... ולא אחרת, הרי שהוא משוגע ממש, שאינו מבין שהיש והאין הם אחד ושאין שום שאלה כלל. והמשוגע האמיתי שחי בתוך השיגעון של הנפרדות שלו, הוא מפחד להשתגע. ולמה הוא מפחד להשתגע? כי הוא מפחד שאם הוא ישתגע, ... האדם, הוא רק בגלל השיגעון של האדם, שחושב שהיש והאין הם נפרדים. וכל זמן שנדמה לאדם שהיש והאין הם נפרדים, הוא סובל. ואם יצליח האדם המשוגע להשתגע באמת, ולצאת מדעתו המשוגעת באמת, ולראות את השכל האמיתי, שהכל אחד ממש, אז ממילא, לא יהיה ... משום שהוא לא מבין את המציאות באמת, שבה היש והאין הם אחד. ובגלל שהאדם הוא משוגע, לכן הוא תמיד סובל בעינוי איטי ונצחי, של תחושת חסר רציפה לנצח נצחים, שהיא נובעת, רק בגלל השכל של האדם. והאדם ... של השכל האמיתי של המציאות. שבו האדם מבין, שהיש והאין הם אחד ממש. שאז אין לאדם שום שאלה כלל על המציאות, ואז האדם חווה את השלמות של המציאות. והדרך של האדם לפרק את השכל של עצמו, באמצעות השכל של ... הבסיסית ביותר של השכל, היא הנפרדות של היש והאין. דהיינו, הנחת היסוד הבסיסית ביותר היא, שהיש ישנו ושהאין איננו. ושאלו, שתי ישויות נפרדות זו מזו, ואפילו מנוגדות והפוכות זו מזו. ועל הנחת ... שהיא באמת. ועל האדם לחקור עם שכלו את מהות היש והאין, ולברר מהי מהותם באמת? ומהו באמת היש? ומהו באמת האין? ומה מחייה את היש ואת האין? כי גם האין הוא משהו. כי הוא העדר היש, וא"כ גם הוא יש לו ... האין. ושניהם עשויים ממהותה של המציאות, שבה היש והאין הם ישות אחת ממש. ועל ידי זה שהאדם מתבונן באמת בעניין הזה, דהיינו, שהאדם באמת רוצה לדעת את האמת לגבי היש והאין, ולא רק כדיון פילוסופי תיאורטי בלבד, אלא כבירור ממשי באמת, על ידי זה האדם רואה את האמת שהכל אחד, ואז האדם יוצא מהשיגעון שלו של הנפרדות, ...

... מה להיות חסר. ואם התודעה הייתה חווה באמת, שהכל אחד באמת, ושהכל זאת ישות אחת ממש, לא היה שייך להרגיש רע או טוב שקרי, כלל. והסיבה שרע לאדם, היא רק בגלל שהוא חי בעולם הנפרדות של היש והאין, שיוצר את הצורות של המציאות, שגורמות לכך, שתמיד האדם ירגיש, שחסרה לו צורה ...

... ובכלל זה נכלל, שהכל אחד ושכל הצורות הן אחד. ואפילו הצורות שמנוגדות זו לזו, כגון ה"יש" וה"אין", שהן צורות שמנוגדות זו לזו, גם הן אחד. אבל כל הישויות הן ישות אחת בשורשן, גם אם הן לא נראות כהפכים ממש. כי בשורש, הכל אחד ממש. ...

... באופן מודע את קיומו העצמי בכלל, אלא הוא חוזר להיות מה שהוא היה בהתחלה, דהיינו, ישות אחת ממש עם הכל, ללא הגדרת מקום וזמן, דהיינו, כלום. ואח"כ כאשר האדם חוזר לתודעה שלו (יש מאין) ומתבונן בנ"ל, הוא מבין את ...

... הוא רוצה, שזאת השלמות, שהיא לא יכולה להיות בשום ישות מוגדרת. אבל מי שהוא איש אמת, הוא רואה את השלמות שיש בכל דבר, כי אצלו היש והאין הם אחד, ואז הסוף נכלל בבחינת האין סוף, והכל מתאחד לשלמות אחת. כי גם האין סוף, הוא אינו שלם, וגם השלמות היא לא באמת שלמות, כי היא ...

