... שני צדדים, עד שתגיע להבנה ששני צדדים הם אחד. מה אמרנו? זה שאתה קיים, זה לא מחויב. העולם שבו אתה קיים, גם הוא לא מחויב. וגם הזמן והמקום, גם הם לא חייבים להיות קיימים. תזכור את זה, שכשאתה אומר, אני רוצה ... המקום כולו יכול פתאום להיעלם. כשתגיד מקום מסוים, שבהבנה שלך תדע שהמקום לא מחויב. ואם תחווה את זה, אז לאט לאט אתה חווה את הדברים כפי שהם. שאלה: באין יש את כל האופציות. ... בכלל אופציות, אין את הנפרדות אפילו לא כאופציה. אם האדם מכיר בכך שלא יהיה מחויב זמן ומקום, והוא חווה את זה, אז ממילא הוא חווה שלא מחויב שום דבר שיהיה קיים. כי כל מה שקיים נמצא בתוך הזמן והמקום. אמרנו שיש אני שנמצא בתוך זמן ... והמקום, אלא שהנפרדות עצמה היא הזמן והמקום. שאלה: האם עצם זה שאתה אומר שלא מחויב שיהיה זמן ומקום, מכאן אפשר להניח שזה כן מחויב שיהיה זמן ומקום? אליעד: נכון, כן מחויב שיהיה זמן ומקום. ולא רק זמן ומקום, אלא מחויב שגם אתה תהיה, ומחויב שתהיה כאן כוס, ומה שאמרתי עכשיו זה דבר לא הגיוני, כי לא מחויב שתהיה פה כוס, כי אפשר להזיז אותה. ואף על פי כן אני אומר שזה מחויב, וזה לא הגיוני. אפשר לומר שתהיה מציאות וחוץ ממנה שום דבר אחר לא מחויב, זה הגיוני, המציאות שאין לה צורה חייבת להיות קיימת. אבל הצורה לא חייבת. אבל מה אני אומר, שהרי אי אפשר להגיד שמחויב שתהיה פה יד, הרי אפשר להזיז אותה, אבל בסוף אתה מבין שמחויב שתהיה פה יד. למעשה מה שעשינו, שיש מחויב המציאות ויש מה שאינו מחויב המציאות, ולמעשה הלבשנו את מחויב המציאות על מה שאינו מחויב המציאות. למעשה על הצורה של היד, הלבשנו את המציאות שהיא חסרת צורה. מה אנחנו יודעים על ... היא יכולה לא להיות קיימת, זה כבר שכל יותר גדול. אבל בעיקרון כל התכונות של המחויב, נכונות לגבי כל אחת מהצורות. זאת הכוונה שהמהות והצורה הם אחד. וזאת החוויה של להיות ...

... אבל אז אתה מגלה, שלא יכול להיות שרצונך הוא רצונך. למה? כי ההוויה של אלוהים קיומה מחויב, אבל הרצון והתודעה העצמית של אלוהים קיומן לא מחויב, למה? כי ההוויה היא אחת, ורק ישות אחת קיומה מחויב. במציאות שלנו יש רק דבר אחד שחייב להיות קיים, לא יכול להיות ששני דברים יהיו חייבים להיות ... כי אם שני דברים חייבים להיות קיימים, הם חלק משלם אחד, ואז למעשה השלם האחד הוא המחויב. המצוי הראשון הוא אחד, ואם הוא אחד, אז אי אפשר שיהיה בו רצון או תודעה, רגש או משהו אחר. אם ... אומר, שאני גיליתי שאני המציאות ואני רוצה, מה זה אומר? שזה שאתה קיים כמציאות זה מחויב, הרי המציאות חייבת להיות קיימת. אבל זה שאתה כמציאות רוצה משהו, זה לא מחויב. גם זה שאתה יודע שאתה המציאות זה לא מחויב. רק הקיום של המציאות מחויב. האדם אומר שהוא גילה שהוא אלוהים, אז זה אומר שהוא תמיד חייב להיות קיים. אבל לא חייב שיהיה לו ...

