... של האדם. והאדם לא מוצא ולא ימצא מנוח לנפשו, כל זמן שהוא נאחז באמת, שהיא נכונה רק בגלל ההיגיון האנושי. אבל האדם כן ימצא מרגוע אמיתי לנפשו, כאשר הוא יגלה את המחוייב, שקיומו לא תלוי בשום דבר בעולם. ולכן, כל זמן שהאדם מנסה להבין את המציאות רק עם השכל שלו, ...

... של אחדות, שאין בו מושג תודעה ונפרדות כלל?). ועל האדם לדעת את האמת. והאמת היא, שמה שקיים באמת, לא יוכל להיעלם לעולם. כי הדברים רק מחליפים את הצורה שלהם. והמחויב שקיים, הוא תמיד קיים, כי קיומו הוא מחוייב. ומה שלא קיים באמת, יותר טוב לאדם, שלא יחשוב שהוא כן קיים באמת, ויסבול סתם. כי הסבל הוא, רק בגלל הקיום העצמי ... הוא לא קיים כלל כישות עצמאית שאחראית לקיומה העצמי, אלא הוא רק ביטוי של ישות אחרת, שחושבת את הדמות הדמיונית. וכאשר האדם חוזר בתשובה שלמה, שהוא שב ונכלל במחויב המציאות, אז הוא זוכה לכבוד אלוהים. שהוא זוכה לאילו ידעתיו הייתיו, שזוכה לדעת את האמת, שהוא כבר אלוהים האמיתי ממש, ...

... הזמן, וכל מקום נמצא בזמן אחר (והבן היטב). ובכל מקרה, הזמן והמקום, הם בסך הכל צורות שונות, של מצוי ראשון שהוא מחוייב המציאות, והוא עצמו חסר כל זמן ... הפוטנציאל. וכפי שכבר ביארתי את כל זה במקומות אחרים. ומי שיתבונן עוד בעניין יראה, כי בעצם הדבר היחיד שקיומו הוא מחוייב, הוא מהותה של המציאות, שהיא חסרת כל צורה. ואפילו צורת מקום וזמן אין שם כלל, דהיינו, השום דבר / הכלום, הוא קיומו מחוייב. ואפשר להסתכל על הדברים מנקודת ...

... כלל. וכל הבעיות נובעות, מידיעה שאינה שלמה. ובסוף התהליך, האדם מגיע לידיעת הדבר שאי אפשר לדעת אותו. כי כדי לדעת איזה דבר, לשם כך צריך להגדיר אותו. ואם הוא מוגדר, אז הוא לא המחויב, אלא קיומו הוא רק אפשרי. כי המוגדר הוא אינו ה"שלם", כי יש דבר אחר שנפרד ממנו. וא"כ הוא לא המצוי הראשון. והמצוי הראשון, הוא ... של דבר, כאשר האדם מגיע למבוי סתום, עליו להתעמק בתוך השאלה ולא לברוח ממנה, כי היא תמשיך לרדוף אחריו, עד אשר האדם יתייחס לשאלה שיש לו בתוך ליבו, וימצא את התשובה האמיתית המחויבת, שהיא בעצם השכל, של האין שאלה כלל, בגלל השכל של האחדות. ובשעת מבוי סתום, אסור לאדם באיסור חמור להסתפק בחוסר ידיעה כללית, ...

... שורש ומהות השקר של העולם, שהאדם הופך את האפשרי למחויב, שהאדם מתייחס לנפרדות האפשרית, כאילו היא האחדות המחויבת (ומצד האמת של האחדות, זו אכן האמת, שהאפשרי הוא המחוייב. אלא שאעפ"כ היא רק אפשרית). וזוהי סיבת כל הסבל של האדם. שהאדם מניח שהשלמות נפרדת מהחיסרון, ושהיש והאין הם נפרדים, ומכאן ואילך האדם מתחיל להרגיש ...

... לכוחו וליכולותיו. כי האדם הוא מושלם כאלוהים, שהתבלבל, ונדמה לו שהוא בן אדם בשר ודם, למרות שהוא מושלם כאלוהים ממש (כי כל האפשרי, נכלל במחויב לבחינה אחת ממש, כאשר היש והאין מתאחדים). וכיצד יגלה האדם מיהו באמת? והפחד גורם לאדם לגלות את היכולות ...

... והכל מושלם ממש, אצלו, כל הצורות, נכללות במהות שלהן. וכאשר כל הצורות הנפרדות והאפשריות, נכללות במהות המחויבת שלהן, אז אין שום שקר בעולם כלל, אלא הכל הוא רק ישות אחת בלבד. ועוד נוסיף ונאמר, כי אצל החכם האמת, השקר והחיסרון של העולם, הוא טוב מאוד. כי ...

