... לרצון לנקמה להיעלם? נקמה = האדם רוצה לעשות רע למי שנתפס בעיניו כמי שעשה לו רע. נקמה = תחושה של כעס עצמי / תסכול עצמי של האדם ממשהו שאירע לו. תחושה שיוצרת רצון לנקמה. בנקמה יש משהו טוב. הנקמה גורמת ... לזה שפגע בו. איך האדם יכול לסלוח לזה שפגע בו? תשובה: על ידי אהבה עצמית. הרצון לנקמה נובע אך ורק מחוסר אהבה עצמית של האדם לעצמו. כאשר האדם אוהב את עצמו באמת, הוא אוהב גם את כולם באותה המידה כמו שהוא אוהב את ... פגיעה באגו = האירוע גרם לאדם פחות לאהוב את המציאות. האדם נוקם רק בגלל שכבודו נפגע. כבודו נפגע = לא אוהב את עצמו מספיק ובאמת. מי שאוהב את עצמו באמת, לא ניתן לפגוע בכבודו. לאהוב את עצמך באמת = ללא שום תנאי. ...

... מאוד אוהב את עצמו, עד כדי כך שהוא כבר לא צריך זוגיות ולא מעוניין בחסרונות היחסיים שיש בתוך זוגיות, אלא דווקא משום שהאדם לא אוהב את עצמו מספיק, והוא מחפש אהבה גדולה מאוד, שאותה הוא לא יכול ולא יוכל לעולם, להשיג בתוך זוגיות. ונסביר: הסיבה הראשונה לכך שהאדם לא מוצא זוגיות, היא ...

... לא צריך להזכיר לעצמו שהוא אוהב את עצמו, מאחר שהוא אוהב את עצמו באמת. כי כל זמן שהאדם צריך לשכנע את עצמו, שהוא אוהב את עצמו באמת וללא סיבה, הרי שזה אומר, שהאדם עדיין לא אוהב את עצמו באמת. כי אהבה עצמית אמיתית, היא תוצאה של דבר אחר. ז"א האדם לא יכול לשקר את עצמו ולומר לעצמו שהוא ... אלא, שתחושת הטוב של האדם, צריכה לנבוע מתוכו ולא להיות תלויה באהבה של בן / בת הזוג. כי מצד האמת, כל זמן שבן הזוג עצמו עדיין לא אוהב את המציאות בשלמות, ממילא הוא גם לא אוהב את עצמו בשלמות, וממילא הוא גם לא יכול לאהוב אף אחד אחר בשלמות. ועל האדם, לא לסמוך על האהבה שהוא מקבל בתוך ...

... וחווה שהוא עצמו, ממלא את הרצון שלו עצמו, אז ממילא יש לאדם אהבה עצמית כלפי עצמו. ואם האדם חווה חוסר שביעות רצון מעצמו, דהיינו, שהאדם חווה שהוא עצמו לא ממלא את רצונו העצמי, על ידי זה האדם חווה חוסר אהבה עצמית, שלו כלפי עצמו. וכיו"ב ממש לגבי אהבה זוגית וכיו"ב. שהאדם אוהב את הזוגיות שלו, כפי כמה שהיא ממלאת אצלו את הרצון העצמי שלו. ... חזקה. וכמובן, שהכל רלוונטי גם לגבי האדם עצמו מול עצמו. שמי שרוצה לאהוב את עצמו, עליו לברר מה באמת הוא רוצה ולהשיג את מה שהוא באמת רוצה. כי לפעמים האדם משיג את מה שהוא חושב שהוא רוצה, ועדיין הוא לא אוהב את עצמו. וזה משום, שהוא לא באמת ממלא את הרצון האמיתי שלו עצמו. ומי שרוצה לאהוב את עצמו, עליו לחפש את מה שהוא באמת רוצה, ולמלא את ...

... אמיתית מושרשת על דברים פנימיים שאין להם קשר להתנהלות החיצונית. בדיוק באותה העוצמה שהאדם אוהב את עצמו בלי קשר לדברים חיצוניים. וגם מי שלא אוהב את עצמו, הרי שזה רק בגלל שהוא כן אוהב את עצמו, וכן רוצה את הטוב עבור עצמו, ולכן הוא כאילו כועס על עצמו על זה שהוא פוגע בעצמו. ואכפת לו מעצמו רק בגלל שהוא אוהב את עצמו. בכל מקרה, באהבה אמיתית האדם אמור להיות באופן טבעי מי שהוא. וכאשר רמת האהבה מגיעה לעוצמה כזאת שבה ...

