... עשרה שנה זה לא מספיק טוב, אז, אבל אתה אמרת רק שמונה עשרה. המילה "מעל" היא בעייתית אם אתה מדבר על מספרים קטנים. קודם כל המילה "מעל" שולחת את המוח של השומע להתחיל לבדוק בציציות "מה שמונה עשרה שנה לא מספיק?", "מה מעל שמונה עשרה ... המילה "מעל" בעצם מצמצמת היא מקטינה את "השמונה עשרה שנה". כשאתה אומר "מעל שמונה עשרה שנה" בעצם אמרת "שמונה עשרה שנה זה לא מספיק טוב, זה מעל". המוח מתחיל להתחיל. ש: אני לא שמתי לב לזה, אז בתור הציבור. אליעד: אז אני שמתי לב ... הקימו בשנת 2011? רק אז הם הסכימו לפנות אליך? מה קרה בשנת 2000? אתה כבר שמונה עשרה שנה אתה מתעסק בזה. מה שהוא היה צריך להגיד "בין לקוחותי 1 2 3" מה אתה צריך להתחיל לי בשנת 2011. ש: כן, אבל אז אתה אומר בין לקוחותי, לך תדע אולי זה ... אותו "מאתה לא יכול, רגע אולי אתה יכול? אתה יכול". הוא התחיל מ"לא יכול" ממחויב שלא, לאולי מחויב שלא, למחויב שכן. אבל הוא מנסה להביא אותך למצב שכן, אז למה להתחיל "מאולי לא"? תתחיל "מכן", הבנת? מי רוצה להסביר לו? שיסביר לו. זה ... היה יכול להגיד "עכשיו אני אסביר לך איך אתה יכול, עכשיו אני אראה לך שאתה יכול, או עכשיו אני אגרום לך לראות שאתה יכול, או עכשיו אני אראה לך את היכולת שלך". ולא להתחיל להגיד "האם אתה יכול" מה זה "האם אתה יכול" למה לשאול "האם אתה ... בוודאי שכן אז למה שאלת האם אני יכול? ש: נכון, זה מוציא אותך שקרן בנוסף. אליעד: "הבוודאי" הוא ההפך של "האם". אז מה אתה מנסה להגיד לי בוודאי שכן או האם? עכשיו להתחיל לשים לב למילים, לזה. כמו לדוגמא ראש הממשלה נגיד, בא נגיד ששואלים ...

... בעיני השומע, כצורת דיבור פחות מאיימת ויותר מכילה. שהיא נותנת לגיטימציה גם לדעה של הצד השני, להמשיך לחשוב את מה שהוא חושב, אבל להתחיל לחשוב גם על הצד שלך. ולעומת זאת, צורת דיבור אובייקטיבית, לפעמים היא נתפשת ונשמעת כצורת דיבור ... סובייקטיבי, כדי שהצד השני יוכל להכיל את הרעיון שלך, בלי להרגיש מאוים. וכמובן שאפשר גם לשלב את צורות הדיבור האלו. כגון לדוגמא להתחיל בדיבור סובייקטיבי, ואח"כ לעבור לדיבור אובייקטיבי וכיו"ב. ויש כאן עוד עומק נוסף, והוא שלפעמים הרבה ...

... לו את הסיבות, היא רק כדי לוודא שהוא באמת ישתכנע לעשות את מה שאתה רוצה שהוא יעשה. ואם היית יכול לדעת בוודאות של מאה אחוז, שהוא יעשה את מה שתגיד לו (גם לאורך זמן, אם זה חשוב לך), גם בלי שאתה צריך להתחיל להסביר לו למה הוא צריך לעשות כך או אחרת, בוודאי שהיית חוסך את המאמץ להסביר לו את הנימוקים למה שהוא יעשה כך או אחרת. והרעיון הוא, שיש סיבה ויש תוצאה. ויש סיבות ויש תוצאה שנובעת מהן. והתוצאה הרצויה, היא מה שאתה רוצה שיקרה בסופו של דבר. וכאשר אתה לא יודע איך להשיג את התוצאה הזאת בצורה ישירה ומהירה, אז אתה צריך להתחיל לנמק לאדם את הסיבות שבגללן אתה רוצה שהוא יעשה כך או אחרת. כך שבעצם את משפט שאומר "תאכל את האוכל שלך, כדי שתהיה בריא" או את המשפט שאומר "כדי שתצליח במבחן, תעשה ...

... מה שקורה אצלו, בסדר נכון. ובנוסף לכל זה אתה מסביר לו כמה שאתה בכלל שוקל להפסיק לצרוך, אתה בכלל שוקל להפסיק לצרוך מוצרי מזון תעשייתיים ואתה חושב להתחיל לאכול רק טבעי, וכמה רעל דוחפים לנו באוכל, ולא יודע מה, וכמה זה גרוע הרעלים האלה הרעלים האלה הורסים לנו את החיים ואחר כך זה עושה לך מחלות, לפעמים מחלות סופניות. ...

... אז אולי הפתרון והוא צריך כל יום בדרך לעבודה לראות נחש הוא אומר "אולי אני צריך בבוקר גם כשאין נחשים לפני העבודה כבר להתחיל לראות את הנחשים כדי להתמודד עם הפחד" אז אני אתן לך את התשובה, התשובה היא כזאת תלוי מה אתה מחפש ואם אתה מחפש פתרון יחסי ...

... אותו" הוא יגיד לי "כן השתגעתי אני רוצה להחזיר אותו למרות שהוא מת", "אוקי אפשר לדבר איתך עכשיו, בא תנסה לחשוב למה אתה חושב שהוא מת", "אני ראיתי אותו מי אמר אולי הוא לא מת, "מה זה משנה אם הוא מת" להתחיל לשים כל מיני דברים שנראים לא הגיוניים אבל זה רק אם הוא בוחר להשתגע אבל אם הוא אומר "לא מה פתאום, טוב הבנתי הוא מת" אז אתה גם לא רצית קודם אותו כל כך אם קודם היית רוצה אותו ...

... הראשון אז הבנת כבר את כל הדברים. אז בקיצור אם רודפים אחריך תחפש את המלך, תקח את התמונה שלו, תשים אותה באמצע הגן ואז תוכל להתחיל ליהנות. ...

... אבל בא נגיד שגם שקרן במודע מתישהו נראה לי קצת אם אתה עושה את זה הרבה. אליעד: תלוי אם אתה מקצוען סתם בא נדבר, מה הוא אומר הוא אומר "אבל בן אדם שמשקר את עצמו הוא קל מאוד ללכת לאיבוד להתחיל שקרים של עצמו". למה זה לא נכון או מתי זה כן נכון אם אתה שקר מטבעך אז אם אתה תשקר את עצמך אתה עוד ...

... ובן שפחה שנתחלפו. אוקי, מעשה במלך אחד שהיתה שפחה אחת בביתו. שהיתה משמשת את המלכה. מה שמעניין פה, אתה קראת את הסיפור הזה כבר? אז אפשר להתחיל להעמיק. מה שמעניין שבעצם היא לא היתה השפחה של המלך, היא היתה השפחה של המלכה, שזה מעניין. ש: למה? אליעד: כאילו רבי ... ברגע שהוא נולד והוא רק ביטוי של המלך, הוא רק צורה של המהות המהות היא המלך. הבן הוא הצורה של המלך. ברגע שהבן השתלשל מהאב, עכשיו הוא יכול להתחיל להתבלבל - רגע אחד, אני מלך? אני עבד? מה אני? אתה מבין את הכוונה? הלכה המיילדת והחליפה הוולדות, למען תראה מה יצמח מזה ...