... שלו, ומשייך אותו לעצמו. שזה נקרא "אני רוצה". שאז כמובן האדם סובל, אם רצונו לא מתמלא. אבל קיימות גם נקודות מבט נוספות, שבהן האדם לא מזדהה עם הרצון שלו. כגון לדוגמא, שהאדם חווה, שישות אחרת רוצה את הרצון העצמי שלו, דרך התודעה העצמית שלו. כי קיימת נקודת מבט, שממנה תפישת המציאות היא, שיש ישות שמחייה את התודעה העצמית של האדם. והישות הזאת, מחייה גם את הרצון העצמי של האדם. והיא זו שמחברת בין הרצון של ... הרצונות הם הרצון העצמי של האדם כאלוהים, וגם שהרצון הנפרד הוא לא רצון עצמי, כי הוא רצון של מסובב כל הסיבות, וגם מנקודת המבט הנפרדת ביותר, והיא, שיש שייכות בין הרצון העצמי, לבין הישות העצמית הנפרדת של האדם. ...

... האלילים. ולמה כל אחד עובד אלילים? ומי לא עובד אלילים? ועבודת אלילים פירושה, שהאדם מאליל ומעריץ ישות, שלא ראוי להעריץ אותה. ועבודת אלילים פירושה, שהאדם עובד ומתאמץ עבור ישות כלשהי, שהוא מייחס לה כוחות מסוימים. והאדם עובד את הישות הזאת, מתוך מטרה שהישות הזאת תיטיב עימו. למרות שבאמת, לישות הזאת אין שום כוח כלל לעזור לאדם. כי כאשר האדם עובד ישות כלשהי, יש רק אחת משתי אפשרויות. והאפשרות הראשונה היא, ... לעזור לאדם. ומי שיתבונן יראה, כי כל בני האדם בעולם, הם עובדי אלילים. כי האדם מאליל והופך לאליל ישויות שונות. כגון לדוגמא, את הרצון העצמי שלו. והאדם עובד כל חייו ... את רצונם, שצורתו היא, לעבוד את אלוהיהם. והרצון העצמי, לעולם לא מלא בכל מקרה. כי כל זמן שהאדם קיים כישות נפרדת מהמציאות השלמה, הוא תמיד ירגיש חיסרון. וגם אילו היה ... כי אם האדם עובד אלוהים כלשהו, הרי שזה אומר, שהאדם תופש את עצמו, כנפרד במשהו מאלוהיו. ואם האדם עובד ישות שהיא נפרדת ממנו, הרי שהיא אינה אלוהים אמיתי. משום שאלוהים האמיתי, הוא אין סופי. כי אם הוא לא אין סופי, אז יש ישות גדולה ממנו. ואם הוא אין סופי בשלמות, אז הוא לא נפרד משום דבר, ולא שייך להגדיר אותו ולעבוד אותו. כי הגדרת האלוהים כישות נפרדת בצורה כלשהי מהאדם, היא עצמה עבודת אלילים של ממש. ... שהאדם עובד אלילים, חסרי כל כוח. כי הכוח, הוא של המסובב הראשון, שהוא מהות ואחדות המציאות. ומי שחושב שישות מוגדרת וסופית כלשהי, יש לה כוח כלשהו, כגון שהאדם חושב ...

