... מקומו של האין ושל היש, הוא מקום אחד ממש. והדרך של האדם לצאת מהמקום והזמן, היא רק על ידי זה שהאדם מטיל ספק אמיתי, בקיום הנפרדות של היש והאין. כי כל זמן שיש הבדל בין יש לבין אין, הרי שתמיד ... שמצריכות את קיומם של הזמן והמקום. וכל זמן שהאדם מכיל בתוכו את תחושת ההפרדה שבין יש לאין, הרי שהאדם חווה זמן ומקום, של השינויים של היש והאין. ועל האדם להסתכל אל תוך המהות של היש ושל האין, ... ואין אשליה, ואין שואל, ואין שאלה, ואין ישות מודעת, ואין אפילו לא את האמירה שאין שום דבר? ואולי הכל אחד ממש, ורק נדמה שיש כאן נפרדות של יש ואין? כי שורש חווית המקום והזמן, היא בהפרדה של היש והאין, שיוצרת שינויים, שיוצרים את המקום והזמן. ומי שרוצה לצאת מהזמן ומהמקום, עליו להטיל ספק אמיתי, ולברר את האמת באופן מוחלט, לגבי נפרדות ואחדות היש והאין. ועל האדם להסתכל על משהו כלשהו שהוא ישנו, ... שהאדם עושה בין יש לאין, היא טעות בלבד, שאינה משקפת בצורה כלשהי, את תמונת המציאות באמת? ועל ידי זה שהאדם מתבונן באמת, אל תוך מהות היש והאין, ומתבונן באמת, היינו שהאדם באמת חווה ספק ושאלה אמיתית ומוחשית לגבי היש והאין, על ידי זה האדם מגלה את האמת שהכל אחד, ויוצא ... לאדם אפילו כחוט השערה, שדבר כלשהו, יותר ישנו מאשר איננו או להפך, הרי שהאדם לא באמת שואל האם יש או אין. ואז האדם גם לא רואה את האמת, שהיש והאין הם אחד. כי הקיום של האדם, תלוי בהפרדה של היש והאין. כי אם האדם לא היה חווה את ההפרדה של היש והאין, הוא לא היה חווה את קיומו העצמי. משום שלא הייתה ... היא חוויה מאוד פנימית ועמוקה. ואעפ"כ, היא לא יותר מאשר אמונה שגויה בלבד. כי על האדם לנטרל לגמרי את כל האמונות, ואת האמונה שלו בנפרדות היש והאין בפרט, שהיא השורש של כל האמונות כולן. ואיך יעקור האדם את האמונה בנפרדות של היש והאין? תשובה: על ידי אמת מוחלטת. כי המוחלטות, שורפת את הנפרדות של היש והאין. כי קיומה של הנפרדות, הוא לא מוחלט, אלא הוא רק החוויה האישית של האדם. ועל ידי זה שהאדם שונא את הספקות, ואוהב את הידיעה המוחלטת, על ידי זה האדם זוכה לראות את האמת, שהכל אחד באמת, ושהיש והאין מאוחדים. ואז האדם חווה את הנפרדות של היש, בצורה ...

... הכל. כי בסוף התהליך האדם מבין את מהות השאלה הראשונה של כל השאלות, והיא, כיצד היש והאין הם ישות אחת? ועל ידי זה שהאדם מתבונן בשאלה הזאת, על ידי זה בסופו של דבר, הוא מקבל שכל חדש, והוא מבין ש באמת היש והאין הם אחד, ושרק בשכל הקטן הם נראים כישויות נפרדות. ואז בעצם ... ידי זה בסופו של דבר האדם מגלה, שהנחת היסוד של כל השאלות, היא עצמה טעות, כי היש והאין הם אחד וכולי. ...

... האדם להבין, שחווית האחדות של המציאות, תבוא רק ואך ורק מתוך הבנה מוחלטת של המציאות. כי מצד האמת, הכל אחד, והיש והאין הם אחד. ורק מי שמתבונן בדבר הזה באמת, רק הוא חווה את זה באמת. ונסכם, כי מי שמחפש את האחדות בעולם ...

... שאם יש וגם אם אין שום סיבה, אז זה אומר, שתמיד כל דבר הוא סיבת עצמו. ואין שום משמעות ליש / אין סיבה. והאדם, כאשר הוא רואה רצף אירועים שחוזר על עצמו, אז אם הוא אינו מבין שכל דבר הוא סיבת עצמו, אז הוא חושב שיש ... וממילא גם בה יש שאלה, של מהי סיבת השינוי שבין הישויות השונות. והכוונה היא, שכל זמן שהאין והיש נפרדים זה מזה, הרי שזה אומר, שעדיין יש נפרדות. וכל זמן שיש, יש ואין כשתי ישויות שונות, עדיין צריך לשאול, מהי סיבת היש? ומהי סיבת האין? כי עבור האדם שבפעם הראשונה הוא נתקל באין שהוא ... של המציאות, שבה הצורה והמהות הם ישות אחת. כי גם המהות והצורה, גם אלו שתי צורות. וגם היש והאין, גם אלו שתי צורות שנפרדות זו מזו. והמציאות גדולה יותר, מהיש ומהאין בו זמנית. ועל ידי שהאדם מתבונן בזה, אז הוא רואה את האמת. שמצד האמת, הצורה והמהות הם אחד, והיש והאין הם אחד ממש, מצד המציאות שממלאת ומקיפה ומהווה את היש ואת האין. וכאשר האדם מבין שמצד האמת האמיתית הכל אחד ממש, ...

... ובו יתבאר, כיצד ניתן לסמוך על הבירור השכלי שהכל אחד? כי יותר מפעם אחת ביארתי, כי מי שיפעיל את שכלו באמת, יראה, כי היש והאין הם אחד ממש. והשאלה הנשאלת היא, נניח שאכן בירור שכלי מוביל למסקנה שהכל אחד ממש. אעפ"כ, איך יכול האדם להיות בטוח באופן מוחלט שהכל אחד ממש? הרי אי אפשר להיות ... שאז האדם חווה את ההפרדה, שבין היש לבין האין. והשני הוא, כאשר האדם משתמש בשכל שלו בשלמות, שאז הוא חווה את האחדות של היש והאין. והשלישי הוא, כאשר האדם לא משתמש בשכל שלו בכלל , שאז כאשר האדם נקי מכל שמץ וטיפה של שכל, גם אז האדם חווה אחדות. משום, שכדי להפריד בין יש לבין אין, לשם כך ... לגמרי להשתמש בשכל שלו. דהיינו, מנסה להסתכל על המציאות, מנקודת מבט שהיא הפוכה ומנוגדת למהות השכל. מנקודת מבט, שבה האין והיש הם אינם נפרדים. כי כל מהות השכל, היא ההפרדה שבין היש לבין האין. ולהסתכל על המציאות בלי שכל, פירושו להתבונן בעצמך ועל עצמך ועל המציאות, מנקודת מבט, שבה אין ...

... הצרות והייסורים שיש לאדם בחיים, כולם הם רק משום שהאדם רחוק מהאמת. כי האמת של המציאות, היא שהכל מושלם ממש, ושהיש והאין אלו רק שתי צורות שונות של אותה הישות ממש, ששם הכל מושלם ממש, וממילא לא שייך שום רע ושום ייסורים וכולי, אלא הכל אך ורק טוב בלבד, טוב אמיתי שאינו תלוי בצורה ... שעל ידי זה נוצר הרצון של האדם, ונוצרים הטוב והרע, ונוצר הסבל וכולי. כי האדם מאמין לתפישת המציאות שלו, שאומרת שהיש והאין הם נפרדים זה מזה. והאדם חי את כל החיים שלו מתוך אמונת השקר הזאת, שהיא, שהיש והאין נפרדים זה מזה ושיש חסרונות שאינם מושלמים. והאדם כ"כ טועה בטעות האמונה, עד שהאדם לא מבין כלל, למה תפישת המציאות שלו שמפרידה בין דבר להיפוכו, מדוע היא אמונה, ולא ... אין שום קיום לשקר. ואנשי השקר האלו, הם נמצאים בתוך האדם עצמו, שהוא מאמין לאליל הגדול שנקרא השכל, שאומר לו שהיש והאין הם נפרדים. והאדם מאמין לשקר הזה שנמצא בתוכו, ועובד אותו כל ימי חייו לנצח נצחים. והכל זה רק משום, שהאדם נגוע במחלת האמונה השקרית. ומי שהוא באחדות ובשלמות, אצלו, ... אולי ההפך המוחלט הוא הנכון? לגבי כל הנחות היסוד שיש בעולם. והנחת היסוד הבסיסית ביותר שיש בעולם, היא האמונה, שהיש והאין הם נפרדים זה מזה. ועל האדם לחקור ולחפש ולשאול, האם זו אכן האמת שיש נפרדות, או שמא היש והאין הם אחד, ואין שום נפרדות כלל? ואולי יש נפרדות, אבל היא נמצאת באחדות עם ההיפוך שלה, שהיא האחדות? ועל האדם לא לפחד מאלו שמעודדים אותו להאמין. אלא עליו לחקור ...

... כלל. וכל השאלות שבעולם, יש להן שורש שגוי אחד, של אמונה אחת, והיא האמונה של האדם לעצמו, לכך, שהיש והאין נפרדים זה מזה. כי כאשר יש רק ישות אחת בלבד, אין שום שאלה כלל בשום נושא כלשהו בעולם. וקיומן של כל השאלות בעולם, תלוי בהפרדה של היש והאין, שיוצרת את קיומן של שתי אפשרויות או יותר, וכך נוצרות השאלות והספקות והרצונות והחסרונות והצרות והסבל והייסורים וכל שאר הדברים הרעים. והכל, הוא רק משום הטעות של האדם, שמאמין שהיש והאין הם נפרדים זה מזה. וכאשר האדם שומע שאלה, עליו להתבונן היטב היטב על השאלה, לפני שהוא אפילו חושב, לנסות למצוא לה תשובה. ומי שרוצה להיות מאושר באמת, עליו לא לענות לשום שאלה בעולם, ... כך צריך לשקר במשהו. ואין שום שאלה, בנקודה של אמת. כי כדי להבין שאלה כלשהי, לשם כך צריך לשקר שהיש והאין נפרדים זה מזה. ואין האדם שואל שאלה, אא"כ הוא משקר את עצמו, תחילה. ואין האדם משקר, אא"כ הוא מאמין. כי האמונה, גורמת לאדם להאמין שהיש והאין נפרדים, שזה יוצר שאלה וכולי. ובסיכומו של דבר, על האדם למסור את נפשו ממש, שאפילו לא לחשוב לענות על שום שאלה, לפני שהוא מבין אותה באמת. ושלא לחפש שום תשובה לשום שאלה, לפני שהוא ...

... וסופיות עד כמה שאפשר, ועד כמה רחוק שאפשר מהאין סוף המקורי. והאמת היא, שהכל אחד. דהיינו, שיש כאן דבר והיפוכו. כי מצד אחד היש והאין הם שני הפכים. ומנקודת המבט הזו, האלוהים משמיד את עצמו, כי הוא מצמצם את האין סופיות שלו. אבל מנקודת מבט נוספת הכל אחד ממש. דהיינו, שגם אחרי הבריאה, הכל כמו לפני הבריאה. וכל סוף, ...

... והאדם כ"כ שקוע באמונה הזאת, עד שקשה לו להבין, למה כל התפישה השכלית שהיש והאין הם נפרדים, מדוע היא רק אמונה בלבד, אך לא אמת מבוררת. והאדם קשה לו להבין את הדבר הזה, משום שהוא שקוע בטעות, ומשום שהוא כ"כ ... מצד האמת האמיתית, גם הנחת היסוד הבסיסית ביותר של האדם, שהיא הנפרדות של היש והאין, היא לא יותר מאשר אמונה והנחת יסוד שגויה. ומצד האמת, היש והאין הם נפרדים זה מזה, אלא שאין הפרדה, בנפרדות שלהם. כי בשורש, האחדות והנפרדות הם אחד. ומי שמאמין לשכל של עצמו, הוא לא זוכה ...

... ידי זה שהאדם חושף את כל השקרים של המדינה, דהיינו, רואה כיצד כל הצורות כולן, כולל הצורה של ה"אני" שלו ושל הזמן והמקום, ושל היש והאין, כיצד כל הצורות כולן הן שקר, אז על ידי זה האדם זוכה לראות את המלך העניו ... וכאשר האדם יסיים לשלול את כל השקרים, שזה אפשרי על ידי שלילת שורשי השקרים, אז ממילא האמת תתגלה, והאדם יראה את האמת, שהיש והאין הם רק לבוש, של אחדות אמיתית וכולי. ...