תקציר⬅ ... מבט של מה שהיה לפני כל מה שהיה. דהיינו, לחשוב מחוץ לקופסא בשלמות. כי הקופסא היא המציאות שלנו. ולחשוב מחוץ לקופסא בשלמות, פירושו שהאדם מצליח להסתכל על כל המציאות כולה, מנקודת מבט חיצונית למציאות כולה. והשאלה הנשאלת היא, מהי הדרך של האדם לקבל את השכל שמאפשר לו
להסתכל על המציאות מנקודת מבט חיצונית לה? ומהי הדרך של האדם לקבל שכל שיאפשר לאדם
להסתכל על המציאות, מנקודת מבט עצמית שלה. דהיינו, להבין את האמת האובייקטיבית של המציאות? והתשובה היא, שמי שרוצה לתרגל את היכולת שלו להסתכל מחוץ לקופסא, עליו להתחיל להסתכל ולחשוב מחוץ לקופסא על בני האדם שסביבו. ונסביר: כדי ... על מה חושב האדם שמולי? מה הוא מרגיש? מה הוא רוצה? מה הוא באמת רוצה? מה גורם לו לרצות את מה שהוא רוצה? מה גורם לו להרגיש את מה שהוא מרגיש? למה הוא מרגיש דווקא כך ולא אחרת? מה המחשבות שיש לאדם שמולי? וכיו"ב שאלות נוספות שבהן האדם מנסה לצאת מהקופסא של עצמו, ולנסות
להסתכל על המציאות דרך העיניים של האדם שמולו. ובכל פעם שהאדם רואה אדם אחר שעושה פעולה כלשהי / אומר דבר כלשהו, על האדם לשאול את עצמו ולחקור ולהעמיק ולהתבונן היטב היטב ולנסות לגלות את הסיבה האמיתית שבגללה אותו האדם עשה את מה ... את שאר בני האדם ששייכים לאותה קבוצת מדברים כמותו. אבל המציאות עצמה מכילה בתוכה לא רק את האדם המדבר והחושב, אלא גם את בעלי החיים הצמחים ועולם הדומם. ומי שרוצה להבין את כל המציאות כולה כישות אחת, עליו לנסות לעשות "האנשה" גם לכל הישויות שיש בעולם שלנו, ולנסות
להסתכל על המציאות מנקודת המבט של כל ישות שקיימת בתוך המציאות שלנו. כי על האדם לזכור, כי כל מה שיש במציאות, הוא ביטוי של השכל שמפעיל את המציאות. והשכל הזה בא לידי ביטוי גם לדוגמא בבעלי חיים בצמחים ובדברים דומים, בדיוק כמו ... כאילו הוא עצמו הדבר שאותו הוא רואה. כי המציאות שלנו מתחלקת לשלושה חלקים. והם: ה"אני" של האדם שחושב מחשבות. הדברים שהם אינם ה"אני" של האדם שעליהם האדם חושב. והמחשבה שהיא מחברת את ה"אני" של האדם, עם הדברים שאותם הוא חושב. ומי שרוצה לקבל שכל, עליו לנסות להתחיל
להסתכל על המציאות דרך העיניים ומנקודת מבט של כל מה שכלפיו האדם לא מרגיש "אני". ועל האדם להסתכל על הדברים סביבו, החל מבני אדם, דרך בעלי חיים וצמחים, ועד אפילו דברים דומים וכיו"ב, ועל האדם לנסות לעשות לעצמו דמיון מודרך ולחשוב שהוא עצמו הישות שאותה הוא רואה מולו, ועל האדם לנסות
להסתכל על המציאות כולה, מנקודת המבט של הישות האחרת שכלפיה האדם לא מרגיש "אני". כי מצד האמת ה"אני" האמיתי של האדם הוא המציאות עצמה. ולכל אדם ולכל ישות יש שני "אני". וה"אני" הראשון של האדם, זה מה שהאדם קורא לו אני. אבל ה"אני" ... שיש בעולם, ואת כל צורת המחשבה של כל החכמים הגדולים ביותר עד המשוגעים הגדולים ביותר. והדרך המהירה ביותר להבין אנשים אחרים, היא על ידי זה שהאדם מכניס את עצמו לתוך הישות שעליה הוא חושב. דהיינו, שעל האדם לדמיין שהוא עצמו הדמות שעליה הוא חושב. ועל האדם פשוט לנסות
להסתכל על המציאות דרך נקודת המבט של הישות שעליה הוא חושב. ועל האדם לקחת לדוגמא אדם אחר כלשהו, ועל האדם לנסות להכיר את אותו האדם האחר, כמו שהוא מכיר את עצמו (תרתי משמע). כי על האדם להכניס את עצמו לזהות אחרת, ולשאול את עצמו: ... אני רוצה? למה אני מרגיש את זה? למה אני מרגיש דווקא כך ולא אחרת? למה אני חושב כך? למה אני רוצה את הדבר הזה? מה גורם לי לקבל החלטות בצורה כלשהי? וכיו"ב שאלות שעוזרות לאדם להבין את חלקי ה"אני" שלו שמפוזרים בכל מה שישנו. ועל ידי זה האדם מתחבר ל"אני" של ישויות אחרות
ומסתכל על המציאות מנקודת מבט חיצונית למה שקרוי אצל האדם אני, על ידי זה בסופו של דבר האדם מצליח
להסתכל על המציאות מנקודת מבט חיצונית לגמרי, שהיא דרך ה"אני" הגדול ביותר, שהיא המציאות בעצמה. ואחרי שהאדם מצליח להתחבר ל"אני" העליון שלו שהיא המציאות בעצמה, עכשיו על האדם לנסות להבין את מה שקורה לאני הפנימי שנמצא בתוך ... ⬅לקריאת המשך המאמר בנושא
להסתכל על המציאות - לחץ כאן...