... שהוא מעל המציאות של מה שישנו. שאלה: איך אני יכולה להבין שהזמן והמקום זה צורה? אליעד: אם ביום יום תבדקי כל דבר, האם זה מחויב או אפשרי? האם זה מחויב שזה יהיה ככה או לא? למה אני רוצה את זה, האם זה מחויב או אפשרי? מה המהות? בסוף תביני שגם הזמן והמקום זה צורה. אם למשל לאדם כואב הראש, והוא מתלונן על כאב הראש. ...

... אמיתי, וודאות אמיתית, כנראה אולי, חוויה רגשית, מחוייב המציאות, מציאות לא הגיונית, שקרים קטנים - פרומו שאלה: האם הרצון שלנו, הוא זה שגורם שיהיה לנו רע? אליעד: האם יכול להיות לך רע, בלי שיהיה לך ... תשאלי שאלות ואז תכנסי פנימה ותדעי. שום דבר הוא לא מחויב המציאות. בעיני כל דבר הוא מחויב, למרות שזה לא הגיוני, אבל ככה זה בעיני. מבחינתי, הבקבוק הזה הוא מחויב המציאות, ולכן מבחינתי הוא נמצא בכל מקום. אבל גם השולחן הזה מחויב ולכן נמצא בכל מקום, אבל זה לא הגיוני, לא יתכן ששני צורות שונות יהיו מחויבות, כי אם יש שינוי, אם יש שתי צורות, אז הצורות השונות לא מחויבות, ואף על פי כן כל הצורות מחויבות. שזה דבר והיפוכו, שהרי אם זה צורות זה לא מחויב, כי תמיד יש אחד השונה מהשני, ובכל זאת הכל מחויב. כי בסוף בסוף בסוף, את תביני שהמהות של הדבר והצורה שלו הם אחד. כהגדרה הדבר לא מחויב, אבל אם היית מבין את הצורה היית יוצא מכל ההגדרות ולא מבין דבר. יש משהו ששונה ממנו, ואף על פי כן הוא כמוהו. אם יש פה בקבוק ואפשר להזיז אותו, אז הבקבוק לא מחויב. אם זה צורה, אז יש משהו ששונה מזה, ואם יש משהו ששונה מזה, אז זה לא מחויב. מחויב פירושו, שלא צריך שתהיה סיבה למה הוא ככה. מחויב פירושו שאפילו אם תעלים אותו הוא יישאר. אם המציאות הייתה מחיבת את קיומו של הבקבוק, אז למה פה אין בקבוק ורק שם, ולכן לא מחויב שיש בקבוק, עובדה שיש דברים אחרים. אבל אם היית מבין שהבקבוק מחויב, אז היית מבין שהבקבוק נמצא בכל מקום. גם את הכלום, אתה יכול להעלים, איך? הרי הממשות היא ההפך של הכלום. אבל בסוף אתה מבין, שהממשות והכלום הם ... דרך דבר והיפוכו מגיעים לאותה מסקנה. אמרנו שהכל מחויב והכל לא מחויב זה אותו הדבר. תחשוב על זה. בדרך כלל שאנשים אומרים שהכל אחד, הם מתכוונים להגיד שלכל יש מהות אחת. זה לא בדיוק כך. הכוונה שהכל אחד היא שהמהות ...

... את המנגנון שלא ידעו שהוא קיים. אז השאלה היא, למה זה רע בעיניך לא להיות מקובל חברתית? מה הבעיה עם זה? האם בגלל שזה לא מקובל בחברה, זה מחויב שזה רע? לא. למשל אתה הכי חכם בעולם, אבל זה לא מקובל בחברה, זה לא מחייב שרע לך, אולי טוב לך מזה. אז זה ...

... הייתה סיבה, אז איך יש דברים בעולם שהם בלי סיבה? הסיבה היא כבר צורה, הסיבה לא יכולה להיות ראשונה, כי קיומה לא מחויב. כי אם יש סיבה, חייב להיות לפניה דבר שהוא אקראי וללא סיבה. סיבה לא יכולה להיות ראשונה ...

