... לך מה תפיסת האלוהים שלי, אנחנו הולכים מסודר, מה בטוח קיים? בא ניקח משהו שהוא בטוח, אלוהים מוגדר
כמחויב המציאות. מה זה אומר? הדבר שקיומו
מחויב.. אתה מצד האמת לא יכול להיות בטוח בשום דבר, למה? כי כל הדברים שאתה בטוח בהם באים מתוך הגישה הסובייקטיבית שלך, והתפיסה שלך מוגבלת, גם אם אתה ממש חווה שאתה קיים, ... שאולי המקום הוא אלוהים הראשון ואולי הזמן הוא האלוהים הראשון, השאלה הנשאלת היא איך אנחנו מגיעים
למחויב? כשהאדם רוצה לחיות טוב עליו להבין את חוקי המשחק, זה נושא אחר, כדי להבין את חוקי המשחק עליו להבין את המציאות. להבין את המציאות זה למצוא משהו שאתה בטוח בו ואחר להתחיל להסיק מסקנות, ואז השלב הראשון שאנו בודקים, מה בטוח קיים? למשל הכסא לא
מחויב כי הוא עשוי מברזל, הברזל לא
מחויב כי הוא עשוי מאטומים, וכשחופרים שוב מבינים שמה
שמחויב זה המקום והזמן. אי אפשר בלי מקום וזמן, אבל אז אפשר לשאול אולי יש מקום שמהווה את הזמן ואולי הזמן מהווה את המקום? אנו מנסים לצמצם את הישויות. כי השאלה הנשאלת היא ממה ... הוויה שהיא מחוצה להם, המקום והזמן מתהווים על ידי מישהו שאין לא הגדרה של מקום זמן, המקום והזמן הם לא
מחויבי המציאות. האם המקום הוא המציאות? לא, יש גם זמן. והאם הזמן הוא המציאות? לא, כי יש גם מקום. האם המקום הוא אין סופי? לא, בגלל שהזמן מגביל את המקום, נכון שהמקום כמקום ... מבחינתנו אם נבדוק את זה נגלה שאין מקום ואין זמן זה אותו הדבר. עכשיו נשאל שאלה, האם קיומו של הכסא
מחויב המציאות? האם יכול שלא יהיה כסא? כן, זאת אומרת שקיומו של הכסא לא
מחויב, הוא אפשרי, הוא יכול להיות ויכול לא להיות, האם המקום
מחויב להיות קיים? לא, כי יש זמן, יכול להיות רק זמן? אולי, אנחנו אומנם חווים מקום וזמן, אבל יכול להיות שיש רק זמן, המקום הוא לא
מחויב המציאות כי עובדה שיש זמן והזמן לא
מחויב כי יש מקום. האם הפוטנציאל הוא
מחויב המציאות? לא, למה הוא לא
מחויב המציאות? כי עצם זה שאנחנו שואלים אם הוא
מחויב המציאות, בתיאוריה הוא לא
מחויב, הוא יכול גם לא להיות קיים. זה נקרא מסע אל
מחויב המציאות, המקום הוא אפשרות והזמן הוא אפשרות, אז מה
מחויב? כלום, כלום אמיתי, כשאני אומר כלום אני לא מתכוון למקום ריק, כלום זה כלום שאלה: מה זה כלום? אליעד: הדבר שאתה לא יכול להגיד שזה זה, אם היית יכול להגיד שכלום זה, זה, ... כלום. כלום זה ההיפך ממה שיש, כלום זה החיבור של המקום והזמן. עכשיו נשאלת השאלה, האם קיומו של הכלום
מחויב המציאות? אמרנו שזמן ומקום לא
מחויבים, אני מנסה למצוא מה
מחויב, מה חייב להיות בטוח? האם זה
מחויב שיהיה כלום? למשל נגיד לא, אין כלום, אז מה יש? אם למשל מחקנו את המקום והזמן מה נשאר? כלום, וממה הכלום עשוי? מהעדר שלו, וממה עשוי העדר שלו גם מכלום, אולי הכלום עשוי ... אפילו שלושים לפניו, אין לזה כל משמעות, כי זה אותה ישות. אז איך שלא נסובב את זה נגיע למסקנה שמה
שמחויב המציאות זה הכלום. עכשיו אני רוצה להוסיף שגם מה שאמרתי עד עכשיו לא נכון, שגם הכלום לא
מחויב המציאות הכלום הוא
מחויב המציאות? בא נעצור פה, יש כאן משהו לא הגיוני, כלום פירושו, אין מקום, אין זמן ואין פוטנציאל, כי הפוטנציאל האין סופי עשוי מדבר שאפילו אין בו פוטנציאל, כי ממה עשוי ... במאה אחוז שאין, זאת אומר שהכסא הזה במאה אחוז איננו ובמאה אחוז ישנו בו זמנית. למה קיומו של הכלום
מחויב, כי לא יכול להיות לא כלום, כלום לא יכול לא להיות קיים. למשל יש לנו את החדר הזה, ואם נוציא או נכניס דברים השטח יישאר אותו שטח, נכון? זאת אומרת שהשטח תמיד קיים, ... עד עכשיו? שכול הדברים כולם, קיומם אפשרי המציאות, יכולים להיות קיימים ולא קיימים, והדבר היחיד שהוא
מחויב זה הכלום, כי אי אפשר להעלים כלום, כי אפילו אם תעלים כלום קבלתי אותו, זה הסוף. אם נעלים את הצורה של הכסא נקבל ברזל, אם נעלים את הברזל נקבל אטומים, עד שתגיע לכלום ... איך זה קרה, איך מאין מקום וזמן נהיה מקום וזמן? האם מכלום נהיה משהו, איך זה יכול להיות? אז למעשה
מחויב לנו ככה, שאיך שלא נסובב נגיע לכלום, ואז אנו אמורים להבין את השאלה, למה אנחנו אומרים איך? הרי זה כלום וגם משהו אז זה דבר והיפוכו, התשובה היא שמהכלום נוצר משהו למרות ... פנימה לתוכך את מגיעה להבנה של אין רצון, את מבינה שכול הרצונות הם כלום הם אין מה שאמרתי שהאין הוא
מחויב המציאות, זה לא נכון, למה זה לא נכון? כי ההפך של אין זה לא אין אין, אם נצמצם הכל נגיע לאין, נצמצם את האין נקבל אין, אבל זה לא נכון כי ההפך של האין הוא יש, גם האין ... שזה בכלל אותה ישות. יש ישות אחת שבצד אחד שלה היא יש ובצד שני שלה היא אין, ולכן אפשרי המציאות הוא גם
מחויב המציאות, כל מה שנכון לגבי אפשרי המציאות נכון גם לגבי