כלום = הכל = מציאות = אלוהים. הכיצד? חלק 3 על האדם להתבונן לעומק ולהבין את הדבר הפשוט ביותר, והוא כי מה שנראה לאדם שהוא הדבר הקטן ביותר דהיינו,
הכלום, הוא בעצם הדבר הגדול ביותר שהוא ה"הכל". ואדרבה ואדרבה, מה שנדמה לאדם למשהו ממשי שהוא ה"יש" הוא בעצם
כלום אמיתי, מאחר ש: 1 - מהותו היא באמת
הכלום כנ"ל. 2 - הוא עצמו באמת
כלום אמיתי, משום שאין לו ישות עצמית כלל, אלא הוא רק צמצום של ישות אין סופית אחרת. ונסביר את העניין: ... בכלל לא יהיו קיימים. על האדם לזכור כי המהות האמיתית של המציאות, היא
הכלום/ה"שלם" שמהותו היא אין סופית ואינה נכנסת לתוך מחשבה. על האדם להבין כי בכל רגע ורגע המהות של המציאות ... ועד כדי כך שמרוב שאי אפשר לחשוב עליה, משום כך היא נקראת בשפת האדם
"כלום". אך באמת מה שנדמה לאדם
ככלום, זה הדבר היחיד שבאמת קיים שמהווה את הכל כנ"ל. כל מה שקיים בתוך המציאות, אלו הכל חלקים שונים וצמצומים ... היא הידיעה שקיימת מציאות. הדבר היחיד שלא יכול שלא להיות קיים הוא
ה"כלום". הידיעה שעומדת בבסיסן של כל הידיעות כולן, היא ידיעת המהות של המציאות, דהיינו,
הכלום / השלם. ראה: שורש הידיעות. מי שימשיך להתבונן בעניין יראה את האמת והיא שמצד האמת הדבר היחיד שבאמת ראוי לקרוא לו
כלום, הוא כל מה שישנו. הסבר: מה שנקרא אצל האדם
כלום, הוא בכלל הדבר הגדול ביותר שמהווה את כל הדברים כולם. ולכן מה שישנו, דהיינו, כל הדברים כולם מהותם היא מה שהאדם קורא לו
כלום. אבל, יותר מכך, כל מה שישנו הוא באמת
כלום אמיתי. משום שהוא רק צורה חיצונית וצמצום חלקי וגוון חלקי של משהו אחר. לשום דבר שישנו אין בכלל מהות ... בכוחות עצמו. (התודעה של האדם אינה יכולה לקיים את עצמה בכוחות עצמה).
הכלום האמיתי הוא מה שישנו, שהוא רק נדמה לאדם כמשהו בעל ישות עצמאית, למרות שבאמת אין לו ישות עצמית כלל. בכל ... יגלה בסופו של דבר שכאשר הוא מגיע אל הקצה של הכל, הוא מגיע אל מה שנקרא
כלום שהוא ה"שלם" שממנו מתהווה הכל בכל רגע מחדש כנ"ל. הלוגיקה האנושית של האדם מבוססת על חוסר היכולת להבין ...