סגפנות / נהנתנות / רוחניות - מה יותר קשה מאשר סגפנות?... שמוגדרים כרוחניים, דוגלים בגישה סגפנית, שעל פיה כדי שהאדם יגיע לסוג של הארה רוחנית, לשם כך על האדם לסגף את עצמו. והסיגוף העצמי של האדם בא לידי ביטוי בדרכים שונות. וכל אחד שחושב שסגפנות היא הדרך אל האושר, כל אחד כזה מסגף את עצמו ברמה אחרת ... ודרך הנהנתנות, שתיהן טובות ולא טובות באותה המידה. ואם נסתכל על פנימיות המחשבה של האדם "הרוחני" שעוסק בלסגף את עצמו, נראה שהוא לא שונה בשום צורה מהאדם שעוסק כל היום בלחפש הנאות שונות, ובלמלא את תאוותיו ואת תשוקותיו. ולמרות שכלפי חוץ נדמה שהאדם ... התשוקות והתאוות שלהם. ואם נתבונן היטב על פנימיות המחשבה של האדם שמסגף את עצמו, נראה שכמו שקשה לנהנתן לסגף את עצמו, כך קשה לסגפן, ליהנות. והנהנתן נהנה מסוג אחד של הנאה, והסגפן נהנה מסוג אחר של הנאה. וכמו שהנהנתן יצטרך לנהל עם עצמו מאבק, כדי לסגף את עצמו בצורה כלשהי, כך הסגפן יצטרך לנהל עם עצמו מאבק, באותה העוצמה בדיוק, כדי ליהנות ולגרום לעצמו הנאה. ואם נתבונן היטב, בין אם האדם עוסק ... הרגילים כפי מה שהם, על ידי זה האדם מתחיל לנהל עם עצמו מאבק פנימי, שבא לידי ביטוי בכך שנדמה לאדם שהוא צריך לסגף את עצמו, כדי לזכות להארה כלשהי... וההארה האמיתית, היא כאשר האדם לא מחפש שום דבר, מעבר למה שיש. דהיינו, כאשר האדם לא נלחם בעצמו, אלא פשוט פועל על פי השכל וההיגיון הישר, בלי לסגף את עצמו יותר מידי ובלי לרדוף כל הזמן אחרי הנאות שונות. והשלמות היא לחיות בשלום עם המציאות. ולחיות בשלום עם המציאות, פירושו גם לחיות בשלום ... / נהנתנות, אלא מעצם תחושת החיבור וההרמוניה של האדם עם המציאות. ומי שהוא סגפן, ומי שחושב שהאדם צריך לסגף את עצמו כדי להגיע להארה כלשהי, באפשרותו לסגף את עצמו בצורה הבאה. והיא, על ידי זה שהוא ינסה להשתחרר מהרצון שלו לסגף את עצמו. כי כמו שקשה לאדם הרגיל לסגף את עצמו, כך ההנאה היא הסיגוף הכי גדול עבור זה שרוצה לסגף את עצמו. והשלמות היא כאשר האדם לא בורח משום דבר. ואם האדם לא מסוגל להכיל בתוכו הנאה, הרי שזו אינה שלמות. ואם הסגפן רוצה לסגף את עצמו, אז באפשרותו לסגף את עצמו בכך שהוא ינסה למצוא את הטוב שיש בכל דבר, ושילמד להפיק הנאה גם מהנאות "גשמיות", בלי לברוח מהחיים. ונסכם: השלמות היא כאשר האדם נהנה ...