... יותר מאשר צורה אחרת. וכאן יתבאר, כיצד צריך האדם לחקור ולגלות את שורש וסיבת הרצון שלו, דהיינו, למה הוא רוצה את מה שהוא רוצה? והעניין הוא, כי יש מחוייב ויש אפשרי. וכל דבר, שהוא מורכב מכמה ישויות, קיומו, הוא אפשרי. כי הוא יכול להיות מורכב כפי מה שהוא, או לא. ולעומת זאת, כאשר קיימת רק ישות אחת ויחידה, שקיומה לא מורכב משום דבר כלל, היא ורק היא, קיומה הוא מחוייב באמת. וכאשר האדם בוחן וחוקר את הרצונות שלו או כל דבר אחר, עליו לראות תמיד, האם הדבר הוא אפשרי או מחוייב. ועל האדם לזהות את האפשרי, ולגלות את המחוייב, כדי לגלות את שורש הדבר. וכאשר האדם מנסה להבין, למה הוא רוצה כך ולא אחרת, עליו להבין כי צורת הרצון שלו היא אפשרית, וביחס אליה, הרצון עצמו הוא מחוייב. כי האדם רוצה כך ולא אחרת. אבל זה רק אפשרי בלבד. כי באותה המידה ממש, האדם היה יכול לרצות רצון אחר. ... למה אני רוצה כך ולא אחרת, על האדם לחקור ולשאול, למה אני רוצה רצון כלשהו. כי רצון בצורה כלשהי, הוא ישות מורכבת, והצורה היא האפשרית, והמהות היא המחויבת. וכדי להבין את הצורה, צריך להבין את המהות שלה. ולכן צריך לפרק את הרצון של האדם, לכך שהמציאות תהיה ... כי האדם יכול לרצות, אבל הוא יכול גם לא לרצות, אלא להרגיש / לחשוב / לשמוע וכיו"ב צורות שונות, שהן אינן רצון. וקיומו של ה"אני" של האדם, הוא מחוייב, ביחס לקיומו של הרצון של האדם, שהוא רק אפשרי בלבד. כי אפשרי שיהיה "אני" בלי שום רצון כלל (בהתחשב ... כיצד זה אפשרי שיהיו קיימות צורות שונות, מתוך ישות אחת שבה אין שום הפרדה כלל? כי המהות ממלאת את הכל תמיד, ושום דבר לא קיים בלעדיה, וקיומה הוא מחוייב, כי המצוי הראשון קיומו מחוייב. והמצוי הראשון, הוא יחיד, וקיומו מחוייב, והוא לא יכול לא להיות קיים, ושום דבר לא יכול להיות קיים בלעדיו. וזה בעצם אומר, שזה בלתי אפשרי שיהיה ...

... שהוא מוגבל לעשות, רק כפי מה שהוא רוצה. כי האדם יכול לבחור לעשות את מה שהוא רוצה, אבל הוא מחוייב לעשות את מה שהוא רוצה. והאדם לא יכול ... כי שום דבר בעולם קיומו לא נצחי. כי אפילו העולם עצמו קיומו לא נצחי. כי שום דבר, קיומו הוא לא מחוייב. ואפילו הזמן והמקום עצמם, גם הם, קיומם לא מחוייב. ומאחר שקיומם של הזמן והמקום הוא עצמו רק אפשרות, כי הם יכולים גם לא להיות קיימים, ממילא זה אומר ששום דבר בעולם קיומו לא מחוייב, כי הכל קיים בתוך זמן ומקום כלשהו. וגם ... לרצונו של אלוהים עצמו? וגם רצונו של אלוהים לא יכול להיות כרצונו, כי ההוויה של אלוהים, קיומה מחוייב. אבל הרצון והתודעה העצמית של אלוהים, קיומם לא מחוייב. כי ההוויה היא אחת, ורק ישות אחת קיומה מחוייב. וכפי שכבר ביארתי עניין זה במקומות אחרים. ומאחר שקיומו של רצון האלוהים הוא לא מחוייב, א"כ למה הוא קיים? ומצד אחד, הוא לא יכול ...

... לא צריכה שום הוכחה כלל. דהיינו, שהאדם יודע את מחוייב המציאות, שהוא יודע את הדבר שמוכרח שהוא יהיה נכון, ושאין שום אפשרות כלשהי שהוא לא נכון, בשום תפישת מציאות באשר היא. ואז ... זוכה לשקט נפשי, שבא מכך שהאדם נשען על האמת המחויבת. כי כל זמן שהאדם לא יודע את מחוייב המציאות, דהיינו, שהאדם לא מבין את מהות המציאות שקיומה מחוייב, עד אז האדם סובל מחוסר שקט נפשי ומספקות. כי באמת, הוא חי בטעויות שונות. אבל כאשר האדם זוכה לראות את האמת האמיתית, אז ...

