להכיל את המציאות, לקבל את המציאות, לרצות את המציאות, מחוץ לכל ההגדרות, דבר והיפוכו, הכלת המציאות שאלה: האם יש הבדל בין להכיל משהו ולקבל אותו לבין לרצות אותו? אליעד: בא נדבר על הנושא הכלה. כשאני אומר, להכיל לקבל, מצד האמת זה אף פעם לא יכול להיות מדוייק. למה? כי כשאתה אומר להכיל, אתה בעצם לא כולל בזה לא להכיל. בנקודת המבט הראשונה אתה לא יכול להכיל יותר מאשר לא להכיל. האם אלוהים הכיל את המציאות? התשובה היא לא, למה? כי מכיל פירושו ההפך של ... מכיל אף אחד כי הוא רחוק מכולם, ואתה יכול להגיד שהוא מכיל את כולם, כולם בתוכו. איך שאתה רוצה אתה יכול להסתכל על זה, ושניהם יהיו נכונים. כשאנחנו משתמשים במילה להכיל לרצות לקבל, זה תמיד לא יהיה מדוייק. למה? כי כשאני אומר לך להכיל, למעשה אני גם אומר לך, לא להכיל זה לא טוב. וזה לא נכון, כי גם לא להכיל זה טוב. כשאני אומר, לך תרצה, זה אומר שזה לא טוב שלא תרצה, וזה לא נכון, ... מעבר, זה משהו בלתי מוגדר. אי אפשר להגיד ובסוף תשמח, ומה עם העצב? האם הוא לא טוב? אתה צריך להיות מחוץ לכל ההגדרות. וגם זה, מה זה מחוץ לכל ההגדרות, האם זה להכיל או לא להכיל? אתה צריך בו זמנית להכיל וגם לא להכיל. שאלה: אתה משתמש במילה לרצות. אליעד: נכון, בדימוי שלנו ובשפה שלנו אנו ...

... אין סופית. שיש שנאה אין סופית כ"כ גדולה, עד שהישות השונאת, לא מסוגלת להכיל את זה, שהישות השנואה, קיימת גם היא באותה המציאות, ... עצמה של הישות השונאת. וכאשר השנאה כ"כ גדולה, עד שהישות השונאת, לא מסוגלת להכיל את קיומה של הישות שאותה היא שונאת, על ידי זה הקיום של ... קיימת רק ישות אחת. בדיוק כמו באהבה אין סופית. ואהבה אין סופית, לא מסוגלת להכיל את קיומה הנפרד של הישות הנאהבת, מרוב גודל האהבה. שאין אפשרות להכיל את הנפרדות של הישויות השונות. עד שיש אחדות בין הישויות השונות. אבל חוסר היכולת להכיל את קיומה של ישות שנפרדת ממך, היא גם שנאה אין סופית, שלא מוכנה להכיל את הנפרדות של הישות האחרת ששונה ממנה. כך שבסופו של ... תיעלם לגמרי, ותישאר רק ישות אחת. וגם אהבה שאינה אין סופית, שהיא מסוגלת להכיל את זה שהישות הנאהבת, קיימת בפני עצמה. ושהיא מוכנה ... נסתרת. כי היא נובעת מכך שהאדם כ"כ אוהב את הישות השנואה, עד שהוא לא מסוגל להכיל את קיומה המנוגד לו והנפרד ממנו, עד שהוא רוצה ...

... האדם בשלמות רוצה להרגיש גם רע. ואז ממילא, האדם מרגיש שלמות, גם כאשר הוא מרגיש רע. ואעפ"כ ולמרות כל הנ"ל, מי שיתבונן יראה, כי האדם לא מסוגל להכיל, את זה שהוא תמיד ירגיש גם רע. והאדם לא מסוגל להכיל, את זה שתמיד הוא יחווה חוסר שלמות. ולכאורה, ע"פ השכל וההיגיון הנ"ל, נראה ...

... יכולת לעשות אותו ברצינות. אתה למשל רוצה לעשות או לחוות או לחשוב או להרגיש או להגיד משהו מסוים, ואתה לא יכול לעשות את הדבר הזה ברצינות, אז אתה חייב לצחוק, כדי ליצור מקום לדבר הזה שהרצינות לא יכולה להכיל אותו. אם צחוק זה ההפך של רצינות, אז יש לנו צמצום של רצינות וצמצום של צחוק. ... היא לא הייתה עושה זאת, היא הייתה קולטת שהיא דפוקה בראש. אדם מהצד היה אומר, תראו את הדפוקה, אבל האימא אומרת: לא, זה בצחוק, זה לא ברצינות, מה האם ברצינות אני יעשה דבר כזה? המקום שבו הרצינות לא יכולה להכיל את הרגש שלך, למשל כאשר אתה רוצה לבטא משהו אבל לא יכול לעשות זאת ברצינות, ולכן אתה משתמש בצחוק. זאת אומרת שתמיד בצחוק יש סוג של אי נעימות, עבור זה שצוחק. אם מישהו צוחק זה סימן שהוא לא שלם עם עצמו עד הסוף. סימן שברצינות שלו הוא לא יכול להכיל את הרגש שיש לו בצחוק. שאלה: יש לי חבר שכול הזמן צוחק. אליעד: אלו אנשים שבדרך כלל מנסים להדחיק, הם לא מסוגלים להיות מי שהם. השכל שלו לא נותן לו להכיל את מה שהוא מצליח להכיל כאשר הוא צוחק. למשל קורה לך משהו, וההיגיון שלך אומר שאתה אמור להרגיש רגש ... הומור, הוא לא יכול לחשוב בצורה לא שגרתית. האדם למשל לא יכול בשכל הרגיל לצחוק על מישהו שנופל, ולכן הוא אומר שזה בצחוק. למשל הסטנדאפיסט אומר משהו מטופש, וההיגיון אומר שזה מטופש, אבל אתה בכל זאת רוצה להכיל את מה שנאמר ולכן אתה צוחק. בסוף הצחוק הוא המקום שבו אתה יכול להיות לא ...

... אתה עשוי מלא יודע. ולכן האדם לא מצליח להבין שום דבר עד הסוף, למה? כי הסוף הוא לא יודע. עכשיו השאלה היא, האם אתה מכיל את הלא יודע? כי אם אתה לא מכיל את הלא יודע, אז אתה ממשיך לחפש. אבל אם אתה מצליח להכיל את הלא יודע, אז סיימת. להכיל הכוונה להזדהות איתו ולא להתנכר אליו, לא להרגיש חוויה של ריחוק. אם תחקור ותשאל מי אני, או מה זה ...