... המציאות, שהופך למחוייב המציאות - להפוך את האפשרי למחוייב ואת המחוייב לאפשרי כי יש את אפשרי המציאות ויש גם את מחוייב המציאות. ואפשרי המציאות, פירושו, כל דבר שקיומו הוא רק אפשרי, מאחר שקיימת האפשרות שהוא לא יהיה קיים. וכל דבר, קיומו הוא רק אפשרי המציאות. כי כל דבר ... מבלעדיו. ומאחר שתמיד קיים עוד דבר אחר, הרי ששום דבר, קיומו הוא לא מחוייב, אלא רק אפשרי בלבד. וא"כ מהו הדבר, שקיומו הוא מחוייב המציאות, ומה מחוייב שיהיה קיים? תשובה: שום דבר. כי כל דבר, קיומו הוא רק אפשרי. ורק הכלום / שום דבר, רק הוא מחוייב להיות קיים. שגם העדר הקיום שלו, גם ... כאשר האדם נותן 100% מעצמו, ובכל כוחו הוא מחפש את המוחלט, ולא נאחז בשום דבר שהוא רק אפשרי, על ידי זה ממילא האדם מתחבר למחוייב המציאות. עד שאפילו קיומו הנפרד של האדם, גם הוא נעלם לגמרי. כי גם קיומו של האדם, הוא רק אפשרי המציאות. כי הוא אפשרי, רק כאשר יש הפרדה בין האדם לבין ... שום מחשבה, קיומה אינו מוכרח, אלא רק אפשרי בלבד. וכאשר האדם לא חושב על שום דבר שהוא רק אפשרי המציאות להיות אמת, אלא הוא מחוייב המציאות להיות אמת, על ידי זה האדם מתאחד עם "שום דבר", שרק הוא מחוייב המציאות. ובפועל, מי שרוצה להתאחד עם המציאות, צריך לשים לב לכך, שהוא לא מאמין כלל, ושאין לו שום אמונה כלל. כי האמונה אפשרית, רק בדבר שקיומו הוא אפשרי ... אמונה. כי האדם מזדהה ומתייחס אל הדבר האפשרי, כאילו הוא היה מחוייב. ובלי אמונה, לא היה ניתן להתייחס אל אפשרי המציאות, כאל מחוייב המציאות. והאמונה, היא מאפשרת להתייחס אל האפשרי, כאל מחוייב. שהאדם מאמין שהדבר הוא נכון, למרות, שלא מחוייב שכך היא האמת האובייקטיבית, שאותה לא ניתן ... כאשר האדם לא מזדהה עם שום דבר שקיומו הוא רק אפשרי בלבד, על ידי זה אין שום קיום לשום צורה נפרדת. כי שום צורה, קיומה אינו מחוייב המציאות. כי קיים, גם ההעדר שלה. ורק במהות המציאות, שאין שם שום צורה כלל, אלא רק הוויה וישות אחת, רק שם הקיום הוא מחוייב. וכאשר האדם לא מזדהה עם שום ... שקיומן אינו מחוייב אלא רק אפשרי בלבד. ואז יש אפשרות של טוב ושל רע. כגון לדוגמא, אדם, שמבחינתו, כדי שהוא יהיה מאושר, מחוייב המציאות שהוא יהיה בריא. שמצד האמת, הבריאות של האדם, היא דבר שקיומו הוא רק אפשרי המציאות בלבד. שאפשרי שהאדם יהיה בריא, ואפשרי גם, שהאדם לא יהיה בריא. כי לא מחוייב המציאות, שהאדם תמיד יהיה בריא. והאושר של האדם, הוא קיים בנפרד מהבריאות של האדם. והאדם יכול להיות מאושר, גם כאשר הוא בריא וגם כאשר הוא אינו בריא. כי ... דהיינו, כאשר האדם מתייחס אל המצב הבריאותי שלו, שהוא רק אפשרי, כאל דבר שהוא מחוייב. דהיינו, כאשר האדם חושב לעצמו, שמחוייב המציאות שהוא יהיה בריא, ושמחוייב המציאות שהוא יהיה בריא, כדי שהוא יהיה מאושר, שאז בעצם האדם הופך את האפשרי למחוייב. כי לא מחוייב שהוא יהיה בריא, וגם לא מחוייב שהאדם יהיה בריא, כדי ... רוצה באופן מחוייב, שיקרה דבר שקיומו הוא רק אפשרי. כגון, כאשר האדם רוצה להיות בריא, דווקא באופן מחוייב. למרות שבאמת, לא מחוייב המציאות שהוא יהיה בריא, אלא זו רק אפשרות בלבד. וכאשר האדם מתעקש, שהמציאות תהיה דווקא כרצונו, על ידי זה נוצר סבל. כי שום צורת מציאות, היא אינה ... תמיד, על ידי זה אין יותר שום רע, ואז ממילא גם אין שום טוב. כי בלי תחושת רע כלשהי, גם אין שום תחושת טוב. וכאשר האדם נאחז במחוייב המציאות בלבד, דהיינו, בשום דבר, על ידי זה אין שום טוב ורע כלל. אך כאשר האדם הופך את האפשרי למחוייב, דהיינו, כאשר האדם מתייחס אל דבר שקיומו הוא אפשרי, ... להרגיש טוב, היא גורמת לרצון של האדם להרגיש טוב, להיות דבר שקיומו הוא רק אפשרי בלבד, כי הוא רק תוצאה של דבר אחר, והוא לא מחוייב המציאות. ועל ידי זה, האחיזה של האדם בכך שהוא ירגיש טוב, האחיזה הזאת משתחררת, ואז האדם מרגיש טוב תמיד. וכדי לזהות את האפשרי ואת המחוייב, בסך הכל צריך ...

