תכלית החיים, סיבתיות, תכליתיות, העולם הבא, רצונות, מנהיגות, מורה רוחני, עבודת אלילים - ליקוטי מוהרן ח"א יח ... אז אי אפשר להגיד שיש תוצאה, כי אין שינוי. אם בהתחלה הכל אחד, אז לא שייך להגיד שיהיה ככה, אין ככה, אין תכליתיות. זה לא אומר רק שאין סיבה זה גם אומר שיש העדר סיבה. הכוונה שאין סיבה, זה לא ... זה אותו הדבר. אבל אתה חווה את החיים שקורים בשיא הסיבה, מה זה אומר? ברגע שמשהו קורה לך, למה זה קורה? מה התכלית של הדבר? זאת התכלית של הדבר. עכשיו אתה יכול להגיד שזה בלי סיבה כי אין תכלית, אבל זאת הסיבה שזה יהיה. למשל עכשיו יירקו עלי, מה הסיבה? לאן זה מוביל? כדי ... ממה שזה נותן לך בסוף. את לא נהנית מזה שאת פה, את נהנית מזה שזה נותן לך משהו. התוצאה רחוקה מהרגע הזה. התכלית של מעשיך לא נמצאת ברגע הזה, את מקווה להשיג תועלת באמצעות מה שאת עושה. נכון? כן. זה תמיד נכון, כל אדם עושה את מעשיו למען תכלית, מי הישות שלא עושה בשביל תכלית רחוקה יותר? רק הישות הראשונה, למה? כי אם הוא היה רוצה איזה תכלית רחוקה יותר הוא היה עושה אותה כבר עכשיו, זאת אומרת שאם הוא עושה משהו, מה שהוא ... מוהרן פרק יח, נאמר, בכל דרכיך דעהו, מה זה אומר? תמיד תדע את אלוהים, תמיד תזכור אותו, שתוכל להשיג את התכלית, שכולם רוצים להגיע אליה, בכל דבר. המשך בספר ליקוטי מוהרן, פעם אחת נסענו בספינה וראינו את המטמון של היהלומים וכו', דע, שלכל דבר יש תכלית, ולתכלית יש עוד תכלית אחרת גבוה מעל גבוה, למשל תכלית בניין הבית, כדי שיהיה לאדם מקום לנוח, תכלית המנוחה שיהיה כוח לעבוד את השם, ותכלית העבודה וכו'. כשרבי נחמן אומר, דע, זהו סוג של אמת מוחלטת, זה לא דמוקרטיה, זה לא ... דע, זה ידיעה, זה לא הבנה, לא אמונה ולא תיאוריה, זה ידיעה אתה יודע שזה כך. כול דבר שקורה בעולם יש לו תכלית. ולתכלית יש עוד תכלית, למעשה הוא לא אומר שום דבר, אומר ולא אומר. תדע לך שכול סיבתיות היא אמצעי להשיג ... יותר, וכך הלאה, למשל למה אדם בונה בית? כדי שיהיה לו מקום לנוח, ולמה רוצה לנוח? כדי שיוכל לעבוד את השם, ותכלית העבודה? וכו'. שימו לב, שרבי נחמן לא מסביר מה זה וכו'. יש כאן דבר והיפוכו, מצד אחד הוא מסביר שלכל דבר יש תכלית, אבל הוא גם אומר שלתכלית יש תכלית אחרת, זה ללא סוף, אז למעשה לא הגעת לשום פואנטה, אין תכלית מוגדרת. אבל שימו לב הוא נעצר, הוא לא אומר מה התכלית של העבודה למען אלוהים, הוא היה יכול לכתוב כדי שיתמלא הרצון של אלוהים, אבל כאן ... להסתבך. הפיקח מבין. למעשה באי אמירה יש סוג של אמירה. כי למעשה זה הדבר הכי מעניין, הוא מנסה להסביר מה התכלית, ונעצר באמצע, למעשה זה סוג של תנסה להבין. רבי נחמן מביא משהו מעניין שאתה קודם דברת עליו, בנושא התוצאה, אתה אמרת בלי תוצאה לא יכולה להיות סיבה. כאן רבי נחמן מסביר שהתכלית של כל דבר נמצאת בנקודה הראשונה של כל דבר, למשל כאשר אתה קם בבוקר לעבוד, אז אתה הרבה יותר רוצה את המטרה הסופית שלך, מאשר שאתה רוצה את העבודה. למשל אתה רוצה את המטרה הסופית להיות שמח, ומזה אתה גוזר הרבה

תכלית החיים, סיבתיות, תכליתיות, העולם הבא, רצונות, מנהיגות, מורה ... שאתה אלוהים אז תבין שכולם צדיקים, למעשה אתה לא צריך להחזיר את כולם בתשובה, אתה צריך להחזיר רק את עצמך בתשובה. אם האדם חוקר וחוקר מה התכלית, בסוף הוא חווה בכל דבר את התכלית, בכל מה שקורה לו, הוא חווה את התגשמות ... מבין שום דבר, ולכן לא יכול לעזור לעצמו, כל שכן לעזור לאחרים. אני אקצין לך, למשל אתה נותן אוכל לאחרים, אתה לא יודע אם זה טוב או רע, אולי תכלית החיים זה למות ועזרת לו לסבול יותר, אל תצחק, אני מדבר ברצינות, בסוף מתים, אז תכלית החיים זה למות, אז אם אתה עוזר למישהו ...

