... אז יש ישות גדולה ממנו. ואם הוא אין סופי בשלמות, אז הוא לא נפרד משום דבר, ולא שייך להגדיר אותו ולעבוד אותו. כי הגדרת האלוהים כישות נפרדת בצורה כלשהי מהאדם, היא עצמה עבודת אלילים של ממש. והיא כפירה באלוהים האמיתי, שהוא הכוח הגדול ביותר, האחדות של המציאות, ששום דבר לא נפרד ממנה. ורק אלוהים, הוא לא עובד אלילים. כי אלוהים לא עובד אף אחד, מאחר שהוא עצמו ...

... חושבים, שהמשוגעים אין להם דאגות. אבל גם למשוגע יש רצון, וגם הוא יש לו את הדאגות שלו. כמו לדוגמא הטעות שאומרת, שהמאמינים באלוהים, הם מאושרים יותר וחסרי דאגות. והטעות נובעת, מכך שאין להם את הדאגות הרגילות, אבל יש להם דאגות אחרות. כמו שגם ...

... אמיתית, אלוהים האמיתי, ושהכל אחד וטוב אמיתי תמיד. כי עזי הפנים שבדור, שנמצאים גם בתוך האדם עצמו, הם בעזות הפנים שלהם כופרים באלוהים האמיתי, ומלמדים את האדם שהוא לא יכול להבין את הכל, ושהוא לא יכול להשיג את השלמות. כי אלוהים האמיתי, הוא ... הגבול הוא אחד, עם האין סוף והאין גבול. ומי שיודע ומכיר את אלוהים האמיתי, הוא יודע שהאדם לא מוגבל בשום דבר כלל. אבל מי שמאמין באלוהים שקרי, דהיינו, מי שכופר בכך שהכל מושלם, וחושב שבשורש המציאות, יש הפרדה בין האדם לבין אלוהים וכולי, על ידי זה הוא הופך להיות עז פנים, שמטעה את ...

... האדם להבין, שמרכז הכוח של העולם כולו, ושנקודת המרכז של כל העולמות כולם, שהיא זו שמחייה את כל העולמות כולם, נמצאת בתוכו . ועל האדם לדעת, שבכלל העוון של כפירה באלוהים, נכללת הכפירה של האדם בעצמו. כי אמונה באלוהים שנפרד ממך, היא בעצם כפירה באלוהים האמיתי שבתוכך. ומי שכופר באלוהים, ומתכחש ליכולות האלוהיות שבתוכו, סובל לנצח נצחים. ועל האדם להיאחז באמת, שאין דבר טוב ממנה. ועל האדם לא להתייאש כלל, אלא אך ורק לנסות להבין את המציאות ... על ידי זה הוא זוכה לחזור בתשובה שלמה ולשוב להיות מי שהוא היה פעם, דהיינו, אלוהים, שזאת האחדות של המציאות, ואז נשלמים כל החסרונות כולם. ונסכם, על האדם לכפור לגמרי בקיומו של אלוהים חיצוני לו, או כוח כלשהו חיצוני לו שיכול לעזור לו. ועל האדם לקחת אחריות על גורלו, ולהבין שהוא בעצם מתמודד כאן אל מול המציאות כולה. שהיא רוצה ...

... גם רק אלוהים. ונקודת המבט הזו קיימת בו זמנית, במקביל לכך שהאדם הוא מוגבל וכולי. וכאשר האדם חושב לעצמו שהוא לא יכול להשיג איזה דבר, הרי שזו טעות של האדם, שהוא כופר באלוהים שהוא. כי האדם הוא אלוהים, שמלובש ומצומצם בתוך גוף גשמי, שהוא נמצא באחדות עם האלוהים האין סופי, כישות אחת ממש. והאדם שחושב שאין ביכולתו להשיג איזה דבר, הוא כופר באלוהים האמיתי, שנמצא באחדות מוחלטת עם כל דבר. ומצד האמת, האדם לא מוגבל להשיג שום ... לטעויות שבתוכו ושמחוצה לו, שהם נאחזים רק בחוסר ההבנה של האדם, שמאמין לשקרים של עצמו, שהדבר אינו אפשרי להשיג את השלמות. ומי שחושב שאי אפשר להשיג איזה דבר, הוא כופר באלוהים ממש. כי הוא כופר באחדות הבורא, שנמצא באחדות איתו, ושהוא יכול להשיג כל דבר, באמצעות אחדות הבורא, שהיא ישות אחת עם כל דבר. והעונש של מי שכופר באלוהים כנ"ל, הוא הסבל של האדם, שהוא נפרד מאלוהים. וזה עצמו העונש של האדם, זה שהוא רחוק מהידיעה שהוא עצמו אלוהים ממש. והאדם סובל, רק משום שהוא לא חווה את זה שהוא עצמו אלוהים. והסבל של האדם נגרם, משום שהוא כופר באחדות הבורא, שאלוהים נמצא באחדות מוחלטת עם כל דבר. והעונש על הכפירה הזאת באלוהים שמאוחד בכל דבר, הוא שהאדם לא מרגיש את האחדות הזאת עם האלוהים, וזה עצמו העונש ...

