פחד מוות, חרדת מוות, פחד מהמוות, חרדה ממוות, מפחד למות, לא רוצה למות, חיים לאחר המוות, חרדות מפני המוות... וכולי. וככל שהאדם מתאמץ יותר לחיות, כך הוא מפחד יותר למות. והילד הקטן, מלמדים אותו שעליו להישמר בכל כוחו מהמוות, ושעליו ללמוד איך לחיות, ולעבוד כדי לחיות, ולאכול כדי לחיות, ולשמור על הבריאות כדי לחיות, ולעשות אין סוף דברים שונים ומשונים, כדי להאריך את תוחלת החיים שלו. וכמעט ואין שום מטרה אחרת לאדם בחיים, מלבד לשמר את החיים עצמם ולהאריך את החיים שלו עצמו. והאדם רוב חייו, מתמקד באחת המטרות החשובות ביותר שלו, שהיא לחיות. והאדם מתמודד עם קשיים רבים, כדי לחיות. והאדם עובד מאוד קשה, ומתאמץ הרבה מאוד, למען קדושת החיים. וכל המאמצים האלו שהאדם עושה כדי לחיות, הם מחזקים אצל האדם את חרדת המוות שלו ואת הפחד מפני המוות שלו. כי ככל שהאדם עושה יותר פעולות למען איזה דבר, כך הוא נקשר רגשית יותר ויותר לאותו הדבר, וכך הוא יותר בחרדת ... שהוא לא מפחד למות בכלל, שינסה להתבונן, למה הוא אוכל כל יום, ולמה הוא בורח מאש וכיו"ב. והמסר הוא פשוט מאוד, והוא, שכל זמן שהאדם חי והוא עושה פעולות כדי לחיות, מחוייב המציאות שהוא יפחד למות. ואי אפשר לחיות בלי שום פחד מהמוות. ומחוייב המציאות, שאם האדם רוצה משהו, שהוא יפחד שלא לאבד אותו. ולכן, מחוייב המציאות, שככל שהאדם רוצה יותר לחיות, כך הוא מפחד יותר למות. ואין לזה שום פיתרון בעולם. דהיינו, אין שום אפשרות לרצות לחיות, ולעשות פעולות כדי לחיות, בלי שיהיה שום פחד מהמוות. ואין הכוונה לומר, שעל האדם להפסיק לעשות פעולות כדי לחיות. אלא הכוונה היא, שעל האדם להכיר בכך, שכל זמן שהוא חי, ועושה פעולות כדי לחיות, כגון לאכול / לברוח מאש וכיו"ב, הרי שמחוייב המציאות, שהוא יפחד למות ולא ירצה למות. אלא, שיש דרך להתמודד עם הפחד מפני המוות, והיא, על ידי זה שהאדם מסתכל על הרצון שלו לחיות, ... המוות של הגוף. ונקודת המבט הזאת, היא פנימית , בתוך פנימיות ההבנה של האדם. כי ברמה החיצונית האדם עדיין אוכל כל יום, שומר על הבריאות שלו, עושה פעולות כדי לחיות וכיו"ב. אבל ברמה הפנימית ביותר, יש לאדם התבוננות עמוקה ופנימית ביותר, שהאדם רואה ממנה את החיים ואת המוות, לא יותר מאשר שינוי צורה, של אותו הדבר ממש. ומי שרוצה להסתכל על ...