... את שורש וסיבת הרצון שלו, דהיינו, למה הוא רוצה את מה שהוא רוצה? והעניין הוא, כי יש מחוייב ויש אפשרי. וכל דבר, שהוא מורכב מכמה ישויות, קיומו, הוא אפשרי. כי הוא יכול להיות מורכב כפי מה שהוא, או לא. ולעומת זאת, כאשר קיימת רק ישות אחת ויחידה, שקיומה לא מורכב משום דבר כלל, היא ורק היא, קיומה הוא מחוייב באמת. וכאשר האדם בוחן וחוקר את הרצונות שלו או כל דבר אחר, עליו לראות תמיד, האם הדבר הוא אפשרי או מחוייב. ועל האדם לזהות את האפשרי, ולגלות את המחוייב, כדי לגלות את שורש הדבר. וכאשר האדם מנסה להבין, למה הוא רוצה כך ולא אחרת, עליו להבין כי צורת הרצון שלו היא אפשרית, וביחס אליה, הרצון עצמו הוא מחוייב. כי האדם רוצה כך ולא אחרת. אבל זה רק אפשרי בלבד. כי באותה המידה ממש, האדם היה יכול לרצות רצון אחר. אבל בכל אחת מהאפשרויות, הרצון עצמו ... רצון כלשהו. כי רצון בצורה כלשהי, הוא ישות מורכבת, והצורה היא האפשרית, והמהות היא המחויבת. וכדי להבין את הצורה, צריך להבין את המהות שלה. ולכן צריך לפרק את הרצון של האדם, לכך שהמציאות תהיה בצורה כלשהי, צריך לפרק את הרצון ... / לחשוב / לשמוע וכיו"ב צורות שונות, שהן אינן רצון. וקיומו של ה"אני" של האדם, הוא מחוייב, ביחס לקיומו של הרצון של האדם, שהוא רק אפשרי בלבד. כי אפשרי שיהיה "אני" בלי שום רצון כלל (בהתחשב בהגדרה של המושג רצון). אבל בלי "אני", ... אין שום הפרדה כלל? כי המהות ממלאת את הכל תמיד, ושום דבר לא קיים בלעדיה, וקיומה הוא מחוייב, כי המצוי הראשון קיומו מחוייב. והמצוי הראשון, הוא יחיד, וקיומו מחוייב, והוא לא יכול לא להיות קיים, ושום דבר לא יכול להיות קיים בלעדיו. וזה בעצם אומר, שזה בלתי אפשרי שיהיה קיים עוד משהו, שהוא שונה מהמהות ...

... לגמרי. אבל מצד שני האדם הוא בעצם עבד גדול מאוד, משום שהוא מוגבל לעשות, רק כפי מה שהוא רוצה. כי האדם יכול לבחור לעשות את מה שהוא רוצה, אבל הוא מחוייב לעשות את מה שהוא רוצה. והאדם לא יכול לעשות שום דבר נגד הרצון שלו. ואם פתאום יהיה לאדם רצון להשתגע, הוא לא יכול לעשות שום דבר נגד זה. והאדם לא יכול בשום דרך בעולם, ... של האדם היא לא נצחית כמו שחושבים המון העם הטועים, כי שום דבר בעולם קיומו לא נצחי. כי אפילו העולם עצמו קיומו לא נצחי. כי שום דבר, קיומו הוא לא מחוייב. ואפילו הזמן והמקום עצמם, גם הם, קיומם לא מחוייב. ומאחר שקיומם של הזמן והמקום הוא עצמו רק אפשרות, כי הם יכולים גם לא להיות קיימים, ממילא זה אומר ששום דבר בעולם קיומו לא מחוייב, כי הכל קיים בתוך זמן ומקום כלשהו. וגם התודעה תופסת זמן ומקום. כי יש את הזמן והמקום של ה"אני" ושל התודעה, ויש את הזמן והמקום של מה שאינו "אני", שנפרד מה"אני" של ... כי מצד אחד הכל זה כרצונו של אלוהים. אבל מה אחראי לרצונו של אלוהים עצמו? וגם רצונו של אלוהים לא יכול להיות כרצונו, כי ההוויה של אלוהים, קיומה מחוייב. אבל הרצון והתודעה העצמית של אלוהים, קיומם לא מחוייב. כי ההוויה היא אחת, ורק ישות אחת קיומה מחוייב. וכפי שכבר ביארתי עניין זה במקומות אחרים. ומאחר שקיומו של רצון האלוהים הוא לא מחוייב, א"כ למה הוא קיים? ומצד אחד, הוא לא יכול להיות כרצונו של אלוהים. כי מנקודת המבט שלפני רצונו של אלוהים, עוד לא היה לו רצון, לרצות את רצונו. אבל גם לא היה לו ניגוד ...

