... - למי להאמין? כשלא יודעים למי להאמין? ומה יותר טוב מאשר להאמין? לפעמים האדם מגיע לנקודה שבה אין לו מושג למי להאמין ובאיזו דרך ללכת. יש לפני האדם דעות ... משום שהוא יודע. ומי שאינו יודע מאמין. ומי שיודע הוא יודע ולא מאמין. ומי שלא יודע איזה דבר, הוא יבקש ממך להאמין, משום שהוא אינו יודע. ומי שיודע איזה דבר, הוא ינסה להסביר לך את אותו הדבר בלי לבקש ממך להאמין. כך ... או שהוא יודע, אך הוא לא מאמין. היינו או שהוא יודע שדבר כלשהו נכון, או שהוא לא יודע האם הדבר הזה נכון או לא, אך הוא בכל מצב לא מאמין לשום דבר. אלא שיחד עם זאת שעדיף לדעת מאשר להאמין, הרי שישנם מצבים שבהם אי אפשר ... הוא הולך, אלא הוא בודק אותה עד שהוא יבין האם היא אמיתית או לא. לסיכום: כשלא יודעים למי להאמין, בוחרים דרך כלשהי שנראית הכי הגיונית, אבל עדיין בודקים אותה לראות האם היא האמת. ...

... שהאדם גם רואה את כל התמונה המלאה וגם מבין אותה, עכשיו על האדם לנסות להתבונן היטב, ולשפוט את הדבר לפי האמת. כל זמן שהאדם לא יודע את כל המידע על דבר כלשהו, וכל זמן שהאדם לא מבין את כל המידע על דבר כלשהו, הרי שהוא לא באמת יכול לשפוט את הדבר על פי האמת. ועל ידי זה שהאדם יודע את כל המידע על ...

... ולצורך העניין נגדיר כי האמת היא ידיעת המציאות כפי מה שהיא. ומי שיתבונן בעניין יראה, כי את האמת הזאת של ידיעת המציאות כפי מה שהיא, אי אפשר לומר אותה אלא רק לרמוז עליה. משום שגם האדם שיודע אותה, הוא לא יודע אותה בצורה שכלית מילולית, אלא הוא יודע אותה ברמה החווייתית ...

... האדם להבין את המציאות בצורה לוגית / רציונאלית וכיו"ב. וכוח האמונה הוא הכוח שמאפשר לאדם לראות דברים בצורה שהיא לא בהכרח שכלית וכיו"ב. אמונה שייכת במקום שהשכל לא מבין. כאשר האדם לא יודע איזה משהו בבירור, הוא יכול לבחור להאמין שהמציאות היא כך או אחרת. כוח ... בעולם משתמש גם בכוח השכל שלו וגם בכוח האמונה שלו. כל אדם בעולם משתמש בכוח השכל שלו כדי לקבל החלטות וכולי. וכל אדם משתמש בכוח האמונה שלו, בכל מקום שבו הוא מניח הנחות שאותן הוא לא יודע ממקור ראשון אלא באמצעות אמונה. לדוגמא: נניח שהאדם שותה כוס מים. האדם מניח ... משתמש בכוח האמונה שלו, להאמין שהמפתח הזה מתאים. כי תיאורטית אולי הוא לא יתאים מסיבה כלשהי. האדם משתמש בחייו גם בכוח האמונה. ובלי כוח האמונה לא היה אפשר לחיות. כי מאחר שהאדם לא יודע את הכל, לכן הוא חייב להניח הנחות כלשהן. ולהניח הנחות זו בעצם אמונה. ומי ...

... צריך שיסכימו איתו. והוא מי שיודע את האמת בידיעה שלמה. כי כל זמן שהאדם לא יודע את האמת בידיעה שלמה, הרי שהוא צריך לקבל חיזוקים לידיעת האמת שלו, על ידי זה שאנשים מסכימים איתו. אך כאשר האדם יודע את האמת בלב שלם, ממילא הוא לא זקוק לחיזוקים כלשהם לגבי ידיעתו ...

... הרי שזה סוג של הימור. מהותם של ההימורים, היא הבחירה של האדם, כאשר הוא נמצא בחוסר ידיעה. כאשר יודעים, לא צריך להמר. אך כאשר לא יודעים, וכאשר כל האפשרויות נראות שוות, במקרה כזה צריכים להמר. והנה, כל אדם בחייו חווה לפעמים תחושה של חוסר ידיעה. ולפעמים, מגיע האדם בחייו למצבים שבהם יש לו ... אל המציאות כפי מה שהיא, זה הדבר הבטוח ביותר שיש. וכאשר אין לאדם מושג מה לעשות, הכי טוב, זה לברר מהי האמת, ולבחור באמת. וכאשר לא יודעים מה לעשות, פשוט בוחרים בדרך שנראית אמיתית יותר. וכאשר האדם הולך בדרך של אמת, על ידי זה הוא חי בשלום עם המציאות. כי מהותה של האמת היא, שהיא אחת עם המציאות. וכאשר האדם הולך לפי האמת, על ידי זה הוא מתחבר עם המציאות וחי איתה בשלום. ומה עושים כאשר לא יודעים מהי האמת? תשובה: בוחרים באפשרות שנראית יותר אמיתית. ומה עושים אם שתי הדרכים נראות אמיתיות באותה המידה? תשובה: במקרה כזה על האדם להיות כנה עם עצמו ...