... הרצון שלו באמת, והוא מקבל אותו באמת. כי האמת, היא אין סופית ולא מוגדרת בצורה סופית. וגם הרצון האמיתי באמת, גם הוא אין סופי ולא מוגדר. והאמת, קיומה הוא מחוייב. ובנקודת האמת שהכל אחד, שם הרצון רוצה, רק את הישות האחת המחויבת, וממילא הרצון מלא תמיד בשלמות. ...

... דבר. כי הוא זוכר ומבין, שהנפרדות והאחדות, הם ישות אחת ממש, ולכן האין סוף, מחובר אל הסוף באחדות אחת. וכאשר האדם מנסה להבין את האחדות ואת המהות ואת המחוייב, אז הוא עושה זאת, על ידי זה שהוא ... מהצורות. ואח"כ, אחרי שהאדם מבין מהי המהות והאחדות שנמצאת מחוץ למקום ולזמן ולכל מה שישנו, אח"כ הוא רואה ומבין את האמת, שהכל אחד ממש. ושהכל הוא מחוייב המציאות, למרות שהוא נראה כאפשרי ...

... עניין הרצון העצמי וכולי. והטוב האמיתי באמת, גם הוא אין לו שום צורה כלל. כי אם יש לו צורה, אז הוא לא מחוייב ולא אמיתי. וכאשר האדם מנסה להיאחז בטוב האמיתי, הוא מחפש את הצורה שלו. אבל הטוב האמיתי, הוא העדר ההיאחזות בצורה כלשהי. ולכן כאשר האדם, באמת מנסה להרגיש ...

... קיים. כי ה"אני" של האדם, הוא לא הפנימי ביותר, ויש "אני" אחר פנימי יותר, שהיא המציאות וכולי, עד האחדות של המציאות, מחוייב המציאות, המצוי הראשון, המהות וכולי. ועל האדם להתחבר ל"אני" הפנימי ביותר שלו, שהוא אחדות המציאות. אך האדם לא רואה את האחדות של ...

... הגשמי שלו (וגם התודעה, היא לבוש גשמי והיא רק הגוף של אלוהים האמיתי), אלא הוא נקודת האחדות הראשונה, שהיא מחויבת המציאות, שהיא אלוהים האמיתי. וכאשר החכם האמת אומר "אני", ...

... תלוי בשכל שלו עצמו, הרי שהוא לא באמת בטוח, שהוא כך. כי אולי השכל טועה? ועל ידי זה שהאדם שואל תמיד, אולי ההפך הוא הנכון? אז הוא מוצא את המחוייב, שאינו מוגדר בשכל כלל, והוא בטוח בו, במחויב שאינו מוגדר כלל. ואז וכולי. ...

... היא מהות הכל. וההבנה שכל דבר הוא התכלית הסופית, היא בעצם לבוש של ההבנה, שהצורה נכללת במהות שלה, לישות אחת ממש. ואם יש תכלית אמיתית, אז קיומה הוא מחוייב מצד עצמה. כי אם קיומה מחוייב מצד דבר אחר, הרי שהיא לא התכלית האמיתית. כי קיומה תלוי בדבר אחר, שתכלית קיומו, זאת לא התכלית שנובעת ממנו וכולי. ואם יש תכלית למציאות, שהיא מחויבת מצד עצמה, הרי שהתכלית הזאת, לעולם לא יכולה להשתנות. וא"כ היא תמיד צריכה להיות מושגת. כי תכלית המציאות שמחויבת מצד עצמה, פירושו שהמציאות מחויבת להיות בצורה כלשהי. ואם המציאות באמת הייתה מחויבת להיות בצורה כלשהי, אז היא לא הייתה משתנה כל הזמן. וגם אם נאמר שאין תכלית, אז זה אומר, שהאין תכלית, הוא המחוייב. ואז ממילא יש לשאול, כיצד זה שדברים משתנים, אם באמת אין שום תכלית כלל. והעניין הוא, כי השינויים ושינוי התכלית, נובעים מצד שינויי ... אבל מצד שני, הצורה והמהות, זאת ישות אחת ממש, שאין בה שום שינוי כלל. ואע"פ שזה לא הגיוני, שהצורות השונות, הן ישות אחת ממש, אעפ"כ כך הוא הדבר. והתכלית המחויבת, של קיומה של המהות שלא משתנה לעולם, התכלית הזאת היא התכלית של כל הצורות כולן. שנראה שהן משתנות. אבל באמת, אין שום שינוי כלל, בין ...