפס כאשר מסתכלים על התמונה המלאה של המציאות כולה. כאשר האדם מסתכל על המציאות כולה, ויודע את האמת שבאמת הוא כלום מצד האמת, הרי שהאגו נעלם מעצמו. ... נעלם. הכל תלוי בעד כמה האדם קרוב אל האמת ועד כמה האדם רואה את התמונה המלאה של המציאות. כאשר האדם קרוב אל האמת, הוא מגלה בעצם שבאמת האגו שלו הוא כלום, ואז ...

... אומר שהוא לא מבין את חוקיות המציאות, ואז ממילא זה אומר, שהוא לא מבין גם לא את מנגנון הסיבתיות, שגם אותו הוא תופש בצורה שקרית. ונמצא אם כן, כי ... תלוי בקיומם של רגעי הזמן. כי המציאות שלנו יכולה להיות קיימת, גם רק ברגע אחד של זמן. אבל הסיבה והתוצאה, היא לא יכולה להיות קיימת, ברגע אחד של ... בפעם הראשונה בחייו, אחדות של מציאות. כי האדם רואה ישות אחת, שהיא אחת ויחידה, שאין בה שום הבדלי מקום וזמן, והיא ההוויה של המקום והזמן. ומנקודת המבט של מהות המציאות, אין שום זמן ומקום כלל, וממילא אין שום שינויים ואין שום סיבה ותוצאה כלל, ואין שום שאלה כלל. וא"כ לכאורה ... האדם כאילו הגיע אל האחדות של המציאות. שהאדם מסתכל על המציאות מנקודת מבט שבה הכל איננו לגמרי, ללא שום מקום ושום זמן. ומנקודת המבט הזאת, נדמה שאין שום שאלה כלל. ולכאורה, האדם הגיע לאחדות המציאות, ששם אין שום שאלה כלל. והדבר הזה הוא כמעט נכון, אך לא נכון באמת. כי גם ההבנה שמהות כל היש, היא האחדות של ... ולראות שם את האחדות האמיתית של המציאות, שבה הצורה והמהות הם ישות אחת. כי גם המהות והצורה, גם אלו שתי צורות. וגם היש והאין, גם אלו שתי צורות שנפרדות זו מזו. והמציאות גדולה יותר, מהיש ומהאין בו זמנית. ועל ידי שהאדם מתבונן בזה, אז הוא רואה את האמת. שמצד האמת, הצורה והמהות ... והיש והאין הם אחד ממש, מצד המציאות שממלאת ומקיפה ומהווה את היש ואת האין. וכאשר האדם מבין שמצד האמת האמיתית הכל אחד ממש, עכשיו ממילא אין יותר ...