... את המטרה, על ידי שישנא את הדרך בתכלית השנאה! ובו יתבאר העניין של ההקדמות והתכלית, וכיצד יגיע האדם לתכלית, על ידי שנאת ההקדמות (והוא פירוש העניין מרבי נחמן מברסלב, שאי אפשר לזכות לשכל התחתון, אלא על ידי שיהיה שונא בצע, שישנא את הממון בתכלית השנאה). והעניין הוא, כי יש הקדמות ויש את התכלית. כגון לדוגמא, שהאדם מכין את האוכל, כדי לאכול אותו. והכנת האוכל, היא ההקדמה של אכילת האוכל. והתכלית היא האכילה, והכנת האוכל, היא רק הקדמה, שאינה תכליתית בפני עצמה, אם לא קיומה של האכילה. כי האדם לא מכין אוכל, כדי לזרוק אותו, אלא רק כדי לאכול אותו. והכנת האוכל, שואבת ומקבלת את החיות שלה, מהאכילה שלאחר מכן. וגם האכילה עצמה היא לא התכלית, אלא היא רק הקדמה להנאה ולתועלת של האדם מהאכילה. כי האדם לא אוכל סתם כך, אלא רק משום התועלת שהאכילה מביאה לו, כגון הנאה / בריאות וכיו"ב. והתועלת של האכילה, היא התכלית, אבל האכילה, היא רק ההקדמה של התועלת של האכילה. וגם ההנאה של האדם והבריאות של האדם, גם היא לא התכלית. כי אין שום תכלית בכך שהאדם יהיה בריא ושהוא ייהנה. והתכלית היא בכך שרצונו של האדם יתמלא, שזאת התכלית, ושכל הדברים בעולם הם האמצעים של התכלית הזאת. וכיו"ב בכל דבר ועניין, שגם הכסף, הוא רק האמצעי ולא התכלית. וגם איסוף וחיסכון הכסף, הוא רק אמצעי למען השגת המטרה שהיא השקט הנפשי של האדם. ובכל דבר ודבר, יש את ההקדמות של הדבר, ויש את התכלית ואת הדבר עצמו, שהוא החשוב באמת, ושכל הדברים משרתים את אותו הדבר החשוב. ומי שיודע את התכלית של כל התהליכים כולם, דהיינו, את התכלית של קיום המציאות, רק הוא טוב לו באמת. כי התכלית של כל המציאות שלנו, היא טוב אמיתי (למי שיודע מהי התכלית הזאת), וכל התהליכים מובילים אל התכלית הזאת. וכאשר האדם מחובר תמיד אל התכלית הסופית של המציאות, אז האדם חי טוב באמת. ולראות את התכלית של כל האירועים, פירושו להסתכל על האירועים, מנקודת המבט שקודמת לכל האירועים, שהיא נקודת המבט של מה שהיה לפני הסיבה הראשונה של כל הסיבות. ששם בנקודת ההתחלה, שם התכלית של הכל, היא הדבר הברור ביותר. וכאשר האדם מסתכל על הדברים מנקודת המבט של זה שעושה אותם, דהיינו, מנקודת המבט של לפני הסיבה הראשונה, אז האדם שלם עם כל מה שקורה, כמו מסובב הסיבות של המציאות. ומי שרוצה לזכות לראות ולהבין את התכלית של כל הדברים שיש בעולם, ומי שרוצה להבין את התכלית של המציאות, ולדעת ולהבין ולממש את התכלית של החיים האישיים שלו, ומי שרוצה לחוות את השלמות של התכלית הסופית של המציאות, לחוות אותה בכל דבר ודבר שיש בעולם שלנו בכל פרט ופרט, עליו לאהוב את ה

תכלית / משמעות החיים - למה לא יכולה להיות תכלית לחיים? ומהי כן תכלית החיים? והעניין הוא, כי משמעות חיי האדם, נגזרת מהמשמעות ... את משמעות קיום המציאות עצמה. וכאשר מתבוננים על משמעות ותכלית המציאות בעין אמיתית, רואים כי לא באמת יכולה להיות משמעות ... כאילו יש הבדל, בין הסיבה לבין ההעדר שלה. והאדם מחפש את תכלית ואת משמעות החיים, כדי להרגיש טוב. וכאשר האדם מבין שהכל ... זה בעצם מוריד ממנו את המשמעות. כי אם המשמעות והסיבה והתכלית של דבר, היא למען דבר אחר, הרי שהוא עצמו רק אמצעי והוא ...

