... והעולם, המציאות והאדם. אב ובן כישות אחת. בתפיסות רבות אלוהים מוצג כאב והעולם / אדם מוצג כבן. נקודת האמת ... הם שתי ישויות נפרדות. יחד עם זאת קיימת גם אפשרות 2. כאשר הבן עדיין לא נוצר, דהיינו, כאשר גופו של הבן עדיין נמצא בתוך גופו של האב. במקרה כזה האב וגם הבן הם ישות אחת ממש. בכל אב יש אין סוף בנים פוטנציאלים. אך מצד שני כל הבנים שלו כולם, הם הוא ממש. לפני שהבן נוצר ועזב את גוף האב, הבן גם היה קיים, אך ישותו עדיין הייתה אחת עם ישותו של האב. האב והבן היו ישות אחת ממש. גם במערכת היחסים שבין אלוהים לאדם / המציאות לעולם, גם כאן ... והוא אינו ישות חיצונית ונפרדת ממנה. יחד עם זאת, אם הבן מחפש את האמת האמיתית, דהיינו, מסתכל על המציאות כפי מה שהיא מסתכלת על עצמה, אז הוא מגלה שהבן והאב הם ישות אחת ממש. הסבר: כפי שכבר ביארתי אלוהים = המציאות עצמה, שהיא שורש ... מצידו של הבן, נדמה לו שאביו רחוק ממנו. מצידו של האדם שנמצא בתוך החלום, נדמה לו שהחולם את החלום הוא ישות אחרת נפרדת ממנו. אך מצד האמת החיצונית, האב והבן הם ישות אחת. הבן בכלל נמצא בתוך האב והוא ישות אחת ממש עם האב. מצד האב, או מנקודת מבט חיצונית, קיים אב, שנקודה אחת בתוכה אפשר לקרוא לה בן, אך זהו עדיין גם האב עצמו ממש. מצד האמת האב והבן הם ישות אחת ממש. כאשר אדם שנמצא בתוך חלום אומר "אני", הרי שה"אני" אמיתי שלו ... העצמי של האדם עצמו. הדבר דומה לאצבע בגוף האדם שמגלה שהיא אצבע בתוך גוף... במקרה כזה האצבע אם היא מספיק חכמה, היא מבינה שהיא עצמה ממש זה האדם עצמו והגוף עצמו כישות אחת. אם האצבע מרגישה "אני" ביחס לכל הגוף, זו השלמות. כאשר הבן מבין שהוא והאב שבתוכו הכל קיים זו ישות אחת, זהו הטוב המוחלט. תוספת: זהו גם שורש האמת שנמצא ברעיון השילוש הקדוש של הנצרות שהוא: האב הבן ורוח הקודש. שורש האמת של הנצרות הוא הרעיון כי כאשר רוח הקודש של האב שורה על הבן, דהיינו, שהבן רואה את עצמו כישות אחת עם האב, זו השלמות. רק שמצד האמת כל העולם כולו נמצא באחדות עם ...

... ושאינו מוגדר כישות אחת - שלמות העדר ההגדרות, היא שלמות ההגדרות כי יש מוגדר ושאינו מוגדר. והאדם מסוגל להגדיר כל דבר, מלבד להגדיר שני הפכים בבת אחת כישות אחת. ואצל האדם תמיד יש, גם חוויה של הגדרה, וגם חוויה של דבר שהוא לא יכול להגדיר אותו / שאינו מוגדר. (השכל ומעל השכל). והאדם צריך להשיג את השלמות, שבה הכל ... שום הגבלה להגדיר דבר כלשהו, ושכל דבר בו הוא מוגדר ממש. עד שהאדם יכול להגדיר את הדבר והיפוכו, כישות אחת ממש. כי מי שלא יכול להגדיר דבר והיפוכו בבת אחת, הוא בעצם חי במקום של חוסר הגדרות. והאדם צריך להיות מסוגל להגדיר את הכל, שהוא יוכל להגדיר את הדבר ... זמנית, אפשר גם לא להגדיר ולא להבדיל, בין ההפרדה שבין הצורות, לבין האחדות שלהן, כי מגדירים אותן, כישות אחת.