... שום שאלה כלל. וכיו"ב לגבי כל דבר, שעל האדם להבין שהוא שואל, רק משום שהוא מניח שיש יותר מישות אחת. ועל האדם לשאול תמיד, האם בכלל יש נפרדות, או שאולי הכל אחד, ואין שום שאלה כלל. כי אם היש והאין הם אחד ממש, אז ממילא אין שום שינוי כלל, ואין שום שאלה כלל. ועל האדם להבין את השאלה שלו, ואז הוא יראה, שאין שום שאלה כלל. כגון האדם ששואל האם יש או אין בחירה, ועליו להבין קודם כל, מהי בחירה. ואם הוא יתעמק ויבין מהי בחירה, הוא יראה שהכל אחד ממש, ושאין ויש בחירה, זה אחד ממש. ולסיכום, בכל פעם שהאדם מגיע לשאלה בלי תשובה, עליו לשאול, האם בכלל יש שאלה, כי אולי אין שום שאלה כלל, ואולי ...

... בין יש לבין אין כלל, אלא שם הם מהות אחת ממש. (וגם המהות הזאת, אפשר לומר שהיא רק צורה וכולי). ובכל מקרה בנקודת ההתחלה, היש והאין מחוברים אחד לשני. והמהות הראשונה של הכל, היא החיבור של היש והאין לישות אחת ממש. וכאשר האדם מתבונן בדבר הזה, ...

... ובשורש המציאות אין שום נפרדות כלל, כי אפילו פוטנציאל של נפרדות אין, כי יש רק מהות אחת ממש, הרי שממילא זה אומר, שלא יכול להיות שהיש ישנו. כי לא יכול להיות יש מאין. ומאחר שהמצוי הראשון הוא האין, הרי שלא יכול להיות יש. והסיבה שלא יכול להיות יש מאין, היא משום שאלו שתי מהויות שמנוגדות זו לזו. וכיצד האין יהווה את היש?! והאין יכול להוות ריבוי של אין, שהוא ... האחדות, שהצורה ומהותה הם ישות אחת ממש. כי המציאות האמיתית הגדולה ביותר, מכילה בתוכה את הצורה ואת מהותה. וזה בעצם אומר, שהצורה ומהותה, הן באחדות אחת תמיד, והיש והאין, הם אחד תמיד. ובעיני האדם, אלו ישויות נפרדות, שאז האדם שואל האם יש או אין. כי מהות כל השאלות, היא האם יש או אין אפשרות וצורה כלשהי. אבל מצד האמת, האין והיש הם אחד ממש, ואז אין שום ספקות כלל. והדבר הזה הוא נגד השכל. כי זה בעצם אומר שיש ריבוי של מהויות ראשונות, ... שהגיע אל השלמות. שבכל פעם הוא חווה אחדות גדולה יותר, כי יש אחדות בתוך / מעל אחדות, עד אין סוף. ואעפ"כ אין שום שינוי כלל. כי המהות של האחדות הראשונה של היש והאין, היא זהה לגמרי למהות של האחדות הגדולה יותר וכולי. ונמצא אם כן, כי יש אחדות מעל אחדות עד אין סוף, ואעפ"כ ...

... איך כן יש משמעות בתוך הנפרדות. ומי שיתבונן אל השורש בעין אמיתית, יראה את האמת שאין שום שאלה כלל. כי בשורש המציאות, הכל אחד ממש. ושם, היש והאין, הם אחד. וכאשר הכל אחד ממש, אז זה אומר שאין שום שינוי כלל. וכאשר אין שום שינוי כלל, אין גם שום שאלה כלל. ובלבוש גשמי יותר נסביר, כי כאשר היש והאין סיבה הם אחד, אז אין שאלה, האם יש או אין ...

... הכל אחד, אין הכוונה לומר, שהאין סיבה, הוא יש סיבה, או שהיש סיבה, הוא אין סיבה וכיו"ב, אלא הכוונה היא לומר, שמצד המהות של הסיבה, אין שום משמעות למושג סיבה. כי בשורש, היש והאין מתחברים, ואז אין משמעות של זמן ומקום וכולי. ולסיכום: מהות הדבר, היא החיבור של הצורה החיצונית של הדבר, עם כל שאר הצורות ...