... באמת, כאשר אין שכל אין דאגות? ועוד. ויש כאלו שחושבים, שכאשר אין שכל אין דאגות. כגון לדוגמא אדם שלא יודע שהוא
חולה. שזה שהוא לא יודע שהוא
חולה, זה מונע ממנו לסבול מכך שהוא
חולה. לעומת אדם שכן יודע שהוא
חולה, שזה גורם לו לסבול מכך שהוא יודע שהוא
חולה. וכאשר אין לאדם שכל, הוא לא יודע שהוא סובל, ואז ממילא הוא לא סובל. ומי שיתבונן היטב בעניין יראה, כי לדעת או לא לדעת, זה טוב ... וקונפליקט, בין מה שאתה יודע. והאם הידיעה או אי הידיעה, האם הן מוחלטות, או יחסיות. כגון לדוגמא, אדם שיודע שהוא
חולה, אבל במקביל הוא גם יודע בדיוק מה עליו לעשות כדי להתרפא. שזה שהוא יודע שהוא
חולה, זה לא גורם לו להרגיש רע. משום שהוא יודע בדיוק, מה התרופה
למחלה שלו. אא"כ הוא יודע שהוא
חולה, אבל הוא לא יודע כיצד לרפא את עצמו כאן ועכשיו. שזה כמובן יגרום לכך שהוא יסבול, עד שהוא ירפא את עצמו. אבל כאשר האדם יודע שהוא
חולה, ויודע גם כיצד לרפא את עצמו מיד, הרי שהוא לא סובל מכך שהוא
חולה. או לדוגמא, אדם שיודע שהוא
חולה, אבל הוא לא יודע שהוא רוצה להיות בריא. שהוא סובל פחות, ממי שיודע שהוא
חולה, וגם יודע שהוא רוצה להיות בריא. כי מי שיודע שהוא
חולה, ויודע שהוא רוצה להיות בריא, והוא לא יודע איזו תרופה לקחת, אז יש אצלו מלחמה פנימית, בין הידיעות שהוא יודע אותן, והן גורמות לו להרגיש רע. או לדוגמא אדם שלא יודע שהוא
חולה, אבל הוא כן יודע שהוא רוצה להיות בריא ולא להיות
חולה. ובנוסף, הוא יודע גם, שיכול להיות שהוא
חולה, או שיכול להיות שהוא יהיה
חולה. וגם כאן, הידיעה של האדם שהוא יכול להיות
חולה, או שהוא אולי
חולה, היא גורמת לאדם להרגיש רע, כי היא מנוגדת לידיעה של האדם, שהוא לא רוצה להיות
חולה. והרעיון הוא, שהאדם מרגיש טוב או רע, לפי מה שהוא יודע. כי אם האדם יודע שדבר כלשהו הוא טוב, והוא יודע שהטוב הזה קיים, אז האדם ...