... תשובה וגם אין שאלה - אחדות ההפכים, נפרדות ההפכים - אחדות ונפרדות כישות אחת ובו יתבאר, כי יש בעולם שלנו שתי נקודות מבט שונות. ומנקודת מבט אחת, אין שום תשובה לשום שאלה בעולם, ואין שום פיתרון לשום בעיה ...

... תת ענפים וכולי, עד הפירות. ועד השלב שהענפים קשורים אחד לשני. ועד לשלב שהעץ נראה כישות אחת של עץ. והגזע הראשי של העץ שלנו, הוא דרמה . וממנו ...

... זוגי מוגדר, דהיינו, קשר זוגי, שבו האדם חווה אהבה כלפי ישות אחת, יותר מאשר כלפי כל שאר העולם, הרי שבקשר זוגי שכזה, יש סוג של שיפוטיות ושל העדפה מוגדרת. כי אם אין שום העדפה מוגדרת כלשהי, ואם ... שלמות כלשהי. וברגע שהאדם מודע לעצמו, ומודע לכך שהוא אוהב ישות אחת, יותר מאשר את כל שאר העולם, הרי שממילא הוא נמצא בתוך משחק של שיפוטיות. וכאשר יש שיפוטיות, אז כל דבר שהוא, יש בו גם יתרונות וגם ... דבר, זוגיות עם ישות מוגדרת, דהיינו, זוגיות שבה האדם אוהב ישות אחת יותר מאשר את כל שאר הדברים שבעולם, זוגיות שכזו, מצד אחד, היא גם אמורה להיות הדבר הקרוב ביותר אל השלמות, שיש בחיים של האדם. וגם ...

... שהוא? נשיב: הבורא עצמו הוא יחיד / אין סופי / אינו מורכב / אין לו שני וכיו"ב. הוא אינו מורכב אלא הוא ישות אחת ללא שינוי / השתנות וכולי. וממילא עליו לא שייכת השאלה מי הרכיב אותו. סוף טיעון. ונוסיף: בטיעון הנ"ל יש גם כאילו הוכחה סמויה, לכך שציר הזמן ומרחב המקום גם הם נבראים. משום שגם הם ניתן לומר שהם עצמם אינם ישות אחת, אלא הם מורכבים מרגעים וממקומות שונים. למרות שגם כאן אפשר לשחק עם ההגדרות איך שרוצים, אך איננו עוסקים כרגע בכך. הפרכה: הטיעון בעצם הוא כי לכל מחובר ומורכב יש מחבר ומרכיב עד המחבר והמרכיב הראשון שהוא עצמו יחיד כישות אחת שאינה מורכבת וממילא אין צורך שמישהו אחר ירכיב אותה וכולי. אך יש לזכור כי קיימות מספר אפשרויות נוספות: 1 - לכל מורכב יש מרכיב אחר עד אין סוף. 2 - לא לכל מורכב יש מרכיב, אלא יתכן ... בין הבורא לבין הרצון שלו, הרי שממילא לא שייך לומר שלבורא יש רצון כאילו אלו 2 דברים שונים, משום שזו ישות אחת, וזה כאילו יהיה לומר שאלוהים הוא אלוהים, מאחר שהרצון עצמו והבורא עצמו הם ישות אחת ממש. ואם נאמר כי קיים הבדל כלשהו בין הבורא לבין הרצון שלו, גם אם נאמר כי הרצון של הבורא עשוי ממהותו של הבורא, הרי שבכל מקרה הפכנו בכך את אלוהים בורא העולם לישות שמורכבת מישות ... כגון: מחשבה / רגש וכיו"ב. וניתן דוגמא נוספת: נניח לרגע אחד שלבורא אין רצון / מחשבה וכולי, והוא אכן ישות אחת, ושהוא ברא את העולם ללא רצון שנפרד ממנו וכולי, אלא בלי רצון וכולי. נתמקד לרגע אחד ברעיון שאלוהים ברא את העולם, דהיינו, נתמקד בביצוע הפעולה של בריאת העולם על ידי בורא, בלי ...

