... המוכר לא יכול למכור את מה שאין לו. וכדי שמישהו יוכל לגרום לאדם להיות חסר רצון עצמי, לשם כך אותה הישות עצמה צריכה להיות חסרת רצון עצמי. כי מאחר שהרצון העצמי הוא שורש הרע, הרי שאם הישות לא הצליחה להיפטר מהרצון העצמי של עצמה, אז כיצד היא תוכל להעלים לאדם את הרצון העצמי של עצמו. וכמובן שיש כאן עוד שאלה, והיא אם נניח שיש ישות שהיא חסרת כל רצון עצמי. אז מדוע בכלל שישות כזאת תרצה לעזור לאדם להיפטר מהרצון העצמי של עצמו? הרי כדי שהישות הזאת תעשה ... מדוע שהיא תרצה לשנות את הרצון העצמי של האדם? ויש כאן עוד נקודה להתבוננות, והיא שתיאורטית יכולה להיות ישות בעלת רצון עצמי, שתרצה ותוכל לעזור לאדם אחר להיות חסר רצון עצמי. אבל כאן אנחנו מעמיקים בנקודה הבאה, והיא האם בכלל קיימת במציאות שלנו ישות שהיא חסרת כל רצון עצמי? ואפשר להבין, שאם בכל המציאות שלנו אין מציאות / ישות חסרת כל רצון עצמי, הרי שכנראה שאי אפשר להיות חסר רצון עצמי. כי כל דבר שיש ... מתהווה. ואם בכל המציאות כולה אין את הכוח ואת האפשרות של החוסר רצון עצמי, אז גם האדם מוגבל ביכולת של ישותו, להיות חסר רצון עצמי. (ויש עוד להעמיק בזה, אולי מהותו של החלק שונה ממהותו של השלם? אלא שאז החלק עצמו הוא כמו השלם עצמו, כי מהותו היא עצמית והיא לא נגזרת של ישות אחרת, וגם אז הוא מוגבל. ויש בזה עוד נושאים שונים). והבנו שגן עדן הוא מצב שבו האדם חסר רצון עצמי. וגם הבנו שצריך לחפש ולנסות להבין האם בכל המציאות שלנו כולה, האם יש ישות כלשהי שהיא חסרת רצון עצמי כלשהו, כדי להבין האם אפשרי הדבר שהאדם יהיה חסר כל ... בהם. והדבר הראשון הוא לגבי האם למציאות עצמה יש או אין רצון עצמי? והדבר השני הוא האם יש במציאות עצמה ישויות שהן חסרות רצון עצמי? ולגבי השאלה הראשונה, התשובה היא די פשוטה. כי ברור לגמרי ... שהבחירה החופשית שלהם מוגבלת. כי זה ביטוי לתכונה של השורש. ואם השורש הוא בלתי מוגבל, אז כיצד קיימות ישויות מוגבלות? ויש בזה עוד עומק נוסף, והוא שאפשר לומר שאין קשר בין כל האירועים ... שע"פ נקודת המבט הזו, הרי שבעצם אמרנו שכל דבר הוא הסיבה של עצמו. ואז ממילא העברנו את הכוח הראשון לכל ישות וישות ולכל רגע ורגע. ואז כל מה שנכון לגבי הביטוי של הרצון העצמי של ... ההתחלה שם יש רק רצון. כי שם אין שום כוח אחר שיגביל את הרצון. והשאלה השנייה הייתה, האם במציאות שלנו יש ישויות שהן חסרות כל רצון עצמי. ומצד האמת, אין שום ישות בעולם שהיא חסרת כל רצון עצמי. כי רצון עצמי הוא בסך הכל תיאור של רצף אירועים. ... וכולי. ויש כאן עוד שורש עמוק, והוא שמצד האמת הרצון העצמי של האדם הוא עצמו תוצאה של משהו אחר, שהיא הישות העצמית של האדם. כי כאשר אין ישות עצמית, בלתי אפשרי שיהיה רצון עצמי. וזה בעצם אומר, שכל ישות עצמית, היא ביטוי של רצון עצמי. כך שכל דבר בעולם, יש לו ביטוי של רצון עצמי ברמה כלשהי. ונמצא אם כן, כי כל מה שקיים בעולם, דהיינו, כל ישות באשר היא, היא לעולם לא יכולה להיות במצב של שלמות. כי כל ישות היא שונה מכל שאר הישויות לפחות בדבר אחד. כי על שתי ישויות זהות לחלוטין, לא אומרים שהן שתי ישויות. וכל ישות שקיימת במציאות, (כולל ה"אין" שהוא היפוך ה"יש"), הכל תמיד יש בו חיסרון. כי כל ... לכך שהישות חסרה את שאר הדברים. כי אף אחד לא מרגיש חסר לגבי מה שיש לו, אלא רק לגבי מה שאין לו. ולכן לכל ישות יש תמיד רצון עצמי, והוא להיות באחדות עם כל שאר הדברים. אבל הישות העצמית של הדבר, מגבילה אותו להיות באחדות עם כל שאר הדברים. וזה בעצם אומר, שכל זמן שהאדם קיים כישות עצמית, הוא תמיד ירגיש חסר, כי הוא תמיד יהיה חסר את השלמות של כל שאר הדברים ... בשלמות, הרי שרק זה גן עדן. כי אז אין שום רצון עצמי ושום נפרדות כלל. אבל זה כמובן נגד השכל. כי איך ישות קיימת, יכולה בו זמנית לחוות חוסר קיום מוחלט? ואם היא חווה חוסר קיום מוחלט, אז ...

