... מסבירים לך שהכל אחד, ואחר מסבירים לך שזה כל אחד. ועכשיו אלוהים הוא גם שולחן שאין לו שום כוח, הוא גם שולחן שיש לו כוח למנוע ממני לעבור דרכו, אבל הוא גם אלוהים שיש לו את הכוחות כולם. המצוי הראשון, מחויב המציאות, האין סופי, מחייה את המקום והזמן, את כל זה תחווה על שולחן. אז תמיד תהיה באינטראקציה עם אלוהים, ...

... וא"כ הכל אין. כי המהות של המציאות היא אחת, כי המצוי הראשון, הוא אחד. כי יש מהות אחת שמקיפה וממלאת את הכל. ואם יש נפרדות, אז תמיד יש רובד פנימי יותר, שבו אין את צורת ... שהיש ישנו. כי לא יכול להיות יש מאין. ומאחר שהמצוי הראשון הוא האין, הרי שלא יכול להיות יש. והסיבה שלא יכול להיות יש מאין, היא משום שאלו שתי מהויות שמנוגדות זו לזו. ... והשינוי, מהמהות של היש. וא"כ, מאחר שהאין הוא המצוי הראשון, א"כ היש איננו, ואז, רק האין ישנו. ואם נאמר שמהות הדבר, היא הצורה הסופית עצמה של היש, כגון לדוגמא שנאמר ... אפשרות לריבוי כלשהו של צורות. ומאחר שמוכרח שיש מצוי ראשון ומהות אחת, א"כ מוכרח שאין שום צורות כלל. ואעפ"כ יש צורות, וגם המהות עצמה, גם היא צורה. משום שהיא נפרדת, ...

... קיים גם מה שאינו "אני". ואם ה"אני" היה המצוי הראשון, שממהותו קיימים כל הדברים כולם, הרי שלא היה כל קיום למה שאינו "אני". ואם קיים מה שאינו "אני", הרי שה"אני" הוא ... לא קיים בלעדיה, וקיומה הוא מחוייב, כי המצוי הראשון קיומו מחוייב. והמצוי הראשון, הוא יחיד, וקיומו מחוייב, והוא לא יכול לא להיות קיים, ושום דבר לא יכול להיות קיים בלעדיו. וזה בעצם אומר, שזה ...

... שייכת אמונה באלוהים, כי יש רק אלוהים בלבד. והעניין הוא, די פשוט. והוא כי אלוהים הוא השלמות. כי אלוהים הוא המצוי הראשון, שהוא הישות הראשונה והאין סופית. כי כל מה שיש לו סוף, יש עוד ישות אחרת ששונה ונפרדת ממנו מעבר לסוף שלו, וא"כ הוא לא המצוי הראשון. ואלוהים הוא השלמות עצמה. ובהקשר הזה, אמונה באלוהים פירושה, שהאדם מאמין שיש ישות אחת שלמה ראשונה ויחידה. וכמובן שאמונה באשר היא, היא פסולה ואסורה. ...

... ואז האדם נעלם לגמרי, וחוזר להיות מה שהוא היה, לפני שהוא היה. דהיינו, חוזר להיות המצוי הראשון והמחויב הראשון, ושם אין שום תודעה עצמית כלל. ואח"כ מתוך האין תודעה עצמית ואין רצון עצמי כלל, מתוכם נוצרת התודעה של האדם ... נוצר גם הרצון, ויחד איתם נוצרת גם כל שאר חווית הנפרדות. ואז ורק אז, האדם הוא עצמו גם המצוי הראשון, וגם זה שמהווה את הנפרדות של העולם, וגם זה שחי בתוכה ממש. ואז ורק אז, האדם רואה ויודע את האמת, כיצד באמת מתהווה כל ...

... ולכן בכל מקום שיש נפרדות וצורה כלשהי, הרי שאם תסיר את כל הצורות, שקיומן הוא לא מחויב אלא רק אפשרי בלבד, אז תקבל את המהות האחת, שהיא המצוי הראשון והיחיד. וזה בעצם אומר, שישות של אלוהים, שיש לה רצון ושהיא מודעת לעצמה, הרי שבעצם ...

... וגם לאלוהים, יש אלוהים. אלא, שאצל אלוהים, אלוהיו, זה הוא עצמו ממש. וכאשר אדם שאינו חכם אמת, מדבר על אלוהים / מהות המציאות / המצוי הראשון / הסיבה הראשונה / הרצון הראשון וכיו"ב, הוא מדבר על ישות שהיא נפרדת ממנו. אבל החכם האמיתי, שהוא שקוף לגמרי, והוא באחדות ...

... הוא מברר מהי האמת, באמצעות השכל שלו, ואז הוא רואה שהכל אחד. כי כל ההגדרות הן אפשריות, ורק המצוי הראשון הוא מחוייב, והוא חסר כל צורה. ואז כאשר האדם נמצא בנקודה הגבוה ביותר של השכל, אז האדם שואף לדעת ולהשיג ...

... משום שאלוהים, פירושו המצוי הראשון. והמצוי הראשון, הוא יחיד. כי אם יש שני מצויים ראשונים, הרי שאף אחד מהם לא מהווה את המצוי השני, וא"כ שניהם רק צורה, שכאשר תוריד את ההפרדה והגבול שביניהם, תקבל את המצוי הראשון שמקיף ושממלא אותם. ואם הם חסרי כל צורה, אז הם ישות אחת ויחידה. ומאחר שהמצוי הראשון הוא יחיד, הרי שזה אומר שקיומו של רצונו של אלוהים, הוא לא מחוייב. משום שרק מהותו של אלוהים, רק היא קיומה מחוייב. אך קיומו של רצון האלוהים, זהו דבר שהוא אפשרי בלבד. כי אם אין ... לא מחוייב כלל, משום שהוא לא מצוי ראשון, וא"כ קיומו הוא רק אפשרי. ובפשיטות, לא מחוייב שלאלוהים עצמו יהיה רצון. כי יכול להיות שיהיה אלוהים בלי רצון. ועוד נוסיף ונאמר, כי ההתבוננות הזאת מבהירה גם את מה שאמרנו קודם לכן, שאלוהים עצמו הוא לא המצוי הראשון והוא לא המחייב הראשון. משום שכאשר מדברים על רצונו של אלוהים, הרי שאלוהים נפרד מרצונו, וא"כ הוא לא המצוי הראשון. אא"כ מדברים על ישות שהיא חסרת רצון / תודעה / מחשבה / רגש וכולי, שהיא עושה את הכל, שאז ממילא אין שום משמעות להסבר של רצון האלוהים, כי אלוהים הוא חסר רצון. וגם, שאז עדיין המצוי הראשון, נפרד משאר המצויים, וא"כ הוא לא אין סופי, וא"כ הוא לא הראשון וכולי. ולכאורה ניתן לומר, כי מהותו של אלוהים שהיא המצוי הראשון, היא מחייבת את הכל. כי מהות האלוהים, מחייבת את קיומו של רצון האלוהים. ורצון האלוהים מחייב את המקום והזמן וכולי. וזהו כמובן דבר שקר. כי אין לחשוב שרצון האלוהים קודם למקום ...

... ממש. והטועים שוכחים, שהאמירה שאלוהים הוא טוב, היא עצמה לבוש וצמצום של אלוהים. כי זה אומר שאלוהים מוגדר ומוגבל בצורה כלשהי, וזו כמובן שטות לגבי המצוי הראשון, שהוא מחוץ לכל ההגדרות. וגם אם נאמר שהוא טוב, ...