... בקליפה מאוד גדולה. וזאת קליפה, ראשית כל משום שאלוהים שלהם, הוא לא אלוהים האמיתי. כי כל זמן שמבחינת תפישת המציאות של האדם, יש במציאות שלנו יותר מאשר ישות אחת, הרי ששום ישות, היא לא אלוהים אמיתי. כי אם יש גם אלוהים, אז זהו לא אלוהים. ואו שיש רק אלוהים, או שאין אלוהים ... לא מהווה את המצוי השני, וא"כ שניהם רק צורה, שכאשר תוריד את ההפרדה והגבול שביניהם, תקבל את המצוי הראשון שמקיף ושממלא אותם. ואם הם חסרי כל צורה, אז הם ישות אחת ויחידה. ומאחר שהמצוי הראשון הוא יחיד, הרי שזה אומר שקיומו של רצונו של אלוהים, הוא לא מחוייב. משום שרק מהותו ... כי אלוהים / רצונו / מהותו וכל שאר הטעויות, הם לא באמת יכולים לחייב שום דבר שנפרד מהם. משום שאם יש עולם והעולם הוא עצמו רצונו של אלוהים, דהיינו, שזאת ישות אחת ממש, הרי שממילא לא שייך לומר שהרצון מחייב את העולם, כי זאת ישות אחת ממש, וזה כמו לומר שהרצון מחייב את קיומו שלו עצמו. ובחוש ניתן לראות ולהבין, שהעולם נפרד מרצונו וממהותו של ... אין גם סיבתיות. ומי שיתבונן עוד לעומק על הסיבתיות והאקראיות, יראה שבאמת, זאת לא יותר מאשר אחיזת עיניים בלבד. כי סיבתיות בשלמות ואקראיות בשלמות, הן ישות אחת. וממילא זה אומר, שמצד האמת, אין ביניהן הפרדה אמיתית, אלא זו רק אשליה בלבד. כי מה שנראה לאדם כסיבתיות, זו ...

... האדם שכל אחר לגמרי. שכל שנמצא מחוץ לכל השכלים שבעולם, שכל שמכיל בתוכו בשלמות מוחלטת, את עצמו וגם את הניגודיות של עצמו, כישות אחת ממש. וכל זמן שנדמה לאדם, שיש עוד שכל בעולם, שיכול להועיל לו בצורה כלשהי, מלבד השכל של האחדות, הרי ... בכלל רחוקה, ממה שדעת רבו באמת. ואיך יזכה האדם להיות תלמיד של אמת, שדעתו נכללת בדעת רבו באמת, והתלמיד והרב הופכים להיות ישות אחת ממש? תשובה: על ידי זה שהאדם יכפור ולא יאמין לרבו, אפילו לא כחוט השערה. כי כל זמן שיש לתלמיד אמונה ...

... ביותר שלו, שהיא ההפרדה שהאדם מפריד, בין היש לבין האין. ועל האדם לחקור את מהות היש ואת מהות האין, ואז האדם מגלה שהם ישות אחת ממש, ואז האדם מקבל שכל חדש, וחי חיים טובים באמת, בלי ...

... יותר, מבינים שהיש הזה הוא בכלל אין, שאיננו כלל, גם לא כאשליה. אבל גם האין קיים, משום שהוא צורה של האחדות האמיתית של המציאות. כי היש והאין הם שתי צורות שונות של ישות אחת ומהות אחת. וגם לא להיות קיים, כאשר העדר הקיום שלך, נפרד מהקיום שלך, גם זה עדיין נחשב לקיום, ... לגמרי. וזאת היא האשליה האמיתית, שהאדם מבדיל בין האין לבין היש, ובתוך היש האדם מבדיל בין יש ממשי לבין יש כאשליה וכיו"ב. כי מצד האמת, הכל אחד ממש, והיש והאין הם ישות אחת ממש, ללא שום הפרדה בין יש לבין אין. וכאשר האדם מבין את כל זה, אז ממילא אין לו שום שאלה כלל. ...