אהבה עצמית, קבלה עצמית, שנאה עצמית,
לאהוב את עצמך, לקבל את עצמך, לשנוא את עצמך ובו יתבאר העניין של
אהבה עצמית / קבלה עצמית / הערכה עצמית / דימוי עצמי / שנאה עצמית ועוד.
ואהבה עצמית פירושה, שהאדם
אוהב את עצמו. דהיינו, האדם חווה רגש של אהבה, כלפי מה שהוא חושב שזה הוא עצמו.
ואהבה עצמית, מורכבת מכמה גורמים. והגורם הראשון, הוא ... או לא אוהבים. והגורם השלישי, הוא הרגש שיש, בין הישות שאוהבת לבין הישות שנאהבת. ובמקרה של
אהבה עצמית, יש את התודעה שאוהבת או לא אוהבת. ויש את ... לבין עצמו. ולמה יש הפרדה בין הישות שאוהבת, לבין העצמי שאותו אוהב האדם? משום שלא תמיד
אהבה עצמית, היא באמת כלפי ה"אני" האמיתי של האדם, שהוא ... כאשר הוא אומר "אני", הוא מתכוון בעצם גם לעסק שלו. ואם העסק שלו לא מצליח, אז כאשר האדם לא
אוהב את עצמו, אז בעצם הוא לא אוהב את מה שהוא חושב שזה ... הוא מתייחס גם לגוף שלו. שאדם כזה, אם הוא לדוגמא מכוער, אז הוא יכול להגיע למצב, שהוא לא
יאהב את עצמו, בגלל שהוא מכוער. אבל באמת, זה לא הוא עצמו ... שלו, שהוא כ"כ מזדהה איתו רגשית, עד כדי כך שהוא חושב שזה הוא עצמו מכוער. והרעיון הוא,
שאהבה עצמית או חוסר
אהבה עצמית, היא לא בהכרח כלפי מי שהאדם באמת, וכלפי ... ואם לדוגמא האדם פתאום יגיע להארה רוחנית ולהבנה, שהגוף שלו זה לא הוא עצמו, אז ממילא
האהבה העצמית של האדם, כבר לא תהיה תלויה בגוף שלו וכיו"ב. ... הרע הזה קרה. דהיינו, חושב שבגלל טעות שלו, הדבר הזה קרה. שאדם כזה, יכול בגלל זה, לא
לאהוב את עצמו. אבל מאוד יכול להיות, שהדבר הזה, הוא בכלל ... הרי שלא האדם עצמו אשם בכך. והאדם שבטעות מאשים את עצמו וחווה רגשות אשמה כלפי עצמו, הוא לא
אוהב את עצמו. למרות שבאמת, זה בכלל לא רלוונטי אליו, הדבר הרע שאותו הוא רואה. כך, שכאשר מתבוננים על הנושא של
אהבה עצמית, אז ראשית כל יש להבין, כיצד האדם מגדיר את ... שהם הוא עצמו, כלפיהם האדם חווה אהבה או שנאה וכיו"ב. וכלפיהם יש את עניין הקבלה העצמית
והאהבה העצמית. והאהבה העצמית של האדם, החוקיות שלה, לא שונה בשום צורה שהיא, מאהבה כללית של האדם, כלפי כל דבר בעולם. ז"א האדם
יאהב את עצמו (דהיינו, את מה שהוא חושב שזה הוא עצמו), או לא
יאהב את עצמו, בדיוק מאותן הסיבות, שהוא אוהב או שונא, כל ... האדם חווה, שדבר כלשהו, גורם לו לחוש רע וחוסר הנאה, אז האדם לא אוהב את אותו הדבר. והאדם
אוהב את עצמו או לא
אוהב את עצמו, לפי כמה שהוא מרוצה וחווה שביעות רצון, ממה ... וביחס לזה, שייך לאהוב או לשנוא וכולי. וממילא זה אומר, שאין שום אפשרות בעולם, שתהיה לאדם
אהבה עצמית מושלמת בשלמות מוחלטת. וכך גם ממש, אין אפשרות שתהיה לאדם שנאה עצמית וחוסר
אהבה עצמית מוחלטת בשלמות. ולמה? כי בכל דבר בעולם, מוכרח ... בשלמות. אלא תמיד יש, גם אהבה וגם חוסר אהבה, כלפי כל דבר בעולם. וכך גם לגבי קבלה עצמית
ואהבה עצמית. שאי אפשר בשום פנים ואופן שהיא תהיה מושלמת. כי בכל דבר בעולם, תמיד יש בו חסרונות ויתרונות כלשהם. ומוכרח תמיד, שהאדם גם
יאהב את עצמו ברמה כלשהי, וגם ישנא את עצמו ברמה כלשהי. ... מנקודת מבט אובייקטיבית באמת, דהיינו, נקודת מבט ללא כל שיפוטיות כלשהי, הרי שממילא הוא לא
יאהב את עצמו, וגם לא ישנא את עצמו. אלא יחווה כלפי עצמו ... גבוהה מידי. והאדם סובל משנאה עצמית / כעס עצמי / רגשות אשמה וכיו"ב, רק משום שיש לו גם
אהבה עצמית / פרגון עצמי / קבלה עצמית וכיו"ב. ולמה? כי כנ"ל, יש שתי נקודות מבט. ומנקודת המבט שבה אין טוב או רע, מנקודת המבט הזו, לא שייך
לאהוב את עצמך, וגם לא שייך לשנוא את עצמך. ולא שייך לאהוב ... או רע, אז ממילא אין אהבה או שנאה וכיו"ב. וכאשר האדם מחובר לנקודת המבט הזו, ממילא הוא לא
אוהב את עצמו ולא שונא את עצמו. אבל, מי ש