פחד ללכת עד הסוף, פחד להתמסר, פחד להתאכזב, פחד מאכזבה, פחד ללכת עד לקצה...על זה, והוא מוכן להסתפק, בכך שהוא יקבל דבר כזה או אחר. ואז, המציאות "נפגעת". והיא לא מוכנה לעשות שלום אמיתי, עם האדם, אם הוא לא באמת רוצה לעשות איתה שלום באמת, אלא מוכן להסתפק בתחליפים זולים. ולמה האדם לא מבקש מהמציאות להיות איתה בשלום תמיד? ולמה האדם לא מוכן להגדיר לעצמו כמטרה אחת ויחידה, שהוא הולך על כל הקופה, והולך עד הסוף עם האושר שלו, והולך להיות נאמן לעצמו עד הסוף, ולנסות להשיג אושר פנימי שאינו תלוי בשום דבר, עד הסוף ועד הקצה האחרון? זה משום...