... שכל מה שיש לו לא שווה מאומה. ומצד שני יש גם את השאפתנות, שהאדם כל הזמן שואף להתקדם. ושתי התכונות האלו, הן מנוגדות אחת לשנייה. כי ע"פ ההיגיון הפשוט והשכל הישר, מי שהוא שמח בחלקו, הוא לא שואף להתקדם. כי לשאוף להתקדם, פירושו לרצות להתקדם. ולרצות אפשר רק כאשר חווים חיסרון. כי האדם לא רוצה אלא את מה שחסר ... אף אחד לא רוצה את מה שלא חסר לו. ואם האדם שמח בחלקו בשלמות, הוא לא יכול לרצות להתקדם. ולרצות להתקדם זאת תכונה הפוכה, מאשר להיות שמח בחלקך. ואף אחד בעולם לא באמת יודע ... ובני אדם לפעמים מתחברים לצד של להיות שמח בחלקו ולפעמים מתחברים לצד של לשאוף להתקדם. והאדם קורא לזה איזון. וכמו שהמציאו את המשפט שאומר, תרצה רק את מה ... מה שהוא רוצה להשיג. ובנוסף, השלמות היא ללכת עד הסוף. ואם תכלית חייו של האדם זה להתקדם, אז למה בכלל שהאדם יהיה שמח בחלקו? ואם תכלית האדם זה להיות שמח בחלקו, אז למה ובשביל מה בכלל להתקדם בתחום כלשהו בחיים? וכיו"ב יש עוד תכונות מנוגדות, כגון לדוגמא ...

