... בלי סיבה, נגד רצון בלי סיבה, שנובע מאמת בלי סיבה - מצח הנחש / מצח הרצון ובו יתבארו מספר עניינים על דרך תת המודע של האדם, לשקר את עצמו שקר שאינו מודע, ועל הדרך של האדם, להתמודד עם דרכו לשקר את עצמו. והעניין הוא, כי יש בעולם שלנו שני כוחות. והכוח הראשון, נקרא "מצח הנחש". והכוח השני שעומד מולו ונגדו, הוא נקרא "מצח הרצון". ומצח הנחש פירושו, שהאדם משקר את עצמו, בלי שום סיבה. כי יש שני סוגי ... כי הוא לא נצמד אל האמת באופן מוחלט, ואפילו הוא סובל מכך לפעמים. וכל זה קורה, בלי שום סיבה ברורה לעין. והנחש הרגיל, הוא מפתה את האדם לשקר לתועלת עצמו. אבל מצח הנחש, הוא מפתה את האדם לשקר, כדי לעשות דווקא וכדי "להכעיס" את האמת ... והאדם לא מבין, שהוא מאמלל רק את עצמו בלבד. כי מצד המציאות הכל אחד תמיד. והשקר של האדם, מאמלל רק אותו עצמו בלבד. ובטרם נבאר, כיצד יכול האדם להתגבר על מצח הנחש הזה, שגורם לאדם לשקר לעצמו ולאמלל את עצמו, סתם כך בלי סיבה, נאמר, כי יש כאן סוד גדול. והוא, כי כל קיומו של העולם כולו, תלוי אך ורק בקיומו של מצח הנחש הזה (וכל זה, רק מתפישת הנפרדות של היש והאין). כי אם לא מצח הנחש הזה, לא היה קיום לעולם כלל. כי מנקודת המבט של אלוהים ששם הכל אחד, מנקודת המבט הזאת, מצח הנחש שיש אצל אלוהים עצמו, הוא זה שיצר את המציאות ואת הנפרדות שלנו. ... ולכן לא יכולה להיות סיבה, לכך שיש נפרדות של טוב ורע. כי לפני קיומם של הטוב והרע, אין שום סיבה כלל. והסיבה שבגללה יש את הנפרדות שלנו, היא רק בגלל קיומו של מצח הנחש אצל אלוהים עצמו, שגורם לאלוהים לצמצם את עצמו, ולשקר לעצמו, ולסבול, והכל ללא שום סיבה כלל. ובלי מצח הנחש של אלוהים, לא היה קיום לעולם כלל. ומכך משתלשל אצל האדם, מצח הנחש שלו. כי גם אחרי שהאדם מגיע אל האחדות, גם אז האדם צריך שיהיה לו ... בכלל משהו אחר שהוא הסיבה, והאדם משקר את עצמו, שהוא רוצה את הרצון הסופי שלו, למרות שזהו שקר. ורצון שבאמת אין לו שום סיבה, הוא רצון של אמת. וכדי להתגבר על מצח הנחש הזה, לשם כך על האדם להתחבר למצח הרצון שלו. דהיינו, שהאדם יפעיל את הנשק של העדר הסיבה, אל מול מצח הנחש, שהוא שואב את כוחו, מהעדר התכליתיות והסיבה. ועל האדם לחפש את ... אל האמת המוחלטת של המציאות, דהיינו, להטיל ספק בכל דבר ולחפש את המוחלטות. ועל ידי זה האדם מחזק אצל עצמו, את הרצון המוחלט להבין את האמת באופן מוחלט. ואז מצח הנחש נופל, ואח"כ גם הוא עצמו קם לתחייה מחדש, בגן עדן של האחדות. ...

... ויעמוד נגד אותם אלילי שקר, שהם המחשבות שיש בתוך האדם. ועל האדם לא לפחד מהשקר וממצח הנחש, אלא להיות חצוף ועז פנים כנגדו, ... להשמיד. ולנסות להשמיד בכל הכוח את הרעיון ואת השכל, פירושו שעל האדם לחזק את עצמו במצח הנחש (כן, זו לא טעות), ולנסות לעשות ...

...לכך שזו אמונה בלבד. והכוונה לאמונה שהאדם שוכח שהיא רק אמונה. ואם מישהו אומר לך, לא לשאול ולא לחקור איזה נושא, אתה מוכרח וחייב למסור את נפשך, לחקור את אותו הנושא. והמישהו, זה האדם עצמו. שהוא מוכן לחקור כל מיני נושאים, אבל יש נושאים שהוא לא מוכן לחקור אותם, ומעדיף לא לחקור אותם. ודווקא אותם צריך ומוכרח האדם לחקור. ובכל פעם שהאדם מרגיש, שיש איזה נושא שהוא לא רוצה לחקור אותו, ושהוא עדיין לא מבין אותו על בוריו, על האדם לעזוב את הכל, ודווקא לחקור את אותו...

