... מוחלטת, אהבה יחסית, למה קשה למצוא אהבה? למה קשה
לאהוב? אהבות מנוגדות, אהבות משלימות, רק
לאהוב, רק אהבה - חלק 2 והרעיון הוא, שכל חיפוש אחרי אהבה יחסית, או אהבה כלשהי בכלל, הוא תמיד נובע מתוך חוסר אהבה מוחלטת. והוא תמיד, מרחיק את האדם מהאהבה המוחלטת. כי באהבה המוחלטת, ... אחרי אהבה מוחלטת, מרחיק את האדם מאהבה יחסית. כי לחפש אהבה מוחלטת, פירושו, להפסיק לחפש אהבה יחסית. כי אהבה מוחלטת פירושה, רק
לאהוב, ולהיות במצב של רק אהבה, שאין בה שום שנאה כלל. ומאחר ששום דבר בעולם אינו מושלם, ממילא זה אומר, שמי שחושב למצוא אהבה מוחלטת, כלפי דבר כלשהו, הוא לעולם לא ימצא אהבה מוחלטת ... אהבה יחסית, הרי שבכך הוא בעצם מרחיק את עצמו מלמצוא אהבה מוחלטת. שכדי למצוא אותה, לשם כך צריך להפסיק לחפש דבר מוגדר כלשהו, שאפשר
לאהוב אותו בגלל היתרונות היחסיים שלו. אלא, צריך להתחיל לנסות
לאהוב כל דבר, כולל החסרונות שלו. ומנקודת המבט הזו שביארתי לעיל, אהבה יחסית ואהבה מוחלטת, הן אהבות מנוגדות אחת לשנייה. כי הרצון של האדם להשיג אהבה מוחלטת, מרחיק את האדם מלמצוא אהבה ... מוחלטת, יש רק אהבה בלי שום שנאה כלל. ואם ניקח בן אדם, וניקח ממנו באופן מוחלט, את הרצון למצוא אהבה מוחלטת, הרי שבכך בעצם גרמנו לו
לאהוב באופן מוחלט, את חוסר האהבה המוחלטת. ז"א, האדם מחפש אהבה מוחלטת, כדי להגיע למצב של רק אהבה. וזה נובע, מכך שהאדם לא מוכן להרגיש גם שנאה. ובפועל, לא משנה כמה אהבה יש לאדם, הוא ... נובע, מכך שהאדם לא מוכן להרגיש שנאה. כי אם האדם בלב שלם, היה מוכן להרגיש גם שנאה, הרי שממילא הוא לא היה מחפש אהבה. והאדם מחפש
לאהוב, רק בגלל שהוא לא מוכן גם לשנוא. והאדם רוצה רק
לאהוב, ולכן הוא רוצה תמיד למצוא עוד יותר אהבה וכמה שיותר אהבה. ואם לאדם לא היה שום רצון כלשהו, למצוא אהבה מוחלטת, הרי שזה היה אומר, שהאדם לא באמת רוצה למצוא רק אהבה, אלא האדם מוכן גם לשנוא ולהיות במצב של שנאה. ואם האדם באמת היה מוכן גם לשנוא ולא רק
לאהוב, הרי שממילא האדם לא היה מחפש אהבה יחסית. כי תמיד הוא כבר היה, באהבה המוחלטת. ונחדד: מי שבאופן מוחלט, לא מחפש אהבה מוחלטת, הרי שזה אומר: שבאופן מוחלט, אין לו רצון להרגיש רק ... אבל, מאחר שהאדם לא מוכן להרגיש רע, ומאחר שהאדם גם לא מוכן בלב שלם מלכתחילה להרגיש גם רע. דהיינו, גם אם האדם מוכן לסבול בשקט
ולאהוב את מה שיש, הרי שהאדם לא מוכן מלכתחילה בלב שלם, להרגיש גם רע. אלא, האדם מלכתחילה, רוצה להרגיש רק טוב. ולרצות להרגיש רק טוב, פירושו, לרצות להשיג אהבה מוחלטת, שבה יש רק טוב ... הוא היה באהבה מוחלטת כלפי כל דבר שהוא. כי הוא היה מרוצה בלב שלם, מכך שיש לו אהבה יחסית כלפי המציאות, כי הוא בלב שלם, לא מחפש
לאהוב בלב שלם. ואז ממילא בלב שלם, הוא אוהב בלב שלם, את זה שהוא לא אוהב בלב שלם. ואז ממילא, האדם לא היה מחפש
לאהוב אהבה יחסית. כי הוא בלב שלם, מרוצה מכך שהוא לא אוהב בלב שלם. ושוב פעם נחדד: רצון לאהבה מוחלטת = רצון להיות במצב של: רק אהבה, ולא במצב של: גם אהבה וגם שנאה. וממילא, חוסר מוחלט ... האדם כן רוצה להרגיש כמה שיותר טוב, גם אם זה לא רק טוב. אבל מי שיתבונן על הדברים באופן מוחלט, הוא יראה מיד, כי הדבר אינו אפשרי. כי
לאהוב משהו בלב שלם ובלי שום תנאים, פירושו כמובן,
לאהוב את הדבר, בלב שלם בלי שום תנאים.
ולאהוב את הרע בלב שלם בלי שום תנאים, פירושו,
לאהוב את הרע בלב שלם, בלי להציב תנאים על הכמות של הרע. דהיינו, אם האדם אוהב באמת באופן מוחלט גם את השנאה וגם את הרע, הרי שהוא אמור
לאהוב את השנאה ואת הרע, גם אם הוא מרגיש שהם יותר מהטוב. כי אם האדם באמת מקבל ומכיל בלב שלם, את זה שיש גם חסרונות בכל דבר, אז אם זה באמת בלב שלם, אז ממילא, לא יכול להיות שהוא פתאום ...