... שבגללה רע לאדם, היא רק משום שהוא לא יודע שהמציאות טובה, ומשום שהוא לא יודע שהוא נמצא בגן עדן. וכדי שהאדם ירגיש את גן עדן, וכדי שהאדם ייהנה באמת מהחיים שלו, לשם כך עליו לדעת שהוא נמצא בגן עדן. והדבר שהכל תלוי בו, הוא הידיעה של האדם. האם האדם יודע או לא יודע שהוא נמצא בגן עדן ושהכל טוב. ולא משנה מה האדם יעשה ולא משנה מה יקרה, ולא משנה מה הוא יחשוב ובמה הוא יאמין. אם הוא יודע בידיעה שלמה באמת שהוא בגן ...

... והנה, בני האדם יודעים ידיעות שונות. וכל אחד מבין את המציאות, ברמת עומק אחרת. והרעיון הוא, שאם האדם מסוגל להסביר במילים את מה שהוא יודע, הרי שזה אומר שהוא לא יודע הרבה. מאחר שהמציאות היא אין סופית. והבנת המציאות שלנו היא אין סופית. וכאשר האדם מסוגל להסביר ולהגדיר במילים את כל מה שהוא יודע, הרי שהוא לא יודע הרבה. כי הידע הוא אין סופי. ואין אפשרות להפוך אותו למילים מרוב שהוא גדול. ולא רק שאי אפשר להסביר במילים את הידע האין ... מחשבה. ז"א הידע האמיתי הוא כ"כ גדול, עד שאפילו אי אפשר לחשוב עליו ולהכניס אותו לתוך מחשבה. וכאשר אנחנו אומרים שמי שמסוגל להסביר את מה שהוא יודע, הרי שהוא לא יודע הרבה, הכוונה היא, שמי שיודע באמת, הרי שהוא לא מסוגל להסביר את מה שהוא יודע, אפילו לא לעצמו. ואפילו לחשוב על מה שהוא יודע, הוא לא יכול. אלא הידיעה שלו את מה שהוא יודע, היא ב"הלוך ושוב" ("רצוא ושוב"), דהיינו, הוא "יודע ולא יודע", "מגיע ולא מגיע" ("מטי ולא מטי"). כי מאחר שהמציאות שלנו היא אין סופית, ומאחר שהשכל של האדם הוא סופי, ממילא לא ניתן ... אך בכל מקרה, לא ניתן להכניס את כל ידיעת המציאות אל תוך השכל. ובין כך ובין כך, מי שמסוגל להסביר לעצמו את כל מה שהוא יודע, הרי שהידיעות שלו הן סופית, וא"כ הוא לא יודע את האין סוף. כי מי שיודע את האין סוף, לא מסוגל להסביר את עצמו בשלמות, אפילו לא לעצמו. ז"א, הוא יודע ולא יודע בו זמנית, את ידיעת האין סוף. ונסכם: מי שמסוגל להסביר לעצמו את כל מה שהוא יודע, ומי שמבין בשכלו שלו את עצמו בשלמות, הרי שהוא לא יודע הרבה על עצמו. כי המציאות שלנו היא אין סופית. וכאשר מגיעים להבנת האין סוף, שם ההסבר הוא כולו שתיקה. ...

... מאשר אדם אחר שמרגיש טוב. כי הכל תלוי בנקודה הפנימית שאליה האדם מחובר. אם האדם בתוך תוכו עדיין לא מצא את עצמו, ועדיין לא יודע שהכל טוב, הרי שכל הרצונות שלו, הם ביטוי לרצון הפנימי שלו לדעת שהכל טוב. והרי שכל השמחות ...

... הוא, כי השלמות נמצאת בכל דבר. ומצד האמת הכל מושלם כפי מה שהוא. ומצד האמת האדם לא צריך לחפש את השלמות, כי גם זה שהוא חושב שאין שלמות, גם זה מושלם והכל טוב כפי מה שהוא. אלא, שהאדם לא יודע ולא מבין שהכל כבר טוב. ולכן האדם מתאמץ להבין ולראות את השלמות שיש במה שהוא עושה. ובהתחלה, האדם מחפש את השלמות ...