... בעולם, סופו למות. כי לכל דבר יש התחלה ויש סוף כידוע. וכל ישות שקיימת בעולם, סופה למות. והחומרים מתפרקים, ושום דבר לא באמת יציב, והכל חוזר לשורשו. ולא צריך להיות חכם גדול כדי ... בקיום העצמי של התודעה שלו. ולצורך העניין נסתכל על התודעה כעל ישות כלשהי נפרדת מהגוף, שהביטוי שלה הוא בכך שהיא אומרת "אני". דהיינו, ישות שמודעת לעצמה, ישות בעלת זהות עצמית והגדרה עצמית, שהיא ה"אני" של האדם. וחיים נצחיים פירושו, שה"אני" של האדם ממשיך להתקיים בצורות שונות, ...

... קיום לסיבה כלשהי. ועל האדם להתבונן היטב על מהותה של סיבה, ולנסות להבין מהי בכלל סיבה? ומה בעצם יוצר את המהות של הסיבה? כי הסיבה היא ביטוי של משהו. וכמו שקיימת ישות של סיבה, כך גם קיימת ישות של חוסר סיבה / העדר סיבה / אין סיבה. ומי שרוצה להבין מהי הסיבה הראשונה של כל הסיבות, לשם כך עליו לנסות להבין מהי בכלל סיבה? ומה יוצר את ... סיבה, הוא לא יותר מאשר אשליה. כי אם אנחנו נאמר שיש איזה חוק אחד ונוסחא אחת, שהיא גורמת לכל רגע בציר הזמן להיות כפי מה שהוא, בגלל תמונת המצב הקודמת של המציאות, כישות אחת, הרי שממילא זה אומר, שכל מה שהאדם חושב שהוא מבין את הסיבה של כל מיני דברים, הרי שזו רק אשליה. כי מנקודת המבט של החוק האחד שמניע את כל ... כלשהו הוא הסיבה של דבר אחר. עכשיו יש לשאול, מה בעצם מחבר את הסיבה הזאת לתוצאה הזאת. כי הרי הסיבה והתוצאה נמצאים ברגעים אחרים בציר הזמן. והסיבה והתוצאה הן שתי ישויות נפרדות ושתי תמונות מציאות שונות בשני רגעים שונים. ועל האדם לנסות להבין, האם באמת קיים קשר אמיתי של סיבה ותוצאה, בין רגע אחד בציר הזמן לבין ... כי מהו בעצם אירוע. האם הוא בעצם סוג של מחשבה בלבד? ואם כן, מהיכן המחשבה עצמה מגיעה? ומהי מהותה של המחשבה עצמה? ואולי בכלל הכל נמצא בתוך איזה חלום של איזו ישות כלשהי? ואם כן, אז מה יוצר את החלום עצמו? והאם בתוך החלום עצמו של ישות העל שחולמת את המציאות, האם שם יש סיבה ותוצאה? ומה הסיבה שבגללה החלום הוא דווקא כפי מה שהוא? ובכל מקרה, כדי להבין את מהותן של הסיבות ושל ...

... ה"אני" הזה שרוצה להיות מאושר, אז כיצד בדיוק הוא מצפה למצוא את האושר? ומי שרוצה להיות מאושר, בתור התחלה עליו לנסות להבין את מהותה של אותה הישות העצמית שלו שמחפשת את האושר. כי בלי להבין את מהותה של הישות שמחפשת את האושר, בלי זה אי אפשר להבין מה באמת היא רוצה, וממילא גם אי אפשר למצוא לה את מה שהיא ...

... ושל הרע. עד שהאדם מגיע אל השורש, שבו האדם רואה את הרע כנפרד מהטוב, אבל עדיין רואה אותו כישות אחת עם הטוב. וזאת השלמות שבה הכל טוב והכל אחד תמיד. ...