...הזו נכונה או לא?! ואיך יגלה האדם, האם יש או אין הבדל בין יש לבין אין סיבה? תשובה: על ידי התבוננות פנימה, במקום החוצה. כי לשאול מה היה לפני הסיבה הראשונה, פירושו התבוננות החוצה. ולשאול מהי בכלל סיבה, ומה המשמעות של סיבתיות, זה נקרא להסתכל פנימה. שהאדם מתבונן אל תוך הדבר עצמו ומנסה להבין את מהותו. וכאשר האדם ניגש למצוא תשובה לשאלה מה הסיבה הראשונה, עליו לנסות להבין מהי בכלל סיבה? ומהי סיבתיות? ומהי אקראיות? ומהי העדר הסיבה? ואם יסתכל האדם אל תוך המושג...

...והאמת היא, שבן אדם חושב את מה שהוא חושב, גם תמיד בגלל סיבה כלשהי וגם בצורה אקראית וללא שום סיבה. ואסביר: מצד אחד, יש סיבה למה בן אדם חושב כך או אחרת. ואף אחד לא חושב סתם כך משהו בלי שום סיבה. ואם מישהו חושב שהוא חושב סתם כך משהו בלי סיבה, ממילא אין לו בעיה לשנות את דעתו. כי נראה לו שהוא לא חייב לחשוב דווקא כך, כי דעתו היא ללא סיבה. מה שאומר, שברגע שיש סיבה כלשהי למה מישהו חושב משהו, ממילא זה אומר שהוא לא חייב לחשוב כך את מה שהוא חושב, אלא רק מצד...

...בדמיון. ומאחר שלא ניתן להכניס את האין סוף לתוך מחשבה, ממילא מהותו האמיתית אינה באה לידי ביטוי בחוקי הלוגיקה, משום שאין דרך שכלית אנושית להבין את המהות האמיתית שלו. המציאות היא אין סופית. וכדי להבין אותה צריך להבין את מהות האין סוף. מה שאומר שכדי להבין אותה חובה לצאת מחוקי הלוגיקה / מגבלות השכל האנושי. אז איך להבין אותה? תשובה: באמצעות הדמיון. הדמיון מאפשר לאדם להבין קצת מהו האין סוף, ומאפשר לאדם להשתמש בהבנה הזאת לצורך הבנת המציאות. על האדם לדעת...

...אירוע משתייך למספר תבניות שונות. כיצד נבנות התבניות? כדי ליצור תבניות שונות, המוח של האדם מחפש כל הזמן את הדומה ואת הגורם המאחד שנמצא במצבים השונים. המוח של האדם מחפש את המכנים המשותפים שישנם באירועים השונים. וכל מכנה משותף כזה הופך לתבנית. בין כל האירועים השונים ישנם מכנים משותפים שונים. לא כל אירוע שייך לכל המכנים המשותפים ולכל התבניות השונות. גם למכנים המשותפים עצמם ישנם מכנים משותפים. את התבניות עצמן ניתן לנתח ואותן עצמן להכניס אל תבניות רחבות...

...את מהות הדבר. ונדמה לאדם שמהות השולחן, היא העץ, ומהות העץ הוא החומר וכולי. אבל התודעה, היא נתפשת בעיני האדם כמשהו שאינו חומרי, ולכן האדם שואל מהי מהותה. וראשית כל על האדם להתבונן על כך, שגם מה שנראה לו כחומרי וכממשי, הוא לא באמת שונה ממה שנראה לו כלא ממשי. כי הקיום הממשי של השולחן, מחובר לאדם דרך המחשבה שלו, ודרך התודעה שלו, שהן לא ממשיות. ואם הן עצמן לא ממשיות, אז כיצד יכול האדם לדעת, האם בוודאות השולחן הוא דבר "ממשי"? ומהי בדיוק ה"ממשות" של הדומם...

...וכאשר האדם חושב בצורה כלשהי, זה יוצר אצלו רגש כלשהו. ונמצא אם כן, כי כדי לשפר את הבטחון העצמי וכדי לרכוש ביטחון עצמי גבוה, לשם כך על האדם לנסות להבין, מהי המחשבה שיש בתוכו, שהיא זו שאחראית על התחושה האישית שלו, של הבטחון העצמי. ואם יצליח האדם לשפר את המחשבה שלו שאחראית על הבטחון העצמי שלו, הרי שהוא יצור אצל עצמו, תחושה של ביטחון עצמי גבוה. ואם נתבונן נראה, כי המחשבה שיוצרת אצל האדם חוסר בטחון עצמי, היא הספק. כי ספק, הוא ההפך של בטחון. וכאשר יש לאדם...

...באמת. כי עשיר אמיתי הוא זה שלא חסר לו דבר. דהיינו, זה שיודע שהכל טוב, ולכן לא חסר לו דבר. וכאשר יש לאדם כזה בעיות, דהיינו, כאשר אדם כזה מכיל בתוכו תחושה של חסר, הרי שתחושת החסר שלו, היא בעיה של עשירים. משום, שכאשר האדם השלם מרגיש רע, הרי שהוא עדיין מרגיש יותר טוב, מאשר אדם אחר שמרגיש טוב. כי הכל תלוי בנקודה הפנימית שאליה האדם מחובר. אם האדם בתוך תוכו עדיין לא מצא את עצמו, ועדיין לא יודע שהכל טוב, הרי שכל הרצונות שלו, הם ביטוי לרצון הפנימי שלו לדעת...