... נכונה, אך לא מוכרח שאכן היא כזו. וברגע שהאדם מאמין במה שאינו אמת, על ידי זה האדם חושב, שהוא בטוח שיש הפרדה בין דברים שונים, למרות שבאמת אין הפרדה כזו. ועל ידי ההפרדה, נוצר החיסרון ונוצר הרע. והדרך של האדם להתרפא, היא על ידי זה שהאדם לא ישקר את עצמו שהוא בטוח, במה שהוא לא באמת בטוח בו באופן מוחלט. ועל האדם ...

... שהוא בגן עדן, אלא משום שהוא כן מאמין, שהוא בגיהנום. כי האמונה היא אם כל חטאת!. שהאדם מאמין לשכל שלו, שהשלמות והחיסרון הם שני הפכים. והאדם כ"כ מאמין לשכל שלו, עד שהוא חי בהכחשה גמורה לאמת. כי כל המציאות כולה, היא הפוכה מהשכל של האדם. והאדם מאמין לשכל שלו, והופך להיות ...

... יחדל מעשיה כלשהי ומרצון כלשהו. כי אם יש שלמות באמת, אז אין רצון כלשהו, כי אין שום חיסרון כלל, ואז אין שום עשייה כלשהי. ואלוהים, יש לו לכאורה כוח אין סופי. ואם כוחו אין סופי, הרי שהוא יכול להשיג את השלמות. וכל שכן, אם נאמר שהוא עצמו השלמות עצמה. ואעפ"כ יש לאלוהים רצון, ואלוהים עושה דברים שונים. וזה מעיד על כך, שגם אצל אלוהים יש חיסרון כלשהו. כי אחרת לא היה לו שום רצון כלל. וכפי שכבר אמרנו, אם אלוהים מודע לעצמו, הרי שהוא נפרד מידיעתו, וא"כ הוא חסר משהו. ולכן זה אומר, שגם אם האדם יהיה אלוהים, ... אז האדם אכן לא חווה שום תודעה עצמית כלל, כי שם הכל אחד ממש, ואז נשלמים אצל האדם כל החסרונות באמת. כי כאשר ישות האדם מתאחדת עם הכל באמת, אז התודעה אינה חסרה דבר. משום, שהיא לא נפרדת משום דבר בשום צורה. והשאלה הנשאלת היא, האם האדם יכול להפוך להיות ... שהאדם חווה יותר את הנפרדות, כך הוא יותר עבד, ופחות מלך. וכך הוא נמצא יותר בתוך החסרונות של העולם. ועל האדם לשנוא את האמונה בתכלית השנאה, ולא להאמין לשום דבר בעולם. וכל דבר לברר את האמת, האם הוא באמת אמת מוחלטת , שאין שום אפשרות כלשהי, אפילו ... ובסיכומו של דבר: על האדם לברר ולבער באופן מוחלט, את כל המחשבות שגורמות לו לראות חסרונות במציאות המושלמת שלנו, ושגורמות לו להבדיל, בין דבר אחד לבין דבר אחר. וזה אפשרי, על ידי זה שהאדם שואל את עצמו, האם באמת הדברים שונים? ואולי הם רק נראים ...

... עדיין גם זו אינה תשובה כלל. כי עדיין יש וצריך לשאול, ומהי סיבת רצונו של אלוהים? וכל סיבה באשר היא, יש וצריך לשאול, מה הסיבה שלה עצמה? כך שכל התשובות, הן תעתוע בלבד. שהן נדמות לאדם כאמת, למרות שהן כולן חסרות. ושום תשובה בעולם, לא משקפת את האמת המוחלטת. כי כל התשובות שיש בעולם, מבוססות על הטעות של האדם, שהיש והאין נפרדים זה מזה. כי בלי הטעות הזו, אין שום ...

... של האדם להרגיש טוב, הוא ביטוי של הרצון של הנפרדות, לחזור לשורשה אל האחדות. כי האחדות היא כולה טובה. כי כאשר הכל אחד ממש, אין שום נפרדות ואין שום חיסרון כלל. כי חיסרון אפשרי, רק כאשר הישות היא חלקית וחסרה את השלם. אבל כאשר יש