... הלקוח שלך, הוא רוצה לאכול שוקולד ולא תפוח, אם תצליחי להבין את זה, תקבלי הבנה גדולה. העניין הוא שיש מחויב ויש אפשרי. יש דבר שהוא מוכרח שיהיה ככה ויש דבר שהוא לא מחויב שיהיה ככה. וכל דבר שמורכב מכמה ישויות, כל דבר שהמהות שלו מורכבת יותר מדבר אחד, קיומו הוא אפשרי, כי הוא יכול להיות מורכב כפי מה שהוא או לא. כמו לדוגמא מטוס שמורכב מלגו. החלקים של הלגו הם מחויבים, כי אפילו שתפרק את המטוס, עדיין יישארו החלקים של המטוס, אבל המטוס קיומו הוא אפשרי. אלא מה שכול רכיב גם מורכב מרכיבים אחרים. כול דבר שאם אתה שואל מהו, ואתה יכול לחלק אותו לשניים, אז קיומו לא מחויב. עד שתגיע לדבר שלא מורכב משום דבר, ואז קיומו יהיה מחויב. שאלה: האם יש בסוף מחויב? אליעד: בסוף אין הבדל בין מחויב לאפשרי. שימי לב, את מגדירה שיש הבדל בין מחויב לאפשרי, ואני אומר לך שאין הבדל בין מחויב לאפשרי, ולכן אין שאלה בקשר למחויב ולאפשרי. אם אין הבדל אז אין שאלה. וכאשר האדם בוחן וחוקר את הרצונות שלו או כל דבר אחר, עליו לראות אם זה מחויב או אפשרי. למשל אדם שואל, למה אני רוצה את מה שאני רוצה? קודם הוא צריך להבין, מה זה הרצון הזה? תפרק אותו למחויב ואפשרי. לדוגמא, אני רוצה לשתות, לשתות זה אפשרי, כי במקום לשתות את יכולה לא לרצות לשתות או אפילו לאכול, אבל לרצות את תמיד רוצה, לכן קיומו של הרצון מחויב ביחס למילה לשתות שזה אפשרי. יש את הרצון ללא צורה שהוא קיים, שהוא מהווה את הרצון עם הצורה. הרצון קיים בכל מקרה ביחס לצורה שלו. יכול להיות שהרצון הוא רק אפשרות ביחס למשהו אחר. ... והולך לחיצוני, כי הפנימי קרוב יותר להבנה שאתה בכלל לא בוחר, ולכן זה הכל אחד. לכן צריך לבדוק את המחויב. צריך לנסות לבדוק למה יש רצון, לדוגמא, אימא שלך מתלוננת, ואת שואלת, למה היא רוצה להתלונן? במקום לשאול, למה היא רוצה להתלונן? תשאלי, למה היא רוצה משהו? שאלה: למה אני בכלל רוצה ... ישות מורכבת, ולכן צריך לפרק גם את הרצון. וממה מורכב הרצון? מהאני של האדם בצרוף הרצון. האני הוא המחויב ביחס לרצון, כאשר יש אני, לא חייב שיהיה רצון. אם לא היה אני לא היה מי שרוצה, אבל עדיין יש אני ללא קשר לרצון. האני הוא המהות של הקיום, והצורה היא הרצון. למעשה כל דבר הוא גם ... או לא היא על ידי שהאדם בודק האם קיימת ישות נוספת שונה או מנוגדת לישות עצמה. לאמור על משהו שקיומו מחויב פירושו שהדבר הזה לא יכול להיות שלא יהיה קיים, הוא מוכרח להיות קיים. אז מה שונה מהכוס? כל דבר שהוא לא הכוס, ומה ההפך של זה? כל מה שהוא לא זה. ואז זה אומר שהכוס מורכבת. אז בכל ... מורכב, אז הוא יוכל להיות קיים ויכול להיות לא קיים. אבל אם האני שלי, לא מורכב משום דבר בעולם, אז זה מחויב שהוא יהיה תמיד קיים, ואז אין דרך לפרק אותו ואין דרך להעלים אותו. אבל אם האני הוא ישות שלא מורכבת משום דבר, אז זה אומר שהוא מוכרח להיות תמיד קיים, ואם הוא תמיד קיים, אז לא ... מרכיבים פעם אני ופעם לא אני. כול דבר שנגדיר אותו, קיומו הוא אפשרי. ואפילו שנגיד הבלתי מוגדר קיומו מחויב, אבל ברגע שאמרת הבלתי מוגדר, הגדרת אותו כנפרד מהדברים המוגדרים. ולכן איך שלא תסובב את הגלגל זה תמיד אפשרי. אבל אם תצליחי להבין בראש שלך שקיומה של מהות המציאות היא אפשרית, אז ... המשנית, אבל אם תבין שהכל יחסי עד אין סוף, אז הכל שווה ערך. בסוף אנחנו מבינים שיש מהות, והמהות היא מחויבת, ואם תגיד שאין מהות, אז המהות היא האין, ואם המהות מחויבת אז אין משהו אחר, ואין צורות בתוך המהות, אבל בכל זאת יש צורות, אז זה אומר שזה גם אחדות וגם נפרדות בו זמנית. זה אומר שהמהות והצורה הם אחד. בקיצור יש עולם שלם ומעניין שצריך להבין אותו. אם אנחנו אומרים על משהו שהוא מחויב, אז אנחנו אומרים למעשה שהוא הראשון היחיד שקיים, ושהוא המהות של כל המציאות, הוא הקיום הנצחי, הוא ההוויה של הכל. אז אם אנחנו אומרים שהאני הוא המחויב, אז איך זה שיש לא אני, ולכן האני הוא לא מחויב, והאני הוא לא הראשון. אז אם אנחנו אומרים שיש אני ולא אני, אז זה אומר שהאני הוא לא הראשון, כי אם האני שלי היה הראשון אז לא היה משהו שונה. אז קודם כל הבנו שהאני הוא מורכב. אני ...