... - כפירה באלוהים היא שורש כל ה טוב שיש בעולם - מדוע ולמה? ובו יתבאר מהי כפירה אמיתית באלוהים, ולמה היא שורש כל ה טוב שיש בעולם? ובהקשר כאן, אמונה באלוהים, היא במשמעות שהאדם מאמין שיש אלוהים, שנפרד ממנו. דהיינו, שהאדם מאמין שאלוהים קיים במקביל לקיום העצמי שלו כאדם. וזה, במקום לכפור בכך, שיש אלוהים שנפרד ממנו. וכן לראות שאין עוד מלבדו של אלוהים, עד ביטול הישות העצמית של האדם, ביחס לישות של אלוהים. שאז ממילא לא שייכת אמונה באלוהים, כי יש רק אלוהים בלבד. והעניין הוא, די פשוט. והוא כי ... ונפרדת ממנו מעבר לסוף שלו, וא"כ הוא לא המצוי הראשון. ואלוהים הוא השלמות עצמה. ובהקשר הזה, אמונה באלוהים פירושה, שהאדם מאמין שיש ישות אחת שלמה ראשונה ויחידה. ... באמונה כלל. כי אמונה, היא רק כאשר אין ידיעה של אמת. כי האמונה, היא היפוך הידיעה של אמת. ולכן כפירה באלוהים, היא לא רק באמונה באלוהים, שזה ברור מאליו שזה רע, אלא כפירה באלוהים בשלמות, פירושו שהאדם עוקר בשלמות ממחשבתו ... אין לה אלוהים ואין שום ישות שגדולה ממנה. ומאחר שהשלמות היא אלוהים עצמו, ומאחר שאלוהים עצמו כופר ולא מכיר בשום צורה בכך שיש אלוהים מלבדו, הרי שממילא זה אומר, שרק מי שזוכה לכפור באלוהים בשלמות, רק הוא חווה את השלמות. כי רק מי שנמצא בשלמות האין סופית בעצמו, רק הוא יכול לזכות לכפור באלוהים בשלמות. כי כל זמן שהאדם לא רואה את התגלות אלוהים האין ... שנפרד מהעולם של הצמצום שלנו. אבל כאשר האדם זוכה לשכל אמיתי שהכל אחד ממש, אז ורק אז הוא זוכה לכפור באלוהים באמת, בבחינת הייתיו וידעתיו. כי כאשר האדם מגלה את האמת, ... כי הכל אחד, ומתאחד עם הידיעה הזאת, על ידי זה ורק על ידי זה, האדם נמצא בשלמות של עצמו, וממילא כופר באלוהים. וכל זמן שהאדם חושב שיש אלוהים, דהיינו, ... מחוסר שלמות. ורק כאשר האדם משיג את השלמות עצמה, על ידי ההבנה של האחדות, אז ורק אז הוא זוכה לכפור באלוהים באמת, כפי שאלוהים עצמו לא מכיר בקיומו של אלוהים מלבדו, וכפי שעבור האלוהים, אין שום משמעות לישות של אלוהים. ואיך יזכה האדם לכפור באלוהים בשלמות? על ידי שיברר את האמת, היכן נמצא מרכז הכוח של ... ואז ישותו של האדם תתבטל לגמרי, ותיכלל כולה במחויב המציאות, שהוא האלוהים הראשון, ואז האדם זוכה לכפור באלוהים בשלמות, ולחיים טובים באמת. ועוד נוסיף ונאמר, כי כל הכרה ...

... נאחז ברצון שלו. ויש כאלו שנדמה להם, שאלו שמאמינים באלוהים, אין להם שום פחד, כמ"ש "מי שמאמין, לא מפחד". אך כמובן שלא כך הוא הדבר. כי גם להם יש פחדים. כי למרות שהמאמינים באלוהים לא מפחדים, מחלק מהפחדים, של אלו שאינם מאמינים באלוהים, הרי שעדיין, גם המאמינים באלוהים יש להם רצונות, כגון לעבוד את אלוהים וכיו"ב, וממילא גם להם יש פחדים, אפילו גדולים יותר, כפי עוצמת האחיזה שלהם, ברצונות ...