... להרגיש טוב עם עצמו. ומי שאוהב את עצמו, ממילא הוא מרגיש טוב עם עצמו. ומי שלא אוהב את עצמו, אלא שונא את עצמו, או כועס על עצמו וכיו"ב, הרי שלא ממש כיף לו עם עצמו, וממילא הוא לא חי חיים טובים. ולכן האדם כל ... ואי אפשר לאהוב את עצמך בלי תנאים, בגלל סיבה כלשהי. אבל בהחלט כן אפשר, לא לשנוא את עצמך עם סיבה, על ידי זה שהאדם עובר לשימוש ב"אין שכל" שלו. ז"א, כי האדם אוהב את עצמו או שונא את עצמו, לפי השיפוטיות העצמית שלו את עצמו, לפי תפישת הטוב והרע שלו, את עצמו. וצריך להכיר ... ברמה כלשהי. ואז הוא יכול לאהוב יותר או פחות את עצמו, באהבה עצמית או בשנאה עצמית. ולעולם, האדם לא יכול רק לאהוב את עצמו בשלמות, בלי שום שנאה עצמית. ולעולם, האדם לא יכול רק לשנוא את עצמו בשלמות, בלי שום אהבה עצמית. כי תמיד כשיש שכל, אז יש יתרונות וגם חסרונות בכל דבר, ... למה שהוא יכול להיות עוד יותר טוב ממה שהוא כרגע. והאדם יכול גם לא לאהוב ולא לשנוא את עצמו, על ידי זה שהוא לא מגדיר שום דבר, ולא מאמין לשיפוטיות של השכל שלו. אלא, שאז זו ...

... שבוודאות הוא מפחד גם מעצמו. וכל מה שהאדם מרגיש כלפי אחרים, הרי שבוודאות שיש לו את הרגש הזה, גם כלפי עצמו. וגם אם האדם לא שונא את עצמו בצורה גלויה, הרי שאם הוא שונא מישהו אחר, הרי שבוודאות, הוא שונא לפחות קצת, גם את עצמו. ואם האדם לא מסוגל להכיל בתוכו את האחר ששונה ממנו, ואם האדם לא אוהב באמת את מי ששונה ממנו, הרי שבוודאות, האדם גם לא אוהב את עצמו בשלמות. והאדם יכול לטעון כמה שהוא רוצה, שהוא אוהב את עצמו, ושהוא מעריך את עצמו וכולי. אבל, כל זמן שיש אפילו מישהו אחד בעולם, שהאדם לא אוהב אותו באמת, הרי שהאדם לא ... לשם כך הוא חייב למצוא בעצמו את הטוב בשלמות. וכל זמן שהאדם עוד לא הבין ועוד לא מצא את הטוב שיש בו בשלמות, הרי שהוא עדיין לא אוהב את עצמו בשלמות. וכדי שהאדם ימצא את הטוב שיש בו בשלמות, לשם כך האדם צריך להסתכל על השלמות שיש בכל דבר. כי אין שלמות יחסית. כי אם זה יחסי, אז זה לא שלמות. והשלמות, היא ... כלפי עצמו. וזה שהאדם שונא אחרים, זה עצמו העונש שלו עצמו. כי השנאה אוכלת את האדם בתוכו. וכאשר האדם שונא זרים, הרי שהוא מלא בשנאה עצמית כלפי עצמו. ועל האדם לנסות למצוא את הטוב שיש בעצמו ולאהוב את עצמו. ולשם כך על האדם לנסות להסתכל, על השלמות שיש בכל דבר. ועל ידי זה שהאדם אוהב את עצמו בשלמות, ...