... הכי גדולה ושל השכל הכי גדול. כי יש שכל אחד של אמת, שבו הטיפשות הכי גדולה והשכל הכי גדול נפגשים לישות אחת. וכל מי שיחקור את השכל עד הקצה העליון שלו או עד הקצה ...

... מנקודת מבט עצמית. דהיינו, שהאדם יבין את המציאות מנקודת מבט, שבה הוא עצמו המציאות עצמה. דהיינו, האדם צריך כאילו להחליף את הזהות העצמית שלו לישות של המציאות עצמה כמציאות, ומנקודת המבט הזו ... האדם במשך היום, הם כולם בסך הכל חלקים של המציאות. ומי שלא מסוגל להבין את החלקים של המציאות, כיצד הוא מצפה להיות מסוגל להבין את המציאות כולה כישות אחת? והרעיון הוא, שכדי להבין את המציאות בשלמות, לשם כך יש להתייחס אליה כאל ישות חושבת שמודעת לעצמה. ועל האדם לחשוב כאילו ... ועל האדם לנסות להבין את תהליכי קבלת ההחלטות, ואת תהליך הבחירה, ואת הרצון העצמי, ואת צורת המחשבה והרגשות של המציאות, כאילו היא עצמה הייתה ישות חושבת. דהיינו, על האדם כאילו לקרוא את ... כמותו. אבל המציאות עצמה מכילה בתוכה לא רק את האדם המדבר והחושב, אלא גם את בעלי החיים הצמחים ועולם הדומם. ומי שרוצה להבין את כל המציאות כולה כישות אחת, עליו לנסות לעשות "האנשה" גם לכל הישויות שיש בעולם שלנו, ולנסות להסתכל על המציאות מנקודת המבט של כל ישות שקיימת בתוך המציאות שלנו. כי על האדם לזכור, ... על הדברים סביבו, החל מבני אדם, דרך בעלי חיים וצמחים, ועד אפילו דברים דומים וכיו"ב, ועל האדם לנסות לעשות לעצמו דמיון מודרך ולחשוב שהוא עצמו הישות שאותה הוא רואה מולו, ועל האדם לנסות להסתכל על המציאות כולה, מנקודת המבט של הישות האחרת שכלפיה האדם לא מרגיש "אני". כי מצד האמת ה"אני" האמיתי של האדם הוא המציאות עצמה. ולכל אדם ולכל ישות יש שני "אני". וה"אני" הראשון של האדם, זה מה ... שעושה את כל מה שקורה במציאות. והדבר דומה לעט שנמצא ביד הסופר. שהוא כותב את הספר, באמצעות כוחו של הסופר. והציפורן של יד האדם, היא גם ציפורן כישות נפרדת מהיד של האדם, אבל היא גם כלולה ביד של האדם. והיד של האדם, היא גם יד כישות נפרדת מהגוף של האדם. אבל היא גם בו זמנית בלתי נפרדת מהישות של הגוף של האדם. וגם האדם עצמו, גם הוא ישות נפרדת מכל מה שנמצא סביבו ומהמציאות עצמה. ... וכל המקום כולו נמצא גם הוא בתוך מקום אחר גדול יותר, שהוא בעצם ה"אין" מקום. דהיינו, נקודת מבט שבה אין מקום כלל. כי שם מחוץ למקום, שם אין שום ישות נפרדת כלל, וממילא אין שום הבדל בין שום ישות לשום ישות אחרת, וממילא אין מקום. כך שכל המקום כולו, ... המחשבה של כל החכמים הגדולים ביותר עד המשוגעים הגדולים ביותר. והדרך המהירה ביותר להבין אנשים אחרים, היא על ידי זה שהאדם מכניס את עצמו לתוך הישות שעליה הוא חושב. דהיינו, שעל האדם לדמיין שהוא עצמו הדמות שעליה הוא חושב. ועל האדם פשוט לנסות להסתכל על המציאות דרך נקודת המבט של הישות שעליה הוא חושב. ועל האדם לקחת לדוגמא אדם ... גורם לי לקבל החלטות בצורה כלשהי? וכיו"ב שאלות שעוזרות לאדם להבין את חלקי ה"אני" שלו שמפוזרים בכל מה שישנו. ועל ידי זה האדם מתחבר ל"אני" של ישויות אחרות ומסתכל על המציאות מנקודת מבט חיצונית ...