... גן עדן? ומה האמת? חלק 1 במאמר הזה נדבר על הרעיון של גן עדן כרעיון כללי, כרעיון שבו גן עדן מייצג מציאות כלשהי שבה הכל טוב תמיד, מציאות שבה האדם רק מתענג ושבה האדם מרגיש אך ורק טוב. וכאן במאמר נסביר מדוע לא יכול להיות דבר כזה במציאות. דהיינו, מדוע קיומו של גן עדן ושל עולם שכולו טוב, מדוע הוא טעות מחשבתית. ונסביר גם מהי האמת. וכבר נקדים ונאמר, כי מטרת המאמר היא לגרום לאדם להתבונן על המשמעות של גן עדן, ... יותר. וכפי מה שהאדם תופש, גן עדן הוא ביטוי למקום שבו הכל טוב. והשאלה הנשאלת היא, האם בכלל בכל המציאות שלנו יש דבר שהוא כולו טוב? האם בכלל יש מישהו שמרגיש אך ורק טוב תמיד? כי אם נתבונן על בני האדם, נראה כי שום בן אדם בעולם בשום מצב, לא יכול להרגיש אך ורק טוב תמיד. וגם אם יתנו לאדם את כל העולם ומלואו, גם אז הוא לא ירגיש מספיק טוב. וגם אם המציאות תהיה בדיוק כפי מה שהאדם רוצה, גם אז האדם לא ירגיש טוב בשלמות. ושורש העניין הוא, כי לכל אדם יש רצון. והרצון של האדם, הוא שורש החיסרון ושורש הרע של האדם. והרצון של האדם, ... וכל זמן שיש לאדם רצון, הוא אף פעם לא יהיה שבע רצון. כי אושר אמיתי בשלמות, הוא כאשר האדם כ"כ מרוצה מהמציאות, עד שהרצון העצמי שלו נעלם לגמרי. אבל מצד טבעו של האדם, תמיד הרצון של האדם פעיל ופועל, ותמיד הוא יוצר תחושת חסר אצל האדם. ולכן האדם לעולם לא מאושר ולעולם לא יהיה מאושר ... אחר). ואם האדם לא היה יכול לבחור שום דבר, גם אז היה האדם מרגיש טוב, כי אז האדם היה מפסיק להתנגד למציאות. וכאן נגלה סוד, והוא כי הרע והסבל קיים, רק כאשר האדם חושב שהוא יכול לשנות את המציאות. כי כאשר ברור לאדם שהוא לא יכול לשנות את המציאות, אז הוא פשוט שותק ומקבל את המציאות כפי מה שהיא. ואז ממילא גם הסבל והרע היה שותק גם הוא. אבל מאחר שיש לאדם בחירה חופשית, על ידי זה האדם מרגיש שיש לו את היכולת לשנות את המציאות. כי הבחירה החופשית פירושה שהאדם הוא זה שבוחר מה יהיה במציאות שלו. ואז הבחירה החופשית שיש לאדם, גורמת לאדם כל הזמן לחשוב שאולי הוא יכול לשנות את המציאות. ועל ידי זה נוצר הסבל של האדם. כי כאשר קורה לאדם איזה דבר, והאדם חושב שאולי הוא יכול לשנות אותו, על ידי זה האדם רוצה לשנות את הדבר, ועל ידי זה האדם מרגיש רע וסובל. אבל אם לא הייתה לאדם בחירה חופשית כלל, אז ממילא האדם לא היה מעלה בדעתו לנסות לשנות את המציאות, כי הוא היה יודע שהדבר לא אפשרי, ואז ממילא האדם לא היה סובל. ונחדד: הסבל קיים, רק בגלל שהאדם חושב / מאמין / מקווה שהוא יכול לשנות את המציאות. וזה בכלל לא משנה מה המציאות, משנה רק זה שהאדם חושב שהוא יכול לשנות אותה. ואם האדם לא היה חושב שהמציאות יכולה להשתנות, האדם פשוט היה חי בשלום עם המציאות ולא היה סובל (ויתבאר עוד במקום אחר). וזה בעצם אומר, שאם יש לאדם שכל, עליו לרצות לשנות את טווח הבחירה החופשית שלו. דהיינו, על האדם לשאוף להגיע למצב שבו תהיה לו בחירה חופשית מלאה על כל המציאות כולה, או שלחילופין לא תהיה לו בחירה חופשית כלל. כי בכל אחת מהאפשרויות האלו אין שום רע (ויש בזה עוד מקום להעמיק). ומי שיתבונן היטב יראה, כי כל הסבל של האדם נוצר בעקבות ... החלטות, הוא תוצאה של הבחירה החופשית שיש לאדם. ואם לא הייתה לאדם בחירה חופשית, הוא פשוט היה זורם עם המציאות, ובכל מקרה לא היה סובל ממנה. וכאשר האדם מתבונן אל תוך עצמו, הוא רואה שהוא לא יכול לבחור האם להיות או לא להיות בעל בחירה. כי האדם לא יכול לבחור להפסיק את יכולת הבחירה ... של עצמו. ועל האדם פשוט לנסות לגרום לעצמו להפסיק להיות בעל בחירה חופשית, דהיינו, לנסות פשוט לקבל את המציאות תמיד, בלי לרצות לשנות אותה. וכאשר האדם ינסה לעשות את זה, האדם יראה שאין לו בחירה חופשית על הרצון העצמי שלו. והאדם לא בוחר האם לרצות או לא לרצות. אלא הרצון של האדם קיים ... איזה דבר שכאשר האדם ישיג אותו, אז האדם יפסיק לרצות ושאז תחושת החסר של האדם תיעלם. אבל אין דבר כזה במציאות. כי הרצון העצמי לא האדם בוחר אותו. וכל מה שהאדם יעשה וכל מה שיתנו לאדם וכיו"ב, תמיד האדם ימשיך להרגיש חסר. ונוסיף ונאמר, כי כל זמן שהאדם עוד לא משיג את כל מה שהוא רוצה, ... האדם ירגיש רע. כי הרצון של האדם תמיד ימשיך להציק לאדם. והאדם לעולם לא יכול להיות שבע רצון באמת מהמציאות, משום שהרצון העצמי של האדם תמיד גורם לו לרצות איזה משהו אחר שונה מהמציאות. ונוסיף רק, כי הרצון אחראי גם לחרדות ולפחדים של האדם. כי כאשר אין רצון, אין מקום לחרדות וכיו"ב. והרצון אחראי לכל הצרות שיש בעולם. ונמצא אם כן, כי גן עדן שבו יש לאדם את ...

