... היה רצון עצמי, ומה זה אומר להגיע למקום שלא היה רצון עצמי? במציאות שלנו יש רבדים שונים, יש שנאה, ויש אהבה, יש טוב ויש רע, יש אני ולא אני יש
הבדלים של מקומות, של זמנים, יש כל מיני נפרדויות. ויש
הבדלים של אני רוצה ואני לא רוצה, וכל הנפרדויות, מחוברים במהותם החיבור נמצא במקום, וההפך מהמקום, אין מקום, ויש סיבה ותוצאה, מה היה לפני היה מקום שהסיבה והתוצאה, היו כישות אחת. גם הביצה והתרנגולת, ישות אחת. ויש עומק, יש מקום לפני, בו אין
הבדל בין יש רצון, לאין רצון, אין
הבדל בין אני ללא אני כי בהוויה שמהווה את המציאות, הכל אחד וכל מה שישנו ברמה הפיסית, וברמה המטאפיזית, תחושות רגשות, ישנה הוויה אחת שהכל אחד ... זה בשני רגעי זמן באותו המקום, אז זה שניים בכל מקרה. כי אם יהיה, אם יש רק רגע אחד, אין נפרדות, ואז לא שייך להגיד אני ולא אני אין שייכות
להבדיל בכלל בכלום. וכל מקום שיש
הבדלה, זה מקום וזמן, כל המציאות, כל מה שיש, שקיים, זה בתוך זמן ומקום ומאחורי הדברים הקיימים, יש הוויה של אין
הבדל בין כלום. אם אתה רוצה משהו, זו רק חוויה של תחושה הרצון הזה, אתה רק מרגיש שיש רצון. אין כל
הבדל בין הרובוט לאדם, האדם רק חש שהוא רוצה, האדם מרגיש אני, והרובוט לא מרגיש אני שהאני זו רק תחושה, ובהוויה אין מקום וזמן, כל הישויות הן אחת, ולא שייך לרצות או לא לרצות, הכל אחד, אין משמעות בפרספקטיבה שכל הרגעים באותו רגע, כך שאין
הבדל בין למות לליחיות. בחוויה של הנפרדות האדם יכול להגיד אני לא רוצה למות, או לא רוצה לגור כאן אבל בפרספקטיבה של האחדות, של מהות כל הדברים, אין
הבדל בין לגור שם או כאן או למות או לחיות זה לא שייך אם כן להגיד דבר כזה: אני רוצה לחיות, כי אין כל
הבדל במהות. והפרספקטיבה של האחדות קיימת כרגע, זה לא משהו רחוק, זה ממש עכשיו, שהכל אחד. ומי שיתבונן ויבין זאת, יגיע לשורש הרצון, שם אין
הבדל בין רוצה ללא רוצה, הוא עדיין יחווה שהוא רוצה, אבל מתוך שלמות שהכל אחד.. ושיהיה המשך יום של רצון אמיתי, שבו אין חסרון כלל. ...