... אוסיף, כי בעצם לכל אחת מ 4 השאלות הנ"ל, כנראה שתגיע תשובה כלשהי. ועכשיו אוסיף, כי על כל תשובה שתופיע לכל שאלה, אפשרי
להמשיך לחקור ולשאול, מי אמר שהיא נכונה. דהיינו? מה הסיבה של התשובה שהתקבלה לכל אחת מ 4 השאלות הנ"ל. לדוגמא: שאלה: ... ומה ההוכחה לכך שאני מאוד עצוב. ואז בעצם תתקבל לכך תשובה כלשהי? שתהפוך את התשובה, למשפט חדש של סיבתיות שגם אותו אפשרי
להמשיך לעשות עליו ניתוח סיבתיות. לדוגמא: שאלה: האם באמת ועד כמה אני זה שאני חולה מחייב את זה שאני אהיה עצוב? תשובה: ... שאם הוא יקרה, אז אני אהיה עצוב? או במילים אחרות, כל תשובה לכל שאלה שהמוח נותן לכל שאלה בתהליך של ניתוח סיבתיות, אפשרי
להמשיך לחקור ולשאול מי אמר שהתשובה נכונה. ואז יתקבל משפט של סיבתיות חדש שאפשרי לחקור גם אותו. האם כדאי
להמשיך לחקור את הניתוח סיבתיות עד אין סוף? תשובה, רק אם רוצים. לדוגמא, לפעמים הסיבה של משהו תהיה, כי ככה אני מרגיש ... בחוש הראיה שלי / כי ככה אני זוכר בזיכרון שלי וכיו"ב. ואז אפשרי לבחור, האם רוצים לעשות כאן נקודת עצירה של התהליך או
להמשיך לחקור אותו עוד יותר לעומק. וכל אחד בוחר לעצמו עד להיכן ועד לאיזו נקודה הוא רוצה להטיל ספק. ולכל דבר יש מחיר ...