... וכיו"ב. והשאלה הנשאלת היא, חשיבה חיובית, האם היא לא סוג של שקר עצמי, שבו האדם פשוט מתעלם מחלק מהדברים שיש במציאות? ואם נתבונן על החשיבה החיובית, ... קורה ולמה, ומסתכל על הדברים אך ורק כפי מה שהם באמת, לא יותר מידי ולא פחות מידי, על ידי זה האדם חי בשלום עם המציאות, כפי מה שהיא באמת. כי כל הסבל של האדם נוצר, רק בגלל שהוא לא רואה את המציאות כפי מה שהיא ולא מבין אותה באמת. תחושת הטוב / רע שיש לאדם מהמציאות, לא נובעת ממה שקורה בפועל במציאות, אלא מהמשמעות שהאדם מייחס למה שקורה במציאות. והמשמעות שהאדם מייחס למה שקורה במציאות, זה תוצאה ישירה של עד כמה הוא באמת מבין את המציאות. ועל האדם להשתדל, קודם כל לראות את המציאות כפי מה שהיא, בלי פרשנויות אישיות. ולאחר מכן לנסות להבין את המציאות באמת, בלי אינטרסים כלשהם, ובלי דעות קדומות, ובלי הנחות יסוד כלשהן. וככל שהאדם מצליח להתבונן על המציאות בצורה כמה שיותר אמיתית, ומסתכל על הדברים כפי מה שהם באמת, לא יותר מידי ולא פחות מידי. על ידי זה בסופו של דבר, הוא חי בשלום עם המציאות.

... לא מזדהה עם הרצון שלו. כגון לדוגמא, שהאדם חווה, שישות אחרת רוצה את הרצון העצמי שלו, דרך התודעה העצמית שלו. כי קיימת נקודת מבט, שממנה תפישת המציאות היא, שיש ישות שמחייה את התודעה העצמית של האדם. והישות הזאת, מחייה גם את הרצון העצמי של האדם. והיא זו שמחברת בין הרצון של האדם, לבין התודעה העצמית שלו, והיא זו ...

... להבין? פרדוקסים. פילוסופיה. במאמר האם קיימים פרדוקסים במציאות, ביארתי כי המציאות האין סופית מאפשרת את קיומן של אין סוף אפשרויות שונות בתוכה. בכלל זה המציאות מאפשרת את קיומן של מצבים שנתפסים כפרדוקסים בעיני השכל האנושי. השכל האנושי שנמצא בתוך המציאות האין סופית, אינו מסוגל להכיל בתוכו את המהות המלאה של המציאות האין סופית. כדי להבין את האין סוף, צריך להיות גדול יותר מהאין סוף ולהיות מסוגל להכיל את האין סוף בתוך מחשבה שגודלה צריך להיות גדול יותר מאשר האין סוף. מאחר שמחשבה = סוף, ממילא האין סוף של המציאות, אינו נכנס לתוך מחשבה סופית. שאלה = חוסר ידיעה מלאה. את כל השאלות שיש לאדם בחיים, ניתן לחלק ל 2 קטגוריות. 1 - שאלות שהתשובה עליהן ... את מהות האין סוף. כדי לחיות טוב באמת, על האדם להבין את כל המציאות בשלמות. כאשר האדם מבין את המציאות בשלמות = מרגיש טוב באמת. על האדם לחקור תמיד בשכלו ולדעת את כל מה שהשכל האנושי מסוגל לדעת. דהיינו, על האדם למצוא תשובות לכל השאלות שיש על המציאות, כל זמן שהתשובה אינה כרוכה בצורך להבין את מהות האין סוף. אך, כאשר האדם מגיע לנקודה שבה חוסר ההבנה שלו נובע מחוסר היכולת של השכל ...