... שדרגת ועוצמת השכל שלו גדולה יותר, הוא נחשב לגאון ולחכם גדול. ומי שעוצמת השכל שלו נמוכה, הוא נחשב
לטיפש ולמשוגע. כי
השיגעון והחוכמה, הם רק ביחס לממוצע. כי אם רוב העולם היו חושבים כמו מה שנקרא
משוגע, הרי שמה שנקרא נורמאלי ומה שנקרא שפוי וחכם, כל אלו היו מתהפכים
למשוגע. ובמצב שכזה,
המשוגעים, היו החכמים האמיתיים. וגם להפך, אם כולם היו חושבים כמו הגאונים, הרי שגם הנורמאליים היו נחשבים
למשוגעים. כך שכל מה שנדמה לבני אדם לחוכמה או
לשיגעון, זה הכל רק מחמת הכמות של
המשוגעים / חכמים שחושבים את אותו השכל /
שיגעון. וככל שכמות
המשוגעים שחושבת את אותו הדבר גדלה, כך
השיגעון הופך להיות נורמאלי יותר. ומי שהוא
משוגע יותר, הוא הופך להיות חכם יותר. ואם הוא
משוגע פחות, אז הוא נחשב לחכם פחות. כך, שכל מושג השכל החוכמה
והטיפשות והשיגעון, הוא לחלוטין רק באופן יחסי בלבד, אך הוא לא בהכרח משקף את האמת של המציאות. כי מצד האמת אולי בדיוק ההפך הוא הנכון, ואולי דווקא
המשוגע צודק וכולי... ובכל מקרה כל בני האדם בעולם משתמשים בשכל שלהם. וגם
המשוגע הגדול ביותר, גם הוא משתמש בשכל שלו. כי גם
למשוגע יש את צורת החשיבה שלו.
והמשוגע הוא לא
משוגע בכל התחומים, אלא הוא
משוגע דווקא בדבר מסוים. משום שהוא משתמש בשכל שלו. ויש נקודת שכל אחת בכל בני האדם בעולם שכולם מסכימים עליה, והיא שהמציאות קיימת. כי גם
המשוגע הגדול ביותר בעולם, גם הוא חושב שהמציאות קיימת. ויש עוד נקודת שכל נוספת שגם עליה מסכימים כל בני האדם בעולם, והיא שהם עצמם קיימים. כי גם
המשוגע הגדול ביותר בעולם, גם הוא מרגיש את הקיום העצמי של עצמו ואת ה"אני" שלו. כי
המשוגע יכול לומר עד מחר שהוא לא קיים ושהמציאות לא קיימת. ... היה אוכל ארוחת בוקר, והוא לא היה מרגיש אם האש הייתה שורפת אותו וכיו"ב. וכל הידיעות של האדם גם של
המשוגע, כולן מבוססות על השכל של האדם שיודע שהוא עצמו ושהמציאות קיימים. כך שכל אחד בעולם גם
המשוגע הכי גדול, כולם משתמשים בשכל של עצמם. וההבדל היחיד בין
המשוגע הגדול ביותר לחכם הגדול ביותר, הוא רק כמות ועוצמת ... למה שהאדם יכול לא לדעת בשכל האנושי. ויש סוף לכמה חכם האדם יכול להיות בשכל אנושי. ויש גם סוף לכמה
טיפש ולא חכם יכול להיות האדם בשכל האנושי. כך ... השכל, בין אם זה הקצה העליון של השכל ושל החוכמה האנושית, ובין אם זה הקצה התחתון של חוסר השכל ושל
הטיפשות וה