... שהוא חווה כאן במציאות בעולם שלנו. ובלילה, האדם חושב על אירועים שקורים לו בעולם דמיוני אחר, סוג של
יקום מקביל. שבו קורים לאדם המון אירועים אחרים, והאדם חושב עליהם במשך הלילה, כאשר הוא פחות מודע למה שקורה לו כאן בעולם שלנו. כי יש אין סוף
יקומים מקבילים וכפי שכבר ביארתי את כל זה במקומות אחרים. ובכל
יקום מקביל קורים דברים אחרים. וכל מה שיכול לקרות במציאות, הכל קורה ביקום כלשהו. וביקום שלנו ובמציאות שלנו, קורית רק מציאות אחת מתוך אין סוף מציאויות שונות. והמחשבה ... שהאדם לא חושב על משהו שקורה כאן ועכשיו בעולם שלנו. אלא הוא חושב על משהו שקרה וקורה כרגע במציאות אחרת
וביקום מקביל אחר. דהיינו, ביקום שלנו עכשיו יש מציאות אחת. ועכשיו האדם חושב על משהו שקורה במציאות אחרת
וביקום מקביל אחר. ובשעת השינה, רמת המודעות של האדם למה שקורה כאן במציאות שלנו, רמת המודעות הזאת יורדת ונחלשת אצל האדם. ואז מתוך תת המודע של האדם, שהוא תמיד מודע למה שקורה בעוד אין סוף
יקומים מקבילים אחרים, אז המודעות של האדם, מתחברת עם תת המודע של האדם. ואז האדם באופן מודע, מודע יותר למה שקורה
במציאות מקבילה למציאות שלנו. יותר מאשר מה שהוא מודע למה שקורה במציאות שלנו. וכך בעצם נוצר החלום שהאדם חולם בשעת השינה (ובהמשך אסביר, למה האדם חולם דווקא חלומות ... ביחס להווה, כך האדם חושב שהחלום הוא סוג של דמיון ביחס למציאות שלנו. אבל האמת היא, שהחלום התרחש ממש
ביקום מקביל למציאות שלנו. ורק האדם שלא מרגיש את
המציאות המקבילה, הוא קורא לחלום שהוא רק דמיון. למרות שבאמת הוא ממשי ואמיתי בדיוק כמו המציאות שלנו מנקודת מבט אובייקטיבית ולא סובייקטיבית של האדם עצמו. ועכשיו אסביר האם ... בין מציאות לבין חלום. והאדם כבר לא יודע, האם האירוע באמת קרה במציאות שלנו, או שהוא קרה רק בחלום
במציאות מקבילה למציאות שלנו. ולפעמים קורה לאדם איזה דבר בחלום, והוא בטוח ממש שהדבר הזה קרה במציאות שלנו. למרות שבאמת הוא רק חלם שזה קרה. והרעיון הוא, שהחלום ומה שקורה ...