... חווית העצמי שלו לגמרי. כי מצד המהות של התודעה, היא לא קיימת כישות נפרדת כלל. ויש כאן פרדוקס בעייתי. והוא, כי מצד אחד כדי שהאדם ישתחרר לגמרי, מהישות הסופית שלו, לשם כך עליו
להכיל בתוכו את המהות האין סופית של עצמו. אבל הדבר אינו אפשרי. משום שהאדם לא יכול מעצם קיומו להכיל דבר אין סופי. כי אם יכיל האדם בתוך התודעה שלו את מהותו, דהיינו, את מהות התודעה שלו, הרי שהתודעה עצמה תחדל מלהתקיים כישות שמודעת לעצמה (ותהיה קיימת בסוג קיום אחר). ובכל זאת קיימת דרך עבור האדם,
להכיל בתוכו את הדבר שנוגד את עצם תחושת ה"אני" שלו (כפי שכבר אבאר בהמשך). והנה, התפישה הזאת שבה האדם תופש את מהות ה"אני" שלו, דהיינו, את מהותה של המציאות עצמה, שהיא מפרקת לאדם ... בתוך התודעה שלו, שכל שאין אפשרות להגדיר אותו. כי כל הגדרה שלו, הופכת אותו לסופי. ואם הוא סופי, אז הוא לא מחוייב המציאות והוא לא המהות של המציאות. ובסוף התהליך, על האדם
להכיל בתוכו את מהות המציאות עצמה, שאותה לא ניתן להגדיר כלל, משום שהיא מחוץ לכל ההגדרות. כי כל ההגדרות, הן לבושים שונים של מהות המציאות. וזה בעצם אומר שהמכוון והתכלית, הם מחוץ ...