... רואה בעיניו בשלמות, שהכל אחד ממש, ושה"אני" שלו עצמו מתחדש בכל רגע מחדש, ואז ורק אז האדם חווה את כל המציאות כולה, בצורה חדשה לגמרי בכל רגע מחדש. כי בכל רגע ורגע, הכל מתחדש מחדש לגמרי, יש מאין מוחלט. ובנוסף, ההתחדשות היא חדשה, בכל פעם בצורה חדשה. ובכל צורה של התחדשות, יש שכל חדש לגמרי. שבמהותו, הוא תמיד אותו השכל של השלמות, אבל בצורתו, הוא בכל פעם חדש ...

... שבה אין שום הפרדה בין יש לבין אין כלל, אלא שם הם מהות אחת ממש. (וגם המהות הזאת, אפשר לומר שהיא רק צורה וכולי). ובכל מקרה בנקודת ההתחלה, היש והאין מחוברים אחד לשני. והמהות הראשונה של הכל, היא החיבור של היש והאין לישות אחת ממש. וכאשר האדם מתבונן בדבר הזה, הוא רואה פלאי פלאות. כי מצד ...

יש מאין - למה זה לא אפשרי כלל? ואיך אין שום שאלה כלל? כאשר האדם מתבונן אל תוך מהות המציאות שלנו, הוא מבין, שכל מה שישנו, אלו ... והזמן והמקום עצמם, הם צורות של כלום, שהוא חסר את צורת הזמן והמקום. והאדם בעצם רואה, כיצד הכל מתהווה יש מאין. והאדם תוהה, כיצד זה שהכל מתהווה יש מאין. כי האדם רגיל לחשוב, שיש, יכול להתהוות רק מיש, אך יש מאין, לא יכול להתהוות כלל. והסיבה שנדמה לאדם, שיש, לא יכול להתהוות מאין, היא משום המהות המנוגדת, של היש ושל האין. כי מה שאיננו ... שלו, ויתייחס גם אל האין כאל משהו ממשי, הרי שממילא הכל ברור לגמרי, ללא שום שאלה כלל. ולא כך הוא, כי התהוות יש מאין, היא לא אפשרית כלל. ומצד האמת, לא רק התהוות של יש מאין אינה אפשרית כלל, אלא שאפילו התהוות של יש מיש, גם היא לא אפשרית כלל. ובפועל, אין במציאות שלנו שום התהוות כלל אף פעם. כי ... לא משתנה כלל, אלא רק ההרכבה והסדר של הצורות משתנים. והתהוות פירושה, שהכמות עצמה משתנה. והתהוות של יש מאין, פירושו, התהוות של ריבוי אין סופי, מתוך אחדות אחת. כי המהות של הכל היא אחת, כי אין שתי מהויות, אלא יש רק מהות אחת. כי שתי ... היא המהות של המציאות. ולכן, מצד השכל, לא יכולה להיות קיימת שום צורה כלל, שהיא אינה ההוויה עצמה. כי יצירת יש מאין, אין פירושו שינוי של מקום וזמן, אלא פירושו התהוות של ריבוי ישויות, שנובע מתוך אחדות אחת. ומתוך "חומר" אחד שאין בו שום ... וגם לא הלבושים של המציאות, לכן זה אומר שלא יכולים להיות קיימים לבושים של המציאות. ולכאורה אפשר לומר, שגם היש והאין אלו שתי צורות, ושהצורות רק משנות את המיקום שלהן, כמו השינוי של יש מיש. וזה נכון, אבל זה אומר את האמת, שבאמת יש מהות אחת אחרת, שבה היש והאין הם אחד ממש. כי גם היש והאין הם צורה. ובמהות הראשונה באמת, אין שום שינוי צורה של יש ואין, אלא יש אחדות מוחלטת. ולכן לא יכולות להיות הצורות של היש ושל האין. ובפשיטות, מצד אחד הוויה מהווה את הכל, וא"כ היא מהווה ...