... חינם של האדם כלפי סביבתו? ובטרם נשיב על השאלה, נבהיר כי כל מי שנגוע בשנאת זרים ובשנאת חינם, הרי שבוודאות שהוא נגוע גם בשנאה עצמית כלפי עצמו. כי שנאת זרים ושנאה עצמית, מהותן היא אחת. כי כאשר האדם חושב שהוא טוב יותר מאשר חברו, וכאשר נדמה לאדם שהוא הצודק וחברו הטועה וכולי, וכאשר האדם מתגאה על חברו, הרי שבעצם האדם לא מסוגל ... את חברו, ולמצוא את הטוב בחברו, ולהבין שחברו טוב כמותו, מי שלא מסוגל להבין את כל זה, הרי שבוודאות שיש דברים שבהם הוא גם שונא את עצמו ולא מסוגל לקבל את עצמו. כי שנאת זרים ושנאה עצמית מהותן היא אחת. כאשר האדם אוהב את המציאות, כאשר האדם מרגיש טוב עם עצמו, כאשר האדם מאושר, כאשר האדם מרגיש אהבה כלפי כל מה שקיים, אדם כזה יאהב גם את עצמו, ... תוך כדי זה שהוא ינסה להימנע מפגיעה, ועדיין הוא יאהב אותו (שזהו חיבור ההפכים והשלמות כמבואר). ומי שלא אוהב את המציאות, ומי שלא אוהב את עצמו, ומי שלא מסוגל לראות את הטוב שיש בכל דבר וליהנות מכל דבר, על ידי זה הוא נופל לשנאת זרים ולשנאה עצמית, שזהו העונש הגדול ביותר שהאדם יכול לקבל. כי השנאה אוכלת את האדם מבפנים. ואהבה אמיתית, פירושה שהאדם כ"כ אוהב את חברו, עד שהוא שמח שחברו קיים במציאות, גם אם ... כעס, נקמה, עצבים, אנטישמיות וכיו"ב. כי מי שיתבונן בעניין יראה, כי מהותה של הגזענות והבדלנות, היא שהאדם לא מעריך את עצמו ולא אוהב את עצמו כפי מה שהוא. ואז הוא מגדיר את עצמו ומבדיל את עצמו משאר סביבתו. ולאחר מכן האדם בונה לעצמו איזו תיאוריה ואיזה דמיון, שההגדרה שלו טובה יותר מאשר ההגדרה של חברו. ... את ההגדרה של חברו, כדי להעלות את הערך העצמי שלו בעיני עצמו. והגזענות והבדלנות והגאווה וכולי, כולן שורשן במסכנות של האדם שלא אוהב את עצמו ושלא מסוגל ליהנות מהדברים כפי מה שהם. ואז הוא צריך ליצור לעצמו נקודת אחיזה כלשהי, כדי להעלות את הערך העצמי שלו עבור עצמו, כדי ליצור עבור עצמו משמעות כלשהי, כדי ...