... הכוח של העולם. האם הוא בתוכו של האדם, או מחוצה לו. ובסופו של התהליך, האדם יגלה היכן באמת נמצא מרכז הכוח של העולם, ויגלה מהו ומיהו המסובב הראשון של כל הסיבות ושל כל האירועים, ואז ישותו של האדם תתבטל לגמרי, ותיכלל כולה במחויב המציאות, שהוא האלוהים הראשון, ואז האדם זוכה לכפור באלוהים בשלמות, ולחיים טובים באמת. ועוד נוסיף ונאמר, כי כל הכרה באלוהים, היא שקר ועבודת אלילים. כי מי שמכיר ...

מחויב שנכלל באפשרי - עבודת אלילים, שנכללת בעבודת אלוהים האמיתי ובו יתבאר העניין, שאפשרי המציאות, נכלל בבחינת מחוייב המציאות. והעניין הוא, כי עבודת אלילים היא, שהאדם נותן כוח, לישות שאין לה כוח. והנה, הכוח שייך למסובב הראשון, שהוא המחוייב והוא המהות של המציאות. וכל הלבושים של המציאות, הם רק ... כוח כלשהו, גם הוא עובד אלילים. כי גם ה"אני" של האדם, גם הוא עצמו רק לבוש של המציאות. ואלוהים האמיתי, הכוח האמיתי, הוא: האחדות של המציאות, מחוייב המציאות, הישות שממלאת את כל הלבושים של המציאות, הלא היא ... שבו הכל אחד ממש, אז ההבנה הראשונה שהוא מבין, היא ההבנה של אחדות המציאות. שהאדם מבין את מהותה של מהות המציאות. והאדם מבין מהו אלוהים, ומהו מחוייב המציאות, הלא היא האמת המוחלטת וכולי. והשלב השני והאחרון בשכל של האחדות, הוא השלב, שבו בחינת המחוייב ובחינת האפשרי, נכללות אחת בשניה. כי באחדות השקרית (שגם ... הסופיות, היא אלוהים אין סופי של ממש. שרק בעיני האדם היא מצטיירת לו כישות סופית, למרות שהיא ממלאת כל עלמין וסובבת כל עלמין, בדיוק כמו המחוייב הראשון. וכאשר האדם רואה איזו ישות סופית, כגון לדוגמא ... וכאשר האדם רואה איזו צורה של המציאות, הוא בעצם רואה רק היבט מסוים, של הישות שהיא ממש כרגע, אין סופית וכולי. וכאשר אפשרי המציאות נכלל במחויב המציאות, אז התכונות של המחוייב, מתרחבות, גם אל כל מה שהוא אפשרי המציאות, ולהפך. כי זו ... כי זה דבר שאינו אפשרי, שתהיה לעולם יותר מאשר נקודת מרכז אחת, אעפ"כ כל ישות, היא בכלל המהות של המציאות ונקודת המרכז וכולי. וכך גם לגבי המחוייב, שהוא גם אפשרי המציאות. ולו רק משום שיש לו הפך, והוא אפשרי המציאות עצמו. וכאשר גם המחויב הוא אפשרי, אז אין מחוייב, ואז גם האפשרי, הוא מחוייב באותה המידה. ובסופו של דבר, הכל אחד ממש, והאין סוף נכלל ...

... ממשי, למרות שבאמת היא רק מושג מופשט. והעניין הוא, כי האמת היא שורש כל המציאות. והיא המהות של המציאות. כי מהות המציאות, היא מחוייב המציאות. והדבר היחיד שקיומו מחוייב, זאת האמת המוחלטת, שקיומה מחוייב. ובעיני המתבונן, הדבר הזה לא ברור. כי כיצד יכול להיות שמושג מופשט שהוא אינו ישות כלל, כיצד אפשרי ... לאדם כממשי, לא בהכרח שהוא אכן ממשי. ולהפך, שמה שנראה לאדם כלא ממשי, לא בהכרח שהוא אכן לא ממשי. והאמת, דהיינו, הדבר שקיומו מחוייב, היא הדבר הממשי ביותר. והאדם, לא היה יכול להבין את המציאות באמת, אם הוא לא כבר היה המציאות עצמה. כי ... / האמת וכולי. והרעיון הוא, שעל ידי זה שהאדם מוסר את נפשו על האמת, דהיינו, שהאדם מנסה בכל כוחו ממש (כפשוטו), להבין את האמת המחויבת של המציאות, שאינה תלויה בשום שכל וסיבה כלשהם, אלא שהיא נכונה באופן מוחלט, על ידי זה האדם מגלה שהכל ... לפני בריאת העולם, ושם גם נמצאת הסיבה הראשונה וגם מה שהיה לפניה וכולי. ואז האדם הופך להיות האמת עצמה, דהיינו, הופך להיות מחוייב המציאות, שזאת לא ישות נפרדת, אלא זה החיבור של כל הישויות כולן לישות אחת חסרת כל הגדרה. ואז האדם הופך ...