שינוי חשיבה, ייאוש ועצבות, אובדן תקווה, לצאת ממשבר נפשי, הרגלי חשיבה, מבוי סתום, שינוי חשיבתי...האדם לא רוצה לשנות את המציאות, ואז ממילא כבר לא רע לו. ובכל מקרה, האדם תמיד חושב שעוד יש לו תקווה. וגם אם הוא לא מודה בכך, הרי שבתת המודע של האדם, הוא חושב שיש לו תקווה. והסיבה שהאדם תמיד חושב שיש לו תקווה, היא משום, שבאמת מצד האמת, תמיד יש תקווה. ולמה? כי הסבל, הוא לא מחוייב אלא רק אפשרי. כי האדם שרע לו, נדמה לו לפעמים, כאילו מחוייב המציאות שיהיה לו רע. והוא לא מבין, שזה שרע לו, זאת רק אפשרות בלבד. אבל בהחלט אפשרי גם, שלא יהיה לאדם רע, אלא שהאדם...