כלום = הכל = מציאות = אלוהים. הכיצד? חלק 3... דהיינו, הכלום, הוא בעצם הדבר הגדול ביותר שהוא ה"הכל". ואדרבה ואדרבה, מה שנדמה לאדם למשהו ממשי שהוא ה"יש" הוא בעצם כלום אמיתי, מאחר ש: 1 - מהותו היא באמת הכלום כנ"ל. 2 - הוא עצמו באמת כלום ... מה שבהם, כל מרחב המקום כולו וכל ציר הזמן כולו, הם כולם רק אפשרי המציאות, דהיינו, קיימת האפשרות שהם בכלל לא יהיו קיימים. על האדם לזכור כי המהות האמיתית של המציאות, היא הכלום/ה"שלם" שמהותו היא אין סופית ואינה נכנסת לתוך מחשבה. על האדם להבין כי בכל רגע ורגע המהות של המציאות מהווה את מרחב המקום / את ציר הזמן ואת כל מה שנמצא בתוכם, ובכללם התודעה של האדם. אם לרגע אחד המהות של המציאות תפסיק להוות את המקום ואת הזמן, הרי ... היה מבין שהרגע הזה הוא הסיבה של עצמו והוא גם התוצאה על עצמו. הסיבה של כל מה שקורה ברגע הזה, היא אך ורק הרצון של המציאות. למה היא רוצה? מה מהות הרצון שלה? זה נושא אחר (ראה כאן וגם כאן), אך הסיבה ... הצבע הלבן הוא האין סוף/ה"שלם" שמהווה את הכל. הוא צבע חסר צבע. וכל מה שהאדם רואה / חושב עליו וכולי, אלו הכל צמצומים שונים וגוונים שונים של המהות האחת של המציאות. המהות האחת של המציאות מכילה בתוכה את כל הדברים כולם כדבר ... השונות כולן של כיצד המציאות יכולה להיות, ונדחס את כולן לתוך נקודה אחת קטנה של רגע אחד ומקום אחד, גם זה עצמו עדיין לא באמת ימחיש את מהותה האמיתית של המציאות. לאדם בשכל האנושי אין יכולת להבין באמת את המהות של מה שהיה לפני הזמן, או בשביל הדיוק ובמילים אחרות: את מה שמהווה את הזמן בכל רגע מחדש. מאחר שהמהות של המציאות היא כ"כ גדולה, והאדם בכלל נמצא בתוך המציאות עצמה, לכן קשה לשכל אנושי רגיל להבין בשכל רגיל (ראה כאן) את המהות של המציאות וכולי. הבנת המהות של המציאות היא כ"כ גדולה, עד כדי כך שהיא לא נכנסת ... אך באמת מה שנדמה לאדם ככלום, זה הדבר היחיד שבאמת קיים שמהווה את הכל כנ"ל. כל מה שקיים בתוך המציאות, אלו הכל חלקים שונים וצמצומים שונים של מהות אחת. זו הסיבה שהאדם נמצא כל הזמן בעולם של שינויים, הפכים, ספקות, שאלות, תשובות וכולי. מנקודת המבט של המציאות אין שום שאלה בשום נושא בעולם. מנקודת המבט של המציאות קיימת רק מהות אחת שמהווה את הכל. מנקודת המבט של המציאות, היא ... של השלמות. שתיקה שהיא הכל. שתיקה שכוללת בתוכה את כל הדיבורים כולם. שתיקה שאי אפשר אפילו לא לחשוב אותה. שתיקה גם ממחשבות. מנקודת המבט של המהות האחת של המציאות, אין שני מקומות שונים, אין שני זמנים שונים, אין שתי צורות שונות, ואין שתי ישויות שונות. מנקודת המבט של המציאות, הכל זאת מהות אחת. מאחר שהכל נמצא בתוך מעין מחשבה של המציאות כנ"ל, ממילא אין שום הבדל מהותי בין שום דבר לשום דבר. הסיבה היחידה שנדמה לאדם שיש הבדל בין דברים שונים בכלל, ובין ה"אני" שלו לבין דברים אחרים, היא רק משום שהוא שוכח שהכל זו מהות אחת שמהווה את הכל באופן שווה. מאחר שהאדם אינו מבין את המהות האחת, משום כך נדמה לו שקיימים דברים שונים. אך באמת הכל כולל הכל זאת מהות אחת. מצד האמת, אין שום הבדל ולא יכול להיות שום הבדל בין שום דבר לשום דבר, מאחר שמהות אחת מהווה את כל מה שקיים בכל מקום ובכל זמן. ... ז"א האדם עצמו הוא סוג של בגד של המציאות, שרואה בגדים אחרים של המציאות. מצד האמת, כאשר האדם רואה משהו, הוא בעצם רואה את עצמו ממש. כי מהותו של האדם זהה לחלוטין ונמצאת באחדות מוחלטת עם כל ... מעולם לא למד, היא הידיעה שקיימת מציאות. הדבר היחיד שלא יכול שלא להיות קיים הוא ה"כלום". הידיעה שעומדת בבסיסן של כל הידיעות כולן, היא ידיעת המהות של המציאות, דהיינו, הכלום / השלם. ראה: שורש ... הוא כל מה שישנו. הסבר: מה שנקרא אצל האדם כלום, הוא בכלל הדבר הגדול ביותר שמהווה את כל הדברים כולם. ולכן מה שישנו, דהיינו, כל הדברים כולם מהותם היא מה שהאדם קורא לו כלום. אבל, יותר מכך, כל מה שישנו הוא באמת כלום אמיתי. משום שהוא רק צורה חיצונית וצמצום חלקי וגוון חלקי של משהו אחר. לשום דבר שישנו אין בכלל מהות אמיתית והוויה עצמית. שום דבר אינו יכול לקיים את ... שהוא רק נדמה לאדם כמשהו בעל ישות עצמאית, למרות שבאמת אין לו ישות עצמית כלל. בכל אחד מהדברים שקיימים במציאות, בכל אחד מהם קיים חלק כלשהו של המהות של המציאות עצמה. כדי להכיר את המהות של המציאות, צריך להכיר את כל הדברים שבתוכה (ראה כאן). השכל של המציאות נמצא בכל דבר ודבר שיש בעולם. כל נקודת מבט שקיימת בעולם, כל דעה שיש בעולם, השורש שלה הוא המהות של המציאות. מי שיחקור את כל הדעות כולן, יגלה בסופו ... הוא מגיע אל מה שנקרא כלום שהוא ה"שלם" שממנו מתהווה הכל בכל רגע מחדש כנ"ל. הלוגיקה האנושית של האדם מבוססת על חוסר היכולת להבין שכל ההפכים הם מהות אחת. ברגע שהאדם מבין שהכל זו ישות אחת, באותו הרגע ...