... ללא כל מחשבה. אך באמת, המחשבה של האדם חושבת תמיד. והאדם לא יכול לחשוב על שום דבר. והאדם תמיד חושב את קיומו העצמי, והעצמי וה"אני" הוא ישות מוגדרת וכולי. אבל, מי שמחפש בתוכו את מחוייב המציאות, ומרחיק את מחשבתו מאפשרי המציאות, על ידי שלילת האפשרי, על ידי זה בסופו של דבר האדם מגיע לידיעת המחוייב. כי את המחוייב, אי אפשר לדעת באופן ישיר מוגדר ורצוני שנובע ...

... עצמו האם הוא טוב או רע, וכל זמן שהאדם בודק את ההערכה העצמית שלו לפי טוב או רע, וכל זמן שהאדם מעריך את עצמו לפי תפישה של טוב או רע, הרי שמחוייב המציאות, שהוא בהכרח ימצא בעצמו, גם דברים טובים וגם דברים רעים. כי בכל דבר בעולם, תמיד יש בו, גם חסרונות וגם יתרונות כלשהם. ומי ...

... ואין תוצאה, ואז ממילא אין שום שאלה כלל. ונדמה להם שבשכל הגדול ביותר, שם תפישת המציאות היא שהמציאות לא קיימת כלל. אך גם זאת טעות. כי גם אי קיומה של המציאות, גם הוא לא מחוייב המציאות. כי גם אם נניח ונאמר שאין מציאות, עדיין נוכל לשאול, האם זה מוכרח שלא תהיה מציאות? ואם לא, אז מדוע אין מציאות? ומה הסיבה ... לו יש שורש. כי יש כאלו שנדמה להם של"אין" אין שורש. כי מאחר שהוא "אין", א"כ הוא לא קיים כלל ואין לו שום שורש ושום סיבה. אך גם זו טעות. כי גם קיומו של ה"אין" גם הוא לא מחוייב המציאות. וגם ה"אין" עצמו, גם הוא חלק ממשהו אחר גדול עוד יותר שהוא רק ביטוי שלו. כי גם קיומו של "אין", גם הוא רק אפשרי המציאות ולא מחוייב המציאות. כי כמו שיש "אין" כך גם ישנו ה"יש". ומאחר שקיים הפך ושונה של ה"אין", א"כ גם קיומו של ה"אין" גם הוא לא מוכרח. ויש עומק יותר גדול ממנו. ויש כאן עוד רמת עומק עוד יותר גדולה, והיא שבעצם האדם מחפש את מחוייב המציאות. דהיינו, האדם מחפש את הנמצא הראשון, את מהות המציאות, את הדבר האחד והיחיד שהוא חייב להיות מצוי, ושממנו נובעים כל הדברים כולם. דהיינו, האדם מחפש את הדבר שהוא מחוייב המציאות. אבל בשכל ניתן להבין, שגם מחוייב המציאות, גם הוא לא מחוייב המציאות. משום שגם מחויב המציאות הוא רק אפשרי המציאות. כי כמו שיש מחוייב המציאות, הרי שיש גם אפשרי המציאות. כי כל דבר שהוא רק אפשרי שהוא יהיה קיים ושקיומו הוא לא מוכרח, הוא רק אפשרי המציאות. וכמו שיש מחוייב המציאות, יש גם אפשרי המציאות. וזה בעצם אומר, שגם קיומו של מחוייב המציאות, גם הוא רק אפשרי המציאות. כי כמו שהוא מחוייב המציאות, כך גם הוא היה יכול להיות אפשרי המציאות. ותמיד אפשר לשאול, מפני מה מחוייב המציאות הוא מחוייב המציאות ולא אפשרי המציאות. וא"כ גם מחוייב המציאות, גם הוא רק אפשרי המציאות. דהיינו, שזה רק אפשרי שהוא יהיה מחוייב, כי הוא היה יכול להיות גם רק אפשרי המציאות. וכל דבר שנאמר עליו שהוא זה מחוייב המציאות, ושהוא השורש של הכל וכולי, גם הוא יהיה תמיד רק אפשרות. כי כל זמן שיש דבר נוסף שהוא לא מחוייב, הרי שתמיד אפשר לשאול מה ... עצמה. ויש כאן עוד רמת עומק, והיא שבשכל האנושי ניתן להבין גם, כי כל זמן שיש תוצאה, לא יכולה להיות סיבה ראשונה. בדיוק כפי שאמרנו, שקיומו של אפשרי המציאות, הוא גורם גם למחוייב המציאות להצטרך סיבה מדוע הוא כפי מה שהוא ולא משהו אחר. וכל זמן שיש בעולם תוצאה כלשהי שהיא לא הסיבה הראשונה. וכל זמן שיש בעולם סיבה ...