... שום דבר אחר שקודם לו. והאדם לא יכול להשיג את האין סוף, מעצם מהותו כישות נפרדת מהאין סוף. כי הסוף, לא ... להשיג את השלמות, כי מצד מהותו הוא חסר את השלמות, מאחר שהאדם הוא לא הישות האין סופית שמכילה בתוכה את ... הבורא, שתהיה הבריאה, באותו הרגע ממש לא יהיה שום רגע ושום מקום ושום ישות כלל, אלא הכל יחזור לקדמותו. ... אפשרי גם לכיוון ההפוך. שבו הנפרדות יכולה לחזור ולהיכלל ממש באין סוף כישות אחת ממש. ולמרות שזה נגד ... וכל מה שנכון לגבי האפשרי, נכון לגבי המחוייב ולהפך. ומצד האמת, כל ישות סופית, היא האין סוף עצמו ממש, רק שהלבוש בעיני השכל, הוא של ישות סופית. ומצד האמת לאלוהים אין ... משתמש בכוח שלו, או משתמש בכוח שלו כדי להגביל את הכוח של עצמו ולהיות ישות מצומצמת כאדם. וכאשר האדם ... זה מתעורר אצל האדם הכוח האלוהי שלו, שהוא כוח הרצון האמיתי. וכאשר הישות עצמה רוצה ברצון אמיתי לבטל ... מנקודת המבט של הצמצום, לאלוהים אין יתרון אמיתי על האדם. כי גם הוא ישות מצומצמת, מאחר שהוא נפרד ...

... וחוסר התועלת בניסיון לברוח מעצמך, הוא משום שהסיבה האמיתית לכך שרע לאדם, היא משום שהתודעה של האדם קיימת. כי עצם קיומה של התודעה של האדם, כישות שהיא נפרדת משאר המציאות, היא סיבת הסבל של האדם. כי האדם תמיד מרגיש שחסר לו משהו, כל זמן שהוא לא ה"שלם" עצמו. ולאן יברח האדם מעצמו? תשובה: למקום שבו האדם ... שלם? תשובה: בשורשו. כי הנשמה והתודעה של האדם, היא קליפה ולבוש חיצוני, של המהות, שהיא השלמות שבה הכל אחד. ובשורש נשמת האדם, הוא לא קיים כלל כישות נפרדת. והאדם יכול לברוח אל שורשו, שבו הוא לא קיים כישות נפרדת. ואיך לברוח אל השורש? תשובה: על ידי הסתכלות השכל על שורשו של השכל, ועל ידי הסתכלות ה"אני" על שורשו של ה"אני" וכולי, על ידי זה החלק המצומצם, נכלל בשלם שמקיף ומכיל אותו, כישות אחת ממש. ובפועל זה אומר, שאם יחקור האדם ויתבונן וישאל את עצמו מספיק פעמים "מה אני?", דהיינו, מהי המהות של הקיום העצמי של ה"אני" של האדם, על ידי זה בסופו ...

