... מנקודת המבט של השכל של אלוהים האמיתי, מנקודת המבט הזאת, היש והאין הם נפרדים אחד מהשני, אבל הם גם בו זמנית ממש, ישות אחת ממש. ואין שום הפרדה ויש אחדות מלאה, בין הנפרדות שלהם, לבין האחדות שלהם. כי המקום והזמן וכל ... התפישה של השכל שלו. כי השכל, לא יכול לדוגמא, לתפוש בתוכו דברים, שהגודל שלהם הוא גודל אין סופי. והמציאות עצמה, יש בה ישויות שהן אין סופיות בגודלן. כגון המקום והזמן, שהגודל שלהם הוא אין סופי. והאדם לא יכול בבת אחת, לראות ... לא יכול לחשוב על דבר שהוא בשלמות קיים, וגם בשלמות לא קיים, בו זמנית באותו המקום ובאותו הזמן. והאדם כן יכול לחשוב על ישות כזאת, אבל רק בשתי מחשבות שונות ובשני רגעים שונים. אבל האדם לא יכול לחשוב על ישות כזאת, בבת אחת ברגע אחד. כי השכל, לא יכול לתפוש דבר והיפוכו בבת אחת. ועל האדם להבין, שכל ההבנות ... יכול להבין, כיצד הם קיימים, למרות שבאמת הם כן קיימים. כמו לדוגמא העניין של מהות המציאות והיש. שמהות היש, היא האין, והם ישות אחת ממש. כי היש נמצא בתוך המקום והזמן, שמהותם, חסרה את הצורה שלהם, והיא כלום ממש, שהוא ההוויה של ... פנימי יותר מאשר הצורה שלהם. והדבר הזה, הוא גם מקיף את הכל. כי יש מציאות אחת, שבתוכה נמצא הכל. ואם יש שני דברים ושתי ישויות, הרי שיש משהו אחד שמחבר אותם במהותם, ללא הצורה החיצונית הנפרדת שלהם. ולא יכולות להיות שתי ישויות חסרות כל צורה. משום שהן בעצם ישות אחת ממש. וכאשר בסוף התהליך, מורידים את כל הצורות, נשארים עם ישות חסרת כל צורה. ואז הכל מתאחד. כי כאשר הכל חסר כל צורה שהיא, הרי שאין זמן ומקום, והכל אחד ממש. ... המכנה המשותף הרחב ביותר של כל הדברים כולם, והוא ההעדר המוחלט של כל הצורות באשר הן. ואע"פ שהמהות היא אחת, אעפ"כ ישנן ישויות, שהן נפרדות זו מזו בצורתן החיצונית, למרות שהכל זאת מהות אחת. כי הצורות עצמן, הן "עשויות" מאותה המהות ומאותו החומר (הכלום) האחד. ומאותו חומר אחד ומאותה ישות אחת שאין בה שום נפרדות של צורות כלל, גם לא ברמת הפוטנציאל (שגם זו נפרדות), הישות האחת הזאת, מהווה צורות שונות זו מזו. וזהו דבר שהוא נגד השכל, שהמהות של המציאות, היא יש ואין בבת ... עניין זה במקומות אחרים נוספים). והרעיון הוא, שהשכל של האדם יכול להבין, שבמציאות שלנו, היש והאין מחוברים אחד לשני כישות אחת ממש, כי הם אחד ממש, כי הצורה ומהותה היא אחד ממש. ואין שום חיות לשום דבר, בלי מהותו של דבר. ... היא עשויה מהמהות ה"משוגעת" של המציאות. ומהות התפישה של האדם, היא מכילה בתוכה את כל אפשרויות התפישה כולן. ולכן, כל ישות, יכולה להכיל בתוכה, את כל אפשרויות התפישה שלה, על ידי זה, שהאדם חוקר את שורש התפישה שלו, ומגיע ...

... יותר. כי אותה המציאות תמיד קיימת, וסיבת הסבל של האדם, היא לא הצורה החיצונית של המציאות, אלא היא עצם קיומו הנפרד של האדם. כי כל זמן שהאדם קיים כישות שהיא נפרדת משאר הדברים, דהיינו, כל זמן שיש ... של האדם כנפרד משאר המציאות, הוא עצמו העונש של האדם. ואם אלוהים / המציאות הייתה רוצה שלאדם יהיה טוב, הרי שמלכתחילה היא לא הייתה יוצרת את האדם כישות נפרדת. כי אין קיום כישות נפרדת בלי רע. ואין טוב, בלי להיות כישות שאינה נפרדת. ואם אלוהים היה רוצה לעשות רק טוב, הרי שמלכתחילה הוא היה יוצר את האדם, כישות שאינה נפרדת. ובכל מקרה הרעיון הוא, שהעשייה ... תהיה שונה, אז היא תהיה טובה יותר. והוא שקר, כי הרע תמיד קיים, מעצם הקיום הנפרד של האדם. וגן עדן האמיתי, הוא רק כאשר ה"אני" של האדם מצליח להיעלם כישות נפרדת ולהתאחד עם האחדות של המציאות. ואיך יצליח האדם להתאחד עם המציאות? תשובה: על ידי אמת מוחלטת. כי תפישת הנפרדות, היא אינה מוחלטת. משום, שכל ישות של נפרדות, קיומה הוא רק אפשרי המציאות. ועל האדם לחפש רק את המוחלט, עד שהוא מבין וחווה, שהוא והמוחלט זאת ישות אחת ממש, וזהו גן העדן האמיתי, גם כאן בעולם ...

