... אין שום שאלה כלל. ונדמה להם שבשכל הגדול ביותר, שם תפישת המציאות היא שהמציאות לא קיימת כלל. אך גם זאת טעות. כי גם אי קיומה של המציאות, גם הוא לא
מחוייב המציאות. כי גם אם נניח ונאמר שאין מציאות, עדיין נוכל לשאול, האם זה מוכרח שלא תהיה ... שנדמה להם של"אין" אין שורש. כי מאחר שהוא "אין", א"כ הוא לא קיים כלל ואין לו שום שורש ושום סיבה. אך גם זו טעות. כי גם קיומו של ה"אין" גם הוא לא
מחוייב המציאות. וגם ה"אין" עצמו, גם הוא חלק ממשהו אחר גדול עוד יותר שהוא רק ביטוי שלו. כי גם קיומו של "אין", גם הוא רק אפשרי המציאות ולא
מחוייב המציאות. כי כמו שיש "אין" כך גם ישנו ה"יש". ומאחר שקיים הפך ושונה של ה"אין", א"כ גם קיומו של ה"אין" גם הוא לא מוכרח. ויש עומק יותר גדול ממנו. ויש כאן עוד רמת עומק עוד יותר גדולה, והיא שבעצם האדם מחפש את
מחוייב המציאות. דהיינו, האדם מחפש את הנמצא הראשון, את מהות המציאות, את הדבר האחד והיחיד שהוא חייב להיות מצוי, ושממנו נובעים כל הדברים כולם. דהיינו, האדם מחפש את הדבר שהוא
מחוייב המציאות. אבל בשכל ניתן להבין, שגם
מחוייב המציאות, גם הוא לא
מחוייב המציאות. משום שגם
מחויב המציאות הוא רק אפשרי המציאות. כי כמו שיש
מחוייב המציאות, הרי שיש גם אפשרי המציאות. כי כל דבר שהוא רק אפשרי שהוא יהיה קיים ושקיומו הוא לא מוכרח, הוא רק אפשרי המציאות. וכמו שיש
מחוייב המציאות, יש גם אפשרי המציאות. וזה בעצם אומר, שגם קיומו של
מחוייב המציאות, גם הוא רק אפשרי המציאות. כי כמו שהוא
מחוייב המציאות, כך גם הוא היה יכול להיות אפשרי המציאות. ותמיד אפשר לשאול, מפני מה
מחוייב המציאות הוא
מחוייב המציאות ולא אפשרי המציאות. וא"כ גם
מחוייב המציאות, גם הוא רק אפשרי המציאות. דהיינו, שזה רק אפשרי שהוא יהיה
מחוייב, כי הוא היה יכול להיות גם רק אפשרי המציאות. וכל דבר שנאמר עליו שהוא זה
מחוייב המציאות, ושהוא השורש של הכל וכולי, גם הוא יהיה תמיד רק אפשרות. כי כל זמן שיש דבר נוסף שהוא לא
מחוייב, הרי שתמיד אפשר לשאול מה הסיבה של
המחוייב עצמו? בדיוק כמו שאנחנו שואלים מה הסיבה של הסיבה הראשונה עצמה. ויש כאן עוד רמת עומק, והיא שבשכל האנושי ניתן להבין גם, כי כל זמן שיש תוצאה, לא יכולה להיות סיבה ראשונה. בדיוק כפי שאמרנו, שקיומו של אפשרי המציאות, הוא גורם גם
למחוייב המציאות להצטרך סיבה מדוע הוא כפי מה שהוא ולא משהו אחר. וכל זמן שיש בעולם תוצאה ...