... לחלק הקטן ביותר שאותו האדם לא מסוגל לפרק מבחינה מחשבתית (וזאת בחינת בירור מחוייב המציאות מתוך אפשרי המציאות), ושם על האדם לשים את כל כובד משקל מחשבתו ואת כל מאוויו ותשוקתו להבין את האמת, כי זהו המפתח להבנת המציאות. והאבן הקטנה ביותר שעליה ...

... עוד יותר. וכל הסבר שהאדם ייתן, תמיד יהיה ניתן לשאול, מהי התכלית והמטרה שבגללה קיימת הסיבה הראשונה. כי שום דבר הוא לא מחוייב המציאות. וכל דבר שהוא קיים, הוא יכול גם להיות לא קיים. וכל סיבה שקיימת, בדיוק כמו שהיא קיימת, כך גם היא יכולה לא להיות קיימת. ...

... האדם לחץ לפני מבחן וחרדת בחינות. ולחץ ממבחנים וחרדת בחינות, הם דבר שהוא מחוייב המציאות, ושאי אפשר לברוח ממנו, כל זמן שהאדם רוצה להצליח במבחן. וכל השיטות שיש בעולם, איך להירגע ...

... יוצר את שיא ההפרדה של המהות, מהצורות. ואח"כ, אחרי שהאדם מבין מהי המהות והאחדות שנמצאת מחוץ למקום ולזמן ולכל מה שישנו, אח"כ הוא רואה ומבין את האמת, שהכל אחד ממש. ושהכל הוא מחוייב המציאות, למרות שהוא נראה כאפשרי המציאות. ואז האחדות ...

... זה יהיה באופן יחסי, כדבר שהוא אפשרי המציאות, אך לא כדבר שהוא מחוייב המציאות. וכאשר מסתכלים על אדם שנכשל ושלא רוצה להצליח בצורה מזלזלת ... החיפוש עצמו, גם הוא רק בצורה יחסית בלבד. אך הוא לא כדבר שהוא מחוייב המציאות, אלא רק כאפשרות וכמשחק החיים בלבד. ומציאת האושר, באה לידי ...

... כל התמונה המלאה כולה, בצורה כזו ששוללת את הלגיטימציה של הצד השני, לחשוב בצורה שונה מהרעיון שהוצג. כך שדיבור אובייקטיבי הוא דיבור שמציג את הדעה שלך, כאילו הוא אמת אובייקטיבית שמחוייב המציאות שזו האמת. ודיבור סובייקטיבי הוא דיבור שמציג את הטענה שלך, כטענה סובייקטיבית, שלא מחוייב המציאות שיסכימו איתך. לדוגמא: "יורד עכשיו גשם בחוץ", הוא ...