... בפנימיות שלה, ויחפש את המהות הפנימית של כל דבר, הוא יגלה שבסופו של דבר, כל הדברים מתאחדים. כי בעולם שלנו, כל הדברים נפרדים אחד מהשני. ואין שתי ישויות שהן זהות אחת לשנייה באופן מוחלט, כי אחרת, הן היו ישות אחת. וכל שני הפכים שנפרדים בעולם, הם נפרדים רק בצורה החיצונית שלהם. שלבוש אחד הוא "יש" צורה כלשהי, והלבוש השני הוא "אין" צורה כלשהי. ובכך נפרדים, כל ההפכים ... ידיעה, נראה שהאדם יודע המון צורות שונות, של שום דבר. כי המשמעות של דבר, לא נמצאת בתוך הדבר עצמו, אלא בדברים שנמצאים סביב הדבר עצמו. כגון לדוגמא הישות שולחן, שהיא נבדלת אצל האדם מהישות כיסא, רק בגלל התיאור החיצוני, של הישות שולחן והכיסא. ואצל האדם אין שום הבדל בין שתי מילים שהן חסרות כל משמעות עבורו. והמשמעות של הדברים, נמצאת מחוץ לדברים עצמם. כי אם האדם לא היה יודע שום ידיעה ... אך מהי המהות של כל הדברים? והמהות של כל הדברים, היא ההעדר המוחלט של כל הגדרה. כי הדבר המוגדר, קיומו אינו מחוייב, משום שיש אפשרות שתהיה קיימת ישות אחרת, ששונה בהגדרה שלה ממנו. ומה שקיומו אינו מחוייב, הוא לא הנמצא הראשון. כי הנמצא הראשון, לא יכול להיות צורה של משהו. כי אם יש צורה, יש העדר הצורה. ואם יש צורה ... יכולה להוות את ההעדר שלה. ולכן הצורה לא יכולה להיות ראשונה, משום שהיא לא יכולה להוות את ההעדר שלה. וחייב להיות מצוי ראשון ללא כל צורה, דהיינו, ישות אחת ללא כל הגדרה. וכמובן שגם ישות אחת ללא כל הגדרה, גם זו הגדרה שנפרדת מהצורות עצמן. ולכן בשורש אין הבדל, גם לא בין הצורה, לבין המהות שלה. וגם זו הגדרה. ולכן בשורש יש עוד מקיף אחר, שמאחד את כל ... דווקא זמן ומקום ממשיים, אלא זמן ומקום כשני מימדים שמאפשרים את קיומם של הדברים. כי כדי שתהיה משמעות למשהו, לשם כך צריך שתהיה במציאות יותר מאשר ישות אחת. כי אם יש רק ישות אחת, אין לה שום משמעות כלל. או שניתן לומר שהמשמעות שלה, היא העדר מוחלט של כל משמעות. ולדוגמא הרצון של האדם, המשמעות שלו תלויה בזמן ובמקום. כי אם לא היה מקום ... לא היה מקום לשתי הישויות של "רוצה" ושל "לא רוצה". ואם לא היה זמן שבו יהיה ה"רוצה" וגם ה"לא רוצה", הרי שלא הייתה שום משמעות לרצון כלל. וכיו"ב כל ישות אחרת וכל משמעות אחרת. כי רגע אחד של זמן ונקודה אחת של מקום, הם חסרי כל משמעות והם לא נקראים זמן ומקום. כי רק רגע אחד של זמן, אין בו שום שינוי ואין בו עבר הווה עתיד כלל. וכיו"ב לגבי נקודה אחת של מקום, שאין לה שום משמעות מקום כלל. ולכן צריך שני רגעים של זמן ושני מקומות, שבהם יכולות להיות לפחות שתי ישויות, כדי שתהיה משמעות למשהו כלשהו. והנה, כל הדברים בעולם, נפרדים זה מזה במקום ובזמן. כי שני המקיפים הגדולים ביותר, הם המקום והזמן. כי כל דבר צריך מקום וזמן. כי גם ... ויכולים להיות קיימים שני דברים באותו הרגע, אך הם נפרדים זה מזה, במקום שבו הם נמצאים. וכאשר כמה דברים נמצאים באותו מקום באותו זמן, הרי שהם ישות אחת ממש. והנה, הזמן והמקום הם אין סופיים. כי לזמן אין סוף וגם למקום אין סוף. כי לזמן לא יכולה להיות התחלה. משום שאם יש לו התחלה, הרי שיש לפני הזמן ואחרי הזמן. ... אלוהים מצוי ראשון ויחיד, אלא יש את המקום והזמן שהם מקיפים את הנפרדות תמיד. כי הנפרדות היא השורש של הכל. ותמיד היה הווה ותהיה נפרדות תמיד. כי כל ישות, תמיד תהיה נפרדת משאר האפשרויות, וממילא אין שום אפשרות שתהיה רק אחדות, כי האפשרות לנפרדות, תמיד קיימת. וכל האירועים כולם מתרחשים בתוך הזמן והמקום. והאירועים ...

... יודע את האמת שהכל אחד ומושלם. כי בעולם שלנו של הנפרדות, האדם מוכרח לשקר. כי בלי השקר, אין שום קיום לעולם. כי כאשר האדם מחובר לאחדות של המציאות בלבד, הרי שאין לו שום ישות עצמית ושום רצון ושום מחשבה או ...

... להיות שכל דבר ודבר יהיה התכלית של כל המציאות, כי התכלית היא אחת, אעפ"כ כך הוא הדבר. ועל ידי שהאדם מבין את הדבר הזה (שבשורשו, מהותו היא, שכל אפשרי הוא מחוייב, וכל צמצום הוא ישות אין סופית), על ידי זה הוא תמיד נמצא בתכלית הסופית, והוא לא צריך ...

