... ורוצה. כאן צריך להבין מי רוצה? אם תבין מי הוא זה שרוצה, אז אולי תבין למה הוא רוצה. אז אם אתה לא מבין מה הוא האני, אז איך תבין מה אתה רוצה. והסברנו שלכל דבר יש
מחויב ואפשרי. למשל אני רוצה לאכול, לאכול זה אפשרי,
והמחויב זה אני רוצה. ובמשפט, אני רוצה, האני זה
המחויב והרוצה זה האפשרי. ואז נשאלת השאלה איך נבין מי זה האני. ואז אמרנו שיש
מחויב המציאות ואפשרי המציאות. כל דבר שמורכב מכמה ישויות הוא אפשרי המציאות, יכול להיות קיים ולא קיים, כי הקיום שלו מורכב מחלקים אחרים. לכן כל דבר שמורכב, לפחות משני דברים, קיומו הוא אפשרי בלבד. מה זה אומר, שדבר שלא מורכב משום דבר, קיומו הוא
מחויב. מה זה אומר? שלא יכול להיות שהוא לא יהיה קיים. לכן אנו צריכים לבדוק האם האני או התודעה של האדם מורכב. וכדי לבדוק עלינו לראות, אם יש עוד דברים שהם לא האני. למה? כי אם יש עוד משהו שהוא לא האני, זה אומר שקיום האני לא
מחויב. כשאנו לוקחים את המילה אני, מה זה האני? התודעה שחווה שהיא קיימת. כשהאדם אומר אני, הוא חווה למעשה שיש משהו שהוא לא אני. אם אדם לא היה יודע להבדיל בין אני ללא אני, לא הייתה משמעות למילה אני. ואם יש משהו שהוא לא אני, זה אומר שהאני של האדם מורכב, ולכן האני הוא אפשרי ולא
מחויב. לכאורה האני נראה בסיסי וראשוני, אבל יש לא אני, ולכן האני הוא לא הראשון, האני הוא לא
מחויב. כך שהאני לא יכול להוות את הלא אני. לא יכול להיות רק אני, כי הרי יש לא אני. אם יש אני ולא אני מקבילים, אז זה אומר שיש מכנה משותף לאני וללא אני. אם ניקח את כל הדברים, ... שהוא המרכז וממנו הכל החוצה, יש את ה"אני" ועליו תבנה את השאר, אבל האמת היא שהאדם הוא רק צורה אחת של משהו שישנו. להיות אלוהים, פירושו שאתה הראשון הראשון הראשון,
המחויב. מה האדם היה לפני שהוא היה? אלוהים, מכאן שכול אחד מאיתנו היה פעם אלוהים. מה זה פעם? עכשיו, ברובד הפנימי שלך אתה אלוהים. ומה האדם רוצה יותר מכל? לחזור להיות אלוהים. לכן ... אומר, האין הוא תמיד קיים, איך יכול להיות שהאין לא קיים? לא, גם האין הוא רק אפשרי המציאות, וקיומו לא מוכרח. כאן אנחנו רואים שהמהות / אלוהים / ההוויה גם היא לא
מחויבת המציאות. בעיקרון, אתה קודם צריך להכיר בכך שהאין / לפני הזמן והמקום, הוא ההוויה של הזמן והמקום. ואחרי שאתה מתבונן בזה, האין / הכלום הופך להיות עבורך משהו ממשי. הגעת ... וחווה את זה, אחרי שאתה מבין מה זה יש ומה זה אין, מגלים לך מה יש לפניהם, לפני היש מקום וזמן והאין מקום וזמן, מה יש לפניהם? אתה מבין שהם הפכים בעצם, אף אחד מהם לא
מחויב. יש לנו במציאות שלנו, צורות שזה הנפרדות, כי המקום נפרד מהזמן והזמן נפרד מהמקום, וכל מקום נפרד משאר המקומות, וכל זמן נפרד משאר הזמנים, יש אין סוף צורות. וכל הדברים ... למה? כי הוא חושב שזה לא יכול להיות. אבל אולי כן, אולי לא, אולי ההפך? זה מוביל אותו לכך שאולי הוא יבין, שאולי השכל שלו גם לא נכון? אולי מה שהשכל שלי אומר זה לא
מחויב? אולי ההפך נכון? המהות ממלאת את הכל תמיד, ושום דבר לא קיים בלעדיה. המהות = האין המוחלט. שום דבר מוגדר בעולם לא יכול להיות קיים מבלי שההוויה תהווה אותו. ההוויה הראשונה שלא מוגדרת בשום צורה קיומה
מחויב, כי היא לא מורכבת משום דבר. ההוויה היא הדבר שקיים תמיד. והמצוי הראשון, הוא יחיד, וקיומו
מחויב, הוא לא יכול לא להיות קיים, ושום דבר לא יכול להיות קיים בלעדיו. ולכן זה אומר שזה בלתי אפשרי שיהיה קיים עוד משהו ששונה מהמצוי הראשון. המהות חייבת למלא את הצורה בשלמות, ...