... עצמית, קבלה עצמית, שנאה עצמית, לאהוב את עצמך, לקבל את עצמך, לשנוא את עצמך ובו יתבאר העניין של אהבה עצמית / קבלה עצמית / הערכה עצמית / דימוי עצמי / שנאה עצמית ועוד. ואהבה עצמית פירושה, שהאדם אוהב את עצמו. דהיינו, האדם חווה רגש של אהבה, כלפי ... מביאה את האדם למצב, שבו, כאשר הוא אומר "אני", הוא מתכוון בעצם גם לעסק שלו. ואם העסק שלו לא מצליח, אז כאשר האדם לא אוהב את עצמו, אז בעצם הוא לא אוהב את מה שהוא חושב שזה הוא עצמו, דהיינו, העסק שלו. אבל באמת, זה בכלל ... זה רק הגוף שלו, שהוא כ"כ מזדהה איתו רגשית, עד כדי כך שהוא חושב שזה הוא עצמו מכוער. והרעיון הוא, שאהבה עצמית או חוסר אהבה עצמית, היא לא בהכרח כלפי מי שהאדם באמת, וכלפי ה"אני" האמיתי של האדם. אלא היא גם כלפי מי ... יכול להיות, שהדבר הזה, הוא בכלל לא רע. ויכול גם להיות, שגם אם הוא רע, הרי שלא האדם עצמו אשם בכך. והאדם שבטעות מאשים את עצמו וחווה רגשות אשמה כלפי עצמו, הוא לא אוהב את עצמו. למרות שבאמת, זה בכלל לא רלוונטי אליו, הדבר הרע שאותו הוא רואה. כך, שכאשר מתבוננים על ... ואם האדם חווה, שדבר כלשהו, גורם לו לחוש רע וחוסר הנאה, אז האדם לא אוהב את אותו הדבר. והאדם אוהב את עצמו או לא אוהב את עצמו, לפי כמה שהוא מרוצה וחווה שביעות רצון, ממה שהוא חושב שזה הוא עצמו. ומי שיתבונן עוד ... זה אומר, שאין שום אפשרות בעולם, שתהיה לאדם אהבה עצמית מושלמת בשלמות מוחלטת. וכך גם ממש, אין אפשרות שתהיה לאדם שנאה עצמית וחוסר אהבה עצמית מוחלטת בשלמות. ולמה? כי בכל דבר בעולם, מוכרח שיש בו חיסרון כלשהו ויתרון כלשהו. ולכן, ... כי בכל דבר בעולם, תמיד יש בו חסרונות ויתרונות כלשהם. ומוכרח תמיד, שהאדם גם יאהב את עצמו ברמה כלשהי, וגם ישנא את עצמו ברמה כלשהי. אבל יש גם נקודת מבט נוספת, והיא נקודת המבט האובייקטיבית. שבה, אין שום אהבה או חוסר אהבה ושנאה עצמית. ומי שיתחבר לנקודת המבט האובייקטיבית, דהיינו, מי שיסתכל על עצמו מנקודת מבט אובייקטיבית באמת, דהיינו, נקודת מבט ללא כל שיפוטיות כלשהי, הרי שממילא הוא לא יאהב את עצמו, וגם לא ישנא את עצמו. אלא יחווה כלפי עצמו רגש אחיד, רגש זהה, רגש שאין בו אהבה או שנאה. והאדם סובל מדימוי ... גבוה. והאדם סובל מחוסר הערכה עצמית ולא מעריך את עצמו מספיק, רק בגלל שיש לו הערכה עצמית גבוהה מידי. והאדם סובל משנאה עצמית / כעס עצמי / רגשות אשמה וכיו"ב, רק משום שיש לו גם אהבה עצמית / פרגון עצמי / קבלה עצמית ... כנ"ל, יש שתי נקודות מבט. ומנקודת המבט שבה אין טוב או רע, מנקודת המבט הזו, לא שייך לאהוב את עצמך, וגם לא שייך לשנוא את עצמך. ולא שייך לאהוב או לשנוא, שום דבר בעולם. כי כאשר אין טוב או רע, אז ממילא אין אהבה או שנאה וכיו"ב. וכאשר האדם מחובר לנקודת המבט הזו, ממילא הוא לא אוהב את עצמו ולא שונא את עצמו. אבל, מי שאוהב את עצמו אפילו קצת, ומעריך את עצמו אפילו קצת, ומי שמקבל את עצמו אפילו ... הוא אוהב את כל המציאות כולה בשלמות. וממילא הוא לא ירצה לשנות אותה כלל וכולי. וכך גם ממש, ההיפוך שלו. שמי ששונא את עצמו בשלמות אמיתית (למרות שאין דבר כזה כנ"ל), גם הוא לא ילך לאכול וגם הוא לא יברח מאש. כי הוא כ"כ שונא את עצמו תמיד, עד כדי כך ששום דבר בעולם לא עושה לו טוב. ואז ממילא הוא גם לא יברח מהרע. ומי שלא מסוגל לדמיין כעס עצמי ושנאה עצמית על עצמו, הוא גם לא מסוגל ליהנות, מכך שהוא אוהב את עצמו. כי ... בעוצמה כלשהי, על ידי זה שתמצא, את מה שטוב בך. אבל אם תמצא את מה שטוב בך, תמצא גם את מה שרע בך, ואז תסבול גם מחוסר אהבה עצמית ומחוסר קבלה עצמית ומחוסר הערכה עצמית ומדימוי עצמי נמוך וכיו"ב. והדרך היחידה לצאת מהמלכודת הזו, היא על ידי הסתכלות אובייקטיבית, שבה אין טוב או רע, וממילא אין אהבה עצמית או שנאה עצמית, אלא יש אחדות עצמית. אלא, שמנקודת מבט אובייקטיבית בלבד, אין טוב או רע, ואז אין ...

... מפחד לומר. חוויה שבה הוא מאוד רוצה להזדהות איתך ושהוא מאוד רוצה שאתה תהיה צודק, כדי בעצם לחזק את מה שהוא רוצה לחשוב, ושאתה אמרת את זה. לדוגמא, אדם שלא אוהב את עצמו מספיק / אדם מנודה חברתית וכיו"ב, שאם תשדר לו שאתה דווקא כן מעריך אותו, ותעשה את זה באופן כנה ואמיתי, הוא יעבור ...