... שהם מבלבלים את המוח ומטעים את עצמם וגם אחרים בטעויות שלהם. כי אם הם מודים שבסופו של דבר, אין להם השגה של אמת, כיצד נוצר רצונו של הבורא, ואיך נפרד רצונו ומדעו מישותו, ואיך נוצרה ההפרדה של בורא ונברא ואיך ...

... לא קיימת, יותר מאשר אפשרות אחרת, כי שם הכל אחד ממש. ושם, כל מרחב המקום כולו וכל ציר הזמן כולו, מאוחדים ומחוברים לישות אחת ממש. ולצורך ההמחשה נאמר, כי האחדות של המציאות, היא החיבור של כל רגעי הזמן לרגע אחד, והחיבור של כל המקומות שבעולם למקום אחד, והחיבור של המקום האחד הזה שמכיל בתוכו את כל המקומות, עם הרגע הזה שמכיל בתוכו את כל הרגעים, והכל לישות אחת ויחידה, שאפילו הגדרת זמן ומקום אין בה. והישות הזאת, היא לא איזו ישות בדיונית שנפרדת מהמציאות שלנו, אלא היא המהות של מרחב הזמן והמקום שלנו. כי אנחנו נמצאים "בתוך" הישות הזאת והאחדות הזאת של המציאות. כי האחדות הזאת, היא גדולה יותר מאשר המקום והזמן שלנו. משום שהאחדות הזאת, שהיא מהות המציאות שלנו, היא חסרה את הצורה וההגבלה של ... אין סוף אלוהים אין סופיים. כי בשורש המציאות, כל אין סוף הישויות שנפרדות זו מזו בנפרדות של המציאות, הן כולם מתאחדות לישות אחת, שמצד האמת כל אחת ואחת מהן ממלאת את כל המקום ואת כל הזמן. כי הכל קיים תמיד. וכאשר לדוגמא האדם רואה מולו אבן, שנמצאת בזמן ובמקום מוגדר, על האדם להבין שברגע ... האדם בתודעה שלו, חווה את צמצום הצורה של המציאות. ומי שיתבונן יראה, כי כאשר בכל המציאות כולה בכל מקום ובכל זמן יש רק ישות אחת, כגון אבן וכיו"ב, הרי שאין שום אבן ושום ישות כלל. כי אין שום משמעות לאבן, יותר מאשר לדוגמא למים, כאשר כל המרחב מקום וזמן, מלא בתוכו רק ישות אחת. כי המשמעות של הישות, נגזרת משאר הישויות כולן. וכאשר יש רק ישות אחת, אז יש רק את המחוייב, שהוא חסר כל צורה. ולא, הוא לא נמצא בתוך המקום והזמן, אלא הוא מכיל בתוכו את המקום והזמן. כי כל ישות ממלאת את המקום והזמן בשלמות, עד שהיא מעלימה גם את הנפרדות של המקום והזמן. וכאשר האדם רואה לדוגמא סרטים מצוירים ושאר סרטי מדע בדיוני, על האדם להבין, שהוא לא סתם ...

... הכל מחליף את הסבל של הנפרדות, בסבל של האחדות. ומצד האמת יש בכך תועלת ! שהאדם מחליף את הסבל של הנפרדות בסבל של האחדות, כי אח"כ האדם מקבל את השכל שמחבר את האחדות ואת הנפרדות כישות אחת. כי כאשר האדם בנפרדות, נדמה לו שבאחדות יותר טוב. וכל ... השכל של הנפרדות. וכמובן שהמאבק הזה הוא כולו מאבק של שקר, משום שהאדם לא מתבונן על האמת בעין אמיתית. כי יש אחדות אחרת של אמת, אחדות שבה הכל אחד ממש, ושבה הנפרדות והאחדות הם ישות אחת ממש. ולמרות שקשה להבין כיצד הדבר אפשרי, הרי שכך הוא ...