... הופך להיות יותר קשה ויותר מדכא מהרגע הקודם. כי אם היכולת של האדם להתקדם היא סופית, אז זה אומר שיש נקודה שבה האדם ייעצר ולא יוכל להתקדם. וכאשר אנחנו מבינים שהאפשרות של האדם להתקדם היא עד אין סוף, הרי שזה אמור לשמח את האדם, כי תמיד אפשר להתקדם ולהתחדש וכולי. ואם נתבונן לרגע אחד על עניין השמחה וההנאה, שאותם האדם רוצה יותר מכל, הרי שגם כאן ההבנה שהשמחה וההנאה הן אין סופיות, היא אמורה לשמח את האדם. כי ... סופי, הרי שהפוטנציאל של האדם הוא סופי. וזה אומר שהאדם בהחלט כן מוגבל להתקדם בחיים שלו. והאדם לא יכול להתקדם אל האין סוף. כי כן יש סוף וגבול ליכולת התפישה וההתקדמות של האדם כישות בתוך התמונה המלאה. כי התמונה המלאה היא אין סופית. אך כל חלק ממנה הוא לחלוטין סופי ולא אין סופי. והדבר הזה אומר, שיש נקודת עצירה שממנה האדם לא יכול להתקדם. כי יש לדוגמא רמת עומק של הבנת המציאות, שהאדם לא מסוגל להתקדם אל מעבר אליה. כי השכל של האדם לא מסוגל לתפוש יותר ממנה. לדוגמא: האדם לא יכול לתפוס במחשבתו את הסיבה הראשונה של כל הסיבות. כי לכל סיבה יש סיבה אחרת לפניה עד ... סוף. ויש רמת עומק כלשהי, שבה האדם פשוט נעצר ושממנה האדם לא יכול יותר להתקדם. והבעיה הזאת היא הבעיה שבה נתקלו טובי המורים הרוחניים בעולם, וטובי החכמים בעולם. כי כל זמן שהאדם עדיין רחוק מלבטא את הפוטנציאל שלו, אז נדמה לו בטעות שהוא יכול להתקדם עד אין סוף. אבל ככל שהאדם הוא חכם יותר, וככל שהוא מתקרב יותר אל סוף יכולת התפישה שלו, אז הוא בהחלט כן רואה את הסוף. לא שהאדם רואה את הסוף של המציאות, כי היא ... אלא שהאדם כן רואה את הסוף ואת הגבול שממנו והלאה הוא לא יכול יותר להתקדם ולהבין טוב יותר את המציאות וכולי. כי גם לראות את הסוף של גבול השכל האנושי, גם זאת מעלה גדולה. כי רוב בני האדם בעולם, הם בכלל לא מתקרבים לקצה גבול היכולת ... אין סופית, הרי שיכולת התפישה היא סופית. וזה אומר שהאדם בהחלט מוגבל להתקדם לנצח. ומי שיתבונן בדבר הזה, עליו לעצור ולהתבונן היטב על החיים שלו. כי האדם כל הזמן רץ ומתקדם כמה שיותר, אבל כאשר האדם קולט שיש סוף וגבול ליכולת שלו להתקדם, הרי שממילא נשאלת השאלה, מדוע בכלל להתקדם? הרי ככל שהאדם מתקדם יותר, כך הוא מתקרב יותר לנקודה שבה הוא כבר לא יוכל יותר להתקדם וממילא הוא לא יוכל יותר להגיע להנאות חדשות. אז למה להתקדם? וכל שכן למה לרוץ ולהתקדם, הרי הסוף של המרוץ הוא פחות טוב מהמירוץ עצמו. ויש כאלו שכאשר הם הגיעו לסוף המרוץ, אז הם התאבדו. כי כאשר האדם נמצא בתוך המרוץ, אז נדמה לו שבכל פעם הוא יתקדם ... לקצה של ההתקדמות שלו, אז הוא קולט שבעצם הוא נעצר ושאין לו עוד להיכן להתקדם. וכאשר אין לאדם להיכן להתקדם מבחינה אישית ורגשית, אז לא רק שזה לא תחושה נעימה של מה שהאדם חשב שהוא יגיע אליו אם הוא רק ירוץ יותר מהר, אלא שהאדם קולט שהוא גם תקוע ולא יכול יותר להתקדם לשום מקום. ואז האדם עומד בפני משבר אישי מאוד גדול. כי כדי שהאדם יגיע לקצה גבול היכולת שלו, לשם כך צריך האדם להיות חדור רצון להתקדם כל הזמן. וכאשר אדם כזה מגיע לגבול ולקצה היכולת שלו, אז אדם כזה חווה טראומה מאוד גדולה. כי הוא רואה שהוא לא יכול יותר להתקדם. ומילא שאי אפשר להתקדם, אבל החיים גם הופכים להיות משעממים. כי מילא אם בקצה התפישה האנושית החיים היו יותר מעניינים, אז זה היה יכול לספק את האדם למרות שהוא לא יכול להתקדם. אבל העניין בחיים נוצר דווקא על ידי המרוץ של החיים, שהאדם מתקדם כל הזמן. וזה אומר שכאשר מגיעים לקצה, אז אין להיכן להתקדם, ואז מפסיקים גם ליהנות. והבעיה הזאת עצרה את כל גדולי החכמים בעולם. ורק את טובי הטובים שבעולם. כי רק מי שמגיע לקצה יכולת התפישה של עצמו, רק הוא מבין ויודע את העניין הנ"ל שיש נקודה שממנה ואילך אי אפשר להתקדם. ולכן המון פילוסופים ואנשי רוח היו בדיכאון. כי הם ראו שהם לא יכולים ולא יודעים איך להתקדם. ומאחר שלכל בעיה יש פתרון ולכל שאלה יש תשובה, אז גם לבעיה הזאת יש פתרון ויש תשובה. כי יש חכם אמיתי, שהוא גילה את הסוד של ההתקדמות האין סופית. כי יש כאן סוד, והסוד הוא שלמרות שנדמה לאדם שהוא עצמו כחלק מהתמונה המלאה מוגבל להתקדם וליהנות מהאין סופיות של התמונה המלאה, הרי שבהחלט כן אפשר להתקדם כל הזמן. כי למרות שנדמה לאדם שיכולת התפישה שלו היא סופית ולא מסוגלת להכיל את האין סוף, הרי שבהחלט יש דרך איך האדם יכול לשדרג את יכולת התפישה שלו וכן להשיג את האין סוף וכן להתקדם עד אין סוף. והדרך היא על ידי זה שהאדם כל הזמן מחפש את השלמות עד לקצה הסופי ביותר של גבול התפישה האנושית האפשרי בשלמות שאין שלמות אחריה ושאין שלמות גדולה ...