... האדם חווה את האלוהים עצמו. האדם אומר אני, ומתכוון לישות מצומצמת, או שהוא מתכוון לגוף או לנשמה מקסימום. אם אתה שואל, מי אני? למה אני קיים? זה גורם לך להבין שהקיום שלך לא מחויב, לא בטוח שתמיד תהיה קיים. אם אתה מתבונן בזה, אתה מבין שיש מישהו חיצוני שמחייה אותך, יש ישות ... בזה מספיק תגלה את המצוי הראשון. ואם תתבונן בזה מספיק תהפוך למצוי הראשון. ואז תחווה את אלוהים עצמו. שאלה: קודם האדם שואל למה אני קיים כרגע? ואז אני מבינה שהקיום שלי לא מחויב, אז כנראה שיש מישהו חיצוני שמהווה את הקיום שלי, יש למעשה מישהו שחולם אותי. ואז אני מגלה שיש ...

... האם את מסכימה עם האפשרות, שמאחר שהאדם יאהב את עצמו עם תנאים, אז אדם שאומר שהוא אוהב את עצמו ללא תנאים, זה ממילא לא מחויב, זה רק אפשרי. זה הכל אופציות. אם אדם אומר שהוא אוהב את עצמו ללא תנאים, אז שואלים אותו למה? וכל תשובה שהוא ייתן זה מוכיח ... לפיה, אלא תנסי רק להבין מה האמת, ומה זה ייתן לך? בסוף תביני מה קורה פה בעולם. לחפש את האמת, זה לדעת את האמת, בלי כל מחויבות. כי אם תגיד שאתה מחפש בגלל מחויבות, אז זה שוב חיפוש עם אינטרסים. אם האדם יחשוב שאם הוא ימצא את האמת, הוא יצטרך לשנות את המעשים שלו, הוא למעשה משקר, למה? ...