... התכלית, של המציאות כולה - איך לחוות אותה? כשאדם מבין באמת וחווה באמת, את התכלית והסיבה, של כל האירועים כולם, הוא חווה שלמות. משום, ששביעות רצון מלאה מהמציאות, היא אפשרית, רק כאשר האדם מתבונן על כל המציאות, מנקודת המבט של הרצון הראשון באמת, ... שביעות רצון מלאה מהמציאות. ומי שרוצה להבין ולחוות את התכלית הסופית של כל המציאות כולה, בכל דבר, לשם כך עליו לקשר את עצמו, אל התכלית של כל דבר. והכוונה היא, שהאדם מוכרח לעשות את כל מעשיו, מתוך התבוננות על תכליתם. כי מי שעושה את מעשיו מתוך הרגל, הוא בעצם הורג את החיות ואת החיים שלו. ומי שרוצה להעיר את עצמו ולקום בתחיית המתים, הוא מוכרח להתבונן על כל פעולה / רגש / מחשבה שלו, ולהבין מהי התכלית ומהי הסיבה, שבגללה הוא עושה את מעשיו. ועל ידי זה שהאדם מוסר את נפשו, לחבר ולקשר את מחשבתו אל התכלית של כל דבר, על ידי זה בסופו של דבר, האדם מגיע אל הבנת התכלית של כל המציאות כולה, ואז הוא מחובר אליה בחוויה שלו, וחווה את השלמות תמיד. ...

תכלית המציאות / סיבתיות - האם כל דבר הוא סיבת עצמו? האם יש תכלית אחת נצחית? כפי שהובהר במקומות ... הדבר ממש, והכל אחד וכולי. וכאן נבאר, מדוע לא יכול להיות, שכל דבר הוא סיבת עצמו. משום, שלומר שהדבר הוא סיבת עצמו, פירושו הוא, שאין שום תכלית אחרת, מלבד הדבר עצמו. כי יש אפשרות להסתכל ולומר, שלכל המציאות כולה יש תכלית אחת, וכל הסיבות מובילות אליה. וכאשר אנחנו אומרים שכל דבר הוא סיבת עצמו, זה בעצם אומר, ששום דבר, לא מוביל אל איזו תכלית רחוקה כלשהי, אלא כל דבר מוביל אל תכלית עצמו. ובכך בעצם אנחנו אומרים, כי כאשר דבר כלשהו קורה, אז בעצם, דרכו מתגלה, שתכלית המציאות הסופית, היא הדבר עצמו. כי הרי הוא לא משרת שום תכלית אחרת, אלא הוא עצמו התכלית הסופית. וזה כמובן דבר, שאינו אפשרי לומר כלל ע"פ השכל הנפרד. כי לא יכול להיות שהתכלית הסופית של המציאות, תשתנה כל הזמן. כי אם תכלית המציאות עצמה משתנה, הרי שזה אומר, שזאת לא תכלית של אמת. כי אם זאת הייתה התכלית באמת, היא לא הייתה משתנה. ואם היא משתנה, אז זה אומר שהיא לא התכלית האמיתית. וכאשר אומרים שהדבר הוא סיבת עצמו, פירושו, שהוא עצמו התכלית הסופית. אבל, אם הוא עצמו התכלית הסופית, אז כיצד הוא משתנה? ולמה הוא לא היה קיים כל הזמן? כי התכלית הסופית של המציאות, היא לא יכולה להשתנות. ואעפ"כ, כל דבר הוא תכלית עצמו כנ"ל. וכיצד הדבר אפשרי? ומי שיעמיק בזה, יראה את האמת, שבאמת הכל אחד. כי התכלית הסופית, היא מהות הכל. וההבנה שכל דבר הוא התכלית הסופית, היא בעצם לבוש של ההבנה, שהצורה נכללת במהות שלה, לישות אחת ממש. ואם יש תכלית אמיתית, אז קיומה הוא מחוייב מצד עצמה. כי אם קיומה מחוייב מצד דבר אחר, הרי שהיא לא התכלית האמיתית. כי קיומה תלוי בדבר אחר, שתכלית קיומו, זאת לא התכלית שנובעת ממנו וכולי. ואם יש תכלית למציאות, שהיא מחויבת מצד עצמה, הרי שהתכלית הזאת, לעולם לא יכולה להשתנות. וא"כ היא תמיד צריכה להיות מושגת. כי תכלית המציאות שמחויבת מצד עצמה, פירושו שהמציאות מחויבת להיות בצורה כלשהי. ואם המציאות באמת הייתה מחויבת להיות בצורה כלשהי, אז היא לא הייתה משתנה כל הזמן. וגם אם נאמר שאין תכלית, אז זה אומר, שהאין תכלית, הוא המחוייב. ואז ממילא יש לשאול, כיצד זה שדברים משתנים, אם באמת אין שום תכלית כלל. והעניין הוא, כי השינויים ...