... ששם אין שום ספק כלל. עד שבסופו של דבר, האדם רואה את האמת האמיתית, שהיא לא צריכה שום הוכחה כלל. דהיינו, שהאדם יודע את מחוייב המציאות, שהוא יודע את הדבר שמוכרח שהוא יהיה נכון, ושאין שום אפשרות כלשהי שהוא לא נכון, בשום תפישת מציאות באשר היא. ואז ורק אז האדם זוכה לשקט נפשי, שבא מכך שהאדם נשען על האמת המחויבת. כי כל זמן שהאדם לא יודע את מחוייב המציאות, דהיינו, שהאדם לא מבין את מהות המציאות שקיומה מחוייב, עד אז האדם סובל מחוסר שקט נפשי ומספקות. כי באמת, הוא חי בטעויות שונות. אבל כאשר האדם זוכה ...

... סופית. וגם הרצון האמיתי באמת, גם הוא אין סופי ולא מוגדר. והאמת, קיומה הוא מחוייב. ובנקודת האמת שהכל אחד, שם הרצון רוצה, רק את הישות האחת המחויבת, וממילא הרצון מלא תמיד בשלמות. ...

... הסוף באחדות אחת. וכאשר האדם מנסה להבין את האחדות ואת המהות ואת המחוייב, אז הוא עושה זאת, על ידי זה שהוא מרחיק ממחשבתו את כל מה שהוא נפרדות / צורה / ואפשרי המציאות בלבד. ואז על ידי זה, האדם יוצר ... מה שישנו, אח"כ הוא רואה ומבין את האמת, שהכל אחד ממש. ושהכל הוא מחוייב המציאות, למרות שהוא נראה כאפשרי המציאות. ואז האחדות נכללת בנפרדות בשלמות. ואז האדם כבר לא צריך להגדיר ולהפריד את האחדות ...

... ובכך בעצם הוא משקר, וממילא הוא סובל. וזהו רק שורש העניין, שהוא כמובן מתלבש בצורות שונות, על עניין הרצון העצמי וכולי. והטוב האמיתי באמת, גם הוא אין לו שום צורה כלל. כי אם יש לו צורה, אז הוא לא מחוייב ולא אמיתי. וכאשר האדם מנסה להיאחז בטוב האמיתי, הוא מחפש את הצורה ...

... שהוא, מה שהוא היה, לפני שהוא היה קיים. כי ה"אני" של האדם, הוא לא הפנימי ביותר, ויש "אני" אחר פנימי יותר, שהיא המציאות וכולי, עד האחדות של המציאות, מחוייב המציאות, המצוי הראשון, המהות וכולי. ועל האדם להתחבר ל"אני" הפנימי ביותר שלו, שהוא אחדות המציאות. אך ...

... התודעה, היא לבוש גשמי והיא רק הגוף של אלוהים האמיתי), אלא הוא נקודת האחדות הראשונה, שהיא מחויבת המציאות, שהיא אלוהים האמיתי. וכאשר החכם האמת אומר "אני", זה בעצם אלוהים האמיתי, אחדות ...

... השכל טועה? ועל ידי זה שהאדם שואל תמיד, אולי ההפך הוא הנכון? אז הוא מוצא את המחוייב, שאינו מוגדר בשכל כלל, והוא בטוח בו, במחויב שאינו מוגדר כלל. ואז וכולי. ...

... לבוש של ההבנה, שהצורה נכללת במהות שלה, לישות אחת ממש. ואם יש תכלית אמיתית, אז קיומה הוא מחוייב מצד עצמה. כי אם קיומה מחוייב מצד דבר אחר, הרי שהיא לא התכלית האמיתית. כי קיומה תלוי בדבר אחר, שתכלית קיומו, זאת לא התכלית שנובעת ממנו וכולי. ואם יש תכלית למציאות, שהיא מחויבת מצד עצמה, הרי שהתכלית הזאת, לעולם לא יכולה להשתנות. וא"כ היא תמיד צריכה להיות מושגת. כי תכלית המציאות שמחויבת מצד עצמה, פירושו שהמציאות מחויבת להיות בצורה כלשהי. ואם המציאות באמת הייתה מחויבת להיות בצורה כלשהי, אז היא לא הייתה משתנה כל הזמן. וגם אם נאמר שאין תכלית, אז זה אומר, שהאין תכלית, הוא המחוייב. ואז ממילא יש לשאול, כיצד זה שדברים משתנים, אם באמת אין שום תכלית כלל. והעניין הוא, כי השינויים ושינוי התכלית, נובעים מצד שינויי הצורות ... כלל. ואע"פ שזה לא הגיוני, שהצורות השונות, הן ישות אחת ממש, אעפ"כ כך הוא הדבר. והתכלית המחויבת, של קיומה של המהות שלא משתנה לעולם, התכלית הזאת היא התכלית של כל הצורות כולן. שנראה שהן משתנות. אבל באמת, אין שום שינוי כלל, בין השינוי, ...