... הרצון של האדם, היא להשיג את השלמות. כי הגדרת החיפוש של האדם, היא את השלמות. כי אחרת האדם לא היה מחפש כל הזמן איך להתקדם. וכל מה שמניע את האדם להתקדם כל הזמן, זה הרצון הפנימי האמיתי של האדם, ...

... כפי מה שהיא. וכל זה ביארתי כבר במקומות אחרים, שבנקודת הרע הגדולה ביותר במציאות, שם הכל מתהפך לטובה. ואחרי שהאדם מגיע לנקודת הקצה של האושר או של הסבל, שם הכל מתהפך לטובה, ועכשיו האדם מתחיל להתקדם בסולם של העולם שכולו טוב. שבו האדם תמיד מרגיש טוב בשלמות. אלא שבכל פעם רמת השלמות הזאת עולה, על ידי זה שהרצון של האדם בכל רגע הופך להיות גדול יותר, ועל ידי זה האדם נהנה יותר ...

... רוצה, גם אז האדם לא יהיה מאושר בשלמות. וזאת בעיה רצינית. כי כאשר האדם מבין את זה, אז ממילא השאלה המתבקשת היא, מהי תכלית החיים? כי מאחר שאף פעם אי אפשר להשיג תחושה של שלמות, אז בעצם בשביל מה להתקדם? ומהי התכלית והמטרה, שאליה צריך האדם לשאוף? והעניין הוא, כי בעולם שלנו ...

... שום דבר. יתכן שזה טוב, ויתכן שזה רע, אך כדי שתהיה אינטראקציה כאן בעולם, על האדם כן להסתכל על הדשא של השכן. כדי שהאדם יתקדם בחייו, גם אם הוא לבדו לחלוטין, עליו להסתכל בכדי להתקדם, כיוון שהאדם של הרגע הזה, ברגע הבא הוא לא אותו האדם, וברגע הבא אחריו הוא גם כן לא אותו ... של האחדות וזו של הנפרדות, נמצאות בו זמנית. והאדם מצד אחד צריך לשמוח שהדשא של השכן יותר ירוק, כי תמיד יש לאן לשאוף, כי אם הוא לא היה יותר ירוק הדשא של השכן, לא היה לאן לשאוף להתקדמות. אלא שהאדם גם רוצה להיות שמח בחלקו. ואיך יעשה את שניהם? מה שצריך האדם לעשות זה הסתכלות ...

... הלב יטריד אותך וידרוש לחפש. חיפוש האמת הוא ההוכחה שלא מצאת אותה. והספקות של האדם טובים, על מנת שיתפתח ויחפש את האמת. עדיף שיהיו ספקות כדי להתקדם. כי הטיפש (והמשוגע) תקועים בשקר שלהם. מי שישאל עצמו מספיק פעמים, אולי ההפך נכון, בסוף יגיע למצב של מחוייב ...

... כל סך תפיסות המציאות, בסוף תבין שהכל אחד יש נפרדות ויש אחדות אבל בסוף הכל אחד. ואז לא יהיה לך לאן להתקדם. כי אם אתה מכיל את כל סך התפיסות האפשריות, אולם יש כן אפשרות להתקדם בעומק הרגשי של אותה תפישת מציאות. כמו הים יש בו עומקים שונים. הים ...

... זהו אני מיואש לא מנסה יותר, ושיסע הלאה, ממילא אם יהיה עד הסוף בייאוש, לא ירצה לחפש יותר את האושר. אבל אנשים בתוכם ימשיכו להרגיש חסר, וירצו להתקדם. ואם אתה יודע שאתה יכול להתקדם, אז אתה עדיין בתפישה של טוב ורע ואם תהיה בתפישה של הכל אחד, הכל טוב באותה מידה, או הכל רע באותה המידה אז ממילא לא יהיה לאן להתקדם, אין אפשרות, כי הכל אחד. והדרך של אדם להגיע לאושר היא כך: ...

... שאומר לו בשביל מה אתה עובד? אז תעשה עוד כסף, מה זה נתן? אז תהיה לך חולצה כזו ולא אחרת. ויש כאלו שלא מתאמצים, וגם אלו נשארים בדיכאון, או חוזר להם הדיכאון והוא תמיד יחזור. ומה קשה להבין? אתה רוצה להתקדם באמת? תחפש מהו הדבר שיגרום לך להפסיק ...