... הטוב והרע קיימים רק בגלל הישות העצמית של האדם שנפרדת מהמציאות. שאז יש לאדם רצון עצמי, וממילא שייך אצלו טוב ורע. אבל אם האדם ידמיין את ... גם הזמן והמקום, גם הם ישות אחת ממש. ובשורש המציאות אין שום נפרדות כלל, אלא הכל אחד ממש. וכאשר האדם מסתכל על השורש הזה, ממילא הוא תמיד ... גם שם יש טוב ורע כשתי ישויות שונות. אלא, שבשורש של המציאות, אין הבדל בין אחדות לבין נפרדות. כי בשורש של המציאות, יש אחדות מלאה בין ... ויש רע. דהיינו, שאלו שתי ישויות נפרדות ושונות זו מזו. ומצד שני אנחנו אומרים שאין הבדל בין הטוב לבין הרע, אף על פי שאלו שתי ישויות נפרדות זו מזו. וזה כמובן דבר והיפוכו. וכאשר השכל של האדם קטן, אז הוא סובל. כי מצד האמת יש גם טוב וגם רע. ... שיש בו טוב ורע כשתי ישויות נפרדות, אלא שהאדם חווה אותם כפי מה שהן באמת, דהיינו, ישות אחת, למרות שיש בתוכה נפרדות של ממש. וכאשר השכל של האדם קטן, אז הוא לא מסוגל להתייחס לדבר כלשהו כאל רע, ... הם ביטויים שונים של ישות אחת ממש. ומי שרוצה לחיות טוב באמת, עליו להגדיל את השכל שלו. ולהגדיל את השכל, פירושו שעל האדם להפסיק לשקר ... האמת הנפרדות והאחדות הן ישות אחת, על ידי זה האדם נחשב לחכם אמיתי, מאחר שהוא רואה את האמת. ועל ידי זה האדם חי טוב באמת. כי כאשר הכל רק ... אבל גם הטוב וגם הרע הם ישות אחת למרות שהם נפרדים זה מזה, על ידי זה טוב לאדם תמיד. כי גם כאשר טוב לאדם וגם כאשר רע לו, הרי שהוא יודע ... ולכן יש טוב ורע כשתי ישויות נפרדות. אלא שאין הבדל בין הטוב לבין הרע, למרות שיש הבדל ביניהם. ונסכם: להרגיש טוב באמת, פירושו שהאדם מקבל ...

... שמנקודת המבט של המציאות, למרות שהאדם נפרד ממנה, הרי שבו זמנית הוא גם נמצא באחדות איתה. והדבר דומה ליד של האדם. שמצד אחד היא לא הישות של גוף האדם. אך מצד שני למרות ... חווה ומרגיש, וכל דבר שהאדם עושה, זה הכל ביטויים שונים של הכוח שמניע את כל המציאות, וגם את האדם שבתוכה. וכאשר האדם תופש את עצמו כישות נפרדת מהמציאות, על ידי זה נוצרת ... הוא מבין שכל הרצונות של הדמויות בסרט, הם לא רצונות עצמיים של הדמויות עצמן, אלא הן רק ביטוי של הרצון של הבימאי של הסרט. ואפילו הישות העצמית של הדמויות שבסרט, גם היא ... נמצאים אנשים וישויות שונות, שיש להן זהות עצמית ורצון עצמי וכיו"ב. למרות שמנקודת מבט חיצונית לזה שחולם את החלום, ניתן להבין שכל הישות העצמית וכל הרצונות של הדמויות ... מהמציאות, על ידי זה האדם נמצא במלחמה בינו לבין המציאות. כי יש את התהליך הכללי של המציאות. ויש גם את האדם עצמו שהוא יש לו את הישות העצמית שלו, את הרצון העצמי שלו, ... האדם, הוא המציאות עצמה. ובנקודת השלמות, האדם אמור להרגיש "אני" גם ובעיקר כלפי כל המציאות עצמה, בדיוק כפי שהוא מרגיש "אני" לגבי הישות שנפרדת מהמציאות. אלא שאצל האדם ה"אני" שלו נפרד מהמציאות. וה"אני" הזה, הוא לחלוטין לא מנהל את המציאות. וכאשר האדם לא תופש את עצמו כישות אחת עם המציאות, וכאשר האדם לא ... ועל ידי זה נוצר שלום אמת. וכאשר האדם עצמו מסתכל על השורש של המציאות, ורואה את האמת שהכל אחד, ושה"אני" שלו הוא נמצא באחדות עם הישות ועם ה"אני" של המציאות, על ידי ...

... ולאחר מכן מצליח לראות את התגלמות שורש המציאות בכל דבר ודבר, עד כדי אחדות ממש. שבה האדם רואה בכל ישות נפרדת של המציאות, את שורש המציאות ואת האין סוף ואת השלמות עצמה ממש, עד שהאדם לא מבדיל בין הנפרדות לבין האחדות ...