אמונה באלוהים / תפילה לאלוהים / כפירה באלוהים - מהו שורש העניין? כי לפעמים נדמה לאדם, שהוא רחוק מאמונה באלוהים ומתפילה לאלוהים, אך לא כך הוא. כי רק מי שהוא בתודעת אלוהים עצמו, רק הוא רחוק מאמונה ומתפילה לאלוהים. כי כל זמן שהאדם חושב / ... ממנו עצמו, אלא שהוא נפרד ממנו, הוא בעצם מאמין באלוהים. כי אלוהים, משמעותו היא, כוח חיצוני וכולי. ולחשוב שיש משהו בעולם כולו, שקורה בלי שאתה תבחר בבחירה חופשית ומלאה לעשות אותו מרצונך החופשי, זוהי בעצם אמונה באלוהים. וכל דבר שקורה לאדם בחיים נגד רצונו, זה רק משום שהוא מאמין באלוהים. דהיינו, שהוא מאמין שיש איזה כוח חיצוני לו, שמנהל את העולם, נגד רצונו החופשי. ותפילה לאלוהים, היא כאשר האדם רוצה שאיזה כוח ... לראות מנקודת מבט מסויימת גם, כי תפילה ואמונה באלוהים, היא בעצם כפירה באלוהים. כי האדם כופר באלוהים שנמצא באחדות איתו. כי מצד האמת הכל אחד, והאדם עצמו, הוא זה שאחראי לכל מה שהיה הווה ויהיה. וזה דבר שנראה ככפירה באלוהים, למרות שהוא שלמות האמונה באלוהים, שאין עוד מלבדו. וכמובן שמצד האמת, גם לחשוב שאתה נפרד מאלוהים, גם זו שלמות האמונה באלוהים, כי הצורה מחייה את עצמה וכולי. והטועים שיש להם גאווה, ושהם חושבים שהם משהו ממשי שהוא נפרד מהמציאות, נדמה להם, שהם לא אחראים ... ועל קיומו העצמי של ה"אני" שלו, הרי שהוא כופר באלוהים שהוא עצמו, והוא בעצם מאמין באלוהים חיצוני לו. דהיינו, עבודת אלילים, שעונשה בצידה כמובן. ואיש אמת שיש לו ענווה של אמת, הוא לא יודע שהוא קיים כלל, ולכן הוא חווה את הכוח האלוהי ממש. וכאשר האדם מאמין באלוהים ומתפלל אליו, הוא בעצם כופר באלוהים שהוא עצמו. כי הוא כופר בכך שהוא עצמו אחראי לכל מה שקורה וכולי. ועונשו (מצד הנפרדות), הוא שהמציאות היא לא כרצונו. כי מי שכופר באלוהים שהוא, העונש שלו הוא, שהוא לא חווה את האלוהים שהוא, והוא חווה שהוא ישות קטנה שקורים דברים נגד רצונה וכולי. ובלבוש ... של האדם שהוא מתפלל לאלוהים, היא עצמה כפירה בכך שאלוהים הוא עצמו זה שגורם לך להתפלל אליו. וכיו"ב לגבי תחושת בחירה חופשית באופן כללי, שסותרת את האמונה באלוהים. ובמהות, המחשבה שיש אלוהים נפרד ממך, משמעותה היא שאתה נפרד מאלוהים, ושיש משהו נפרד מאלוהים ושאלוהים הוא לא אין סופי, שזו כפירה באין סופיות של אלוהים. אבל כמובן שמצד האמת, גם הכפירה של התפילה לאלוהים, גם היא עצמה מאלוהים, וגם הרצון לשנות את המציאות, גם הוא בעצמו מושלם. הרצון לשנות את המציאות, הוא ביטוי ...

... שהאדם חושב שהוא יודע שזאת האמת, בלי שום שכל כלל, למרות שבאמת, הכל מבוסס על שכל שקרי. כגון לדוגמא אמונה באלוהים. שיש כאלו שנדמה להם שהם מאמינים באלוהים, בלי שום שכל כלל. וכאשר הם היו ילדים קטנים, הם עוד לא האמינו באלוהים, כפי כמה שהם מאמינים בו היום. ובכל יום, האדם המאמין, הוא מתחזק באמונה שלו באלוהים. וזה אפשרי, רק משום שזאת לא באמת אמונה, אלא שזהו שכל שקרי, שהוא אוסר על האדם לחקור ולגלות את שורשו, ולכן הוא נקרא אמונה, אך באמת זהו שכל לכל דבר ועניין. כי יש סיבה למה האדם מאמין באלוהים ולא באיזה מפלצת ספגטי מעופפת אחרת. ואם יש סיבה, אז יש שכל, וזאת לא אמונה, אלא שכל. והשכל עצמו, הוא אמונה. כי האדם מאמין שהשכל שלו דובר אמת וכולי. ...