... שתמיד היה הווה ויהיה, הוא מרגיש שחסר לו משהו. והמשהו שהאדם מרגיש תמיד בחסרונו, זאת השלמות של המציאות. שכל זמן שישות האדם נפרדת ממנה, הרי שהיא חווה בחסרונה. וכדי שהאדם יסבול ולא ...

... אמת, שמא היא לא משקפת את כל האמת, ואולי ה"אני" של האדם הוא חלק מישות אחרת בכלל, שההבנה הזאת באמת, משנה את כל חווית ... שום תודעה עצמית כלל. שהתודעה לא הייתה נפרדת משום דבר אחר, והכל כישות אחת ממש. והטועים, עושים שחזור גלגולים ומנסים ...

... מהי / חומר מהו / מציאות מהי? רבים וטובים שואלים, מהי התודעה של האדם? והעניין הוא, כי מהות התודעה של האדם, היא ישות אחת, עם המהות של כל שאר ... כלום והוא לא קיים כלל. ולכן הוא חסר מהות. ואם יש לו מהות, אז מהותו זהה אליו. כי מהותו של הכלום, גם היא כלום, וממילא מהותו והוא, הם ישות אחת ממש. ואעפ"כ ניתן לומר, שגם הכלום הוא משהו ממשי. משום שהוא נפרד מההעדר הממשי שלו, שהוא היש. כי האין הוא ישות מוגדרת, ביחס ליש שהוא נפרד ...

... הוא מיד רץ למצוא תשובה, הוא נשאר טועה. כי מצד האמת, אין שום שאלה כלל. וכל השאלות שבעולם, יש להן שורש שגוי אחד, של אמונה אחת, והיא האמונה של האדם לעצמו, לכך, שהיש והאין נפרדים זה מזה. כי כאשר יש רק ישות אחת בלבד, אין שום שאלה כלל בשום ...

... בגלל הטעויות שלו, חושב שה"אני" שלו, זאת הנשמה והתודעה שלו. והאדם לא מבין, שהוא, זאת גם הישות הראשונה, שהיא האחדות של המציאות, דהיינו, השלמות עצמה. ... הפנימית ביותר, האדם מתחבר לנקודת אמת, שבה החיבור של האדם לאחדות המציאות, הוא לא תלוי בישות של האדם עצמו. כי באמת הגדולה ביותר, האמת מסובבת את ... וזה אפשרי, על ידי התבוננות פנימית, שהאדם מתבונן אל תוך ה"אני" שלו, עד שהוא רואה את הישות שחושבת את המציאות החלומית שלו, וחווה את שלמות האלוהות ...

... מבין מהי האחדות שהיא רחוקה במרחק אין סופי מהנפרדות, אח"כ הוא מבין, שזאת ישות אחת ממש עם הנפרדות, ואז האדם משיג את האחדות האמיתית. ...

... הכבוד האמיתי, הוא להבין שאתה כלום. כי האדם, הוא כבר גם רק כלום. כי מהות האדם ומהות הישות כולה, היא כלום ואין ואפס ממש. והאלוהות שבאדם, היא מתה. כי האלוהות, היא הכוח ... את המחוייב, אז על ידי זה, האדם חוזר בתשובה אמיתית ושב להיות מי שהוא באמת. דהיינו, הישות שחושבת את החלום, שזהו האלוהים, הכלום הראשון המחוייב, שממלא ומקיף את המקום ... באמת, דהיינו, הכלום. ואז האדם קם לתחייה, כי האדם מתעורר מהשינה, ומתחבר לתודעה של הישות שחושבת את החלום ואת המציאות שלנו, ואז האדם חוזר להיות אלוהים, ומקבל כבוד ...

... לעולם. ורק הצורות והלבושים משתנים כל הזמן. וכל זמן שהאדם קיים כישות נפרדת, הרי שהוא חי בתחושת בית הקברות הגדול ביותר, שהוא עולם הנפרדות, שהוא עולם מת. שבו, לפעמים הלבושים מתחלפים, אך ... שרוצה לחיות טוב באמת, ולחוות בכל רגע ורגע את המקום ואת הזמן, כישות חדשה ממש, בכל רגע ובכל מקום ממש, דהיינו, מי שרוצה לראות ולחוות בכל רגע מחדש, את בריאת העולם ואת ההתהוות של העולם, ...