... ממש. ועד שהאדם לא רואה את הסתירות האין סופיות שיש בכל דבר במציאות, עד אז הוא לא מבין את המציאות בכלל. ורק אחרי שהאדם רואה את הסתירות, רק אז הוא מתקרב להבין שאכן הסתירות הן אמת, כי באמת היש והאין הם אחד, ורק הוא עצמו עדיין הטועה שחושב שיש ...

... היש, כשני הפכים וכשתי ישויות שנפרדות ומנוגדות זו מזו, אז בסוף הדרך הוא רואה, שהיש והאין הם ישות אחת. ואז כאשר האדם מנסה להבין זאת בשכלו, ... להבין את המציאות בכל זאת, אז הוא מתייאש מלהבין את המציאות בשכל שלו, שחושב שהיש והאין נפרדים. ואז כאשר הוא מתייאש מלהיאחז בתפישה שהיש והאין הם נפרדים, אז זה עצמו גורם לכך, שהאדם מקבל שכל ... היכולת להבין את המציאות, נובעת מכך שהאדם לא מצליח להכיל בתוכו את הידע הזה, שהיש והאין הם אחד, שעל ידי זה נוצרת תחושת נפרדות ושאלות וספקות וכולי. והבנת האחדות, פירושה, היכולת של האדם להכיל בתוכו את הידע הזה, שהיש והאין הם אחד ושהשלמות והחיסרון הם אחד. כי לא מדובר כאן ...

... הוא חכם בענייני העולם. ואין מי שמבין את כל התהליכים שיש בעולם, מלבד מי שיש לו את השכל של החכם האמיתי, שהוא מבין את התהליך הראשון של כל התהליכים כולם, שהוא התהליך הכללי, שהוא חיבור היש והאין, ושכל התהליכים שבעולם, הם רק צורות שונות של התהליך הכללי, שהם חלקים ממנו וביטויים שלו. והחכם האמיתי, מבין את השכל שיש בכל דבר, טוב יותר מכל אחד אחר בעולם, וגם ממי שנחשב ...

... כלל, אלא הכל אחדות אחת אין סופית, למרות הנפרדות של הצורות. אבל האדם שמאמין לשכל שלו, שהיש והאין הם נפרדים, הוא לא מסוגל לראות בכל צורה, את התגלמות המהות של המציאות עצמה. כי המהות של המציאות, ממלאת את המקום והזמן כולם. ...

... של האמת, שכבר נמצא אצל האדם בצורה מאוד חלשה), הוא יכול לחשוב על דבר והיפוכו בבת אחת. ואז הוא יכול לאחוז ולהגדיר, גם את מה שאינו מוגדר כלל. כי הוא יכול להבין, שיש ואין זה אחד, דהיינו, שהצורה שהיא יש סוף, והמהות שהיא אין סוף, הם אחד ממש. ושהאמת שהיא יש סוף, ושהשקר ... אחד ממש. וכיו"ב, שהוא יכול לתפוש את מה שאינו מוגדר, כפי מה שהוא, בלי להגדיר אותו. אבל אצל האדם הרגיל, שהוא מאמין לשכל שלו, שדבר והיפוכו אלו שני דברים נפרדים, ושהיש והאין הם נפרדים זה מזה, הוא לא מסוגל להכיל בתוכו את ההבנה, שחוסר ההגדרה המוחלט, הוא באחדות מוחלטת, עם ...

... שיש הבדל, בין שכל לבין רגש. ומצד האמת, שניהם אחד. כי השכל, הוא כולו מבוסס על הרגש. שהאדם ברמה הרגשית, לא מסוגל להכיל בתוכו ולהרגיש, שיש ואין הם אחד, ואז הוא קורא לזה שכל, שיש ואין הם לא אחד. ובאמת, כל השכל, הוא כולו רגש. וכל מה שהאדם לא מסוגל להרגיש, זה הגבול של השכל שלו. וגם הרגש הוא כולו ...

... אחד, זה הדבר הקל ביותר בעולם. כי הבנת האחדות, היא, שאין מה להבין כלל, כי היש והאין הם אחד, ואין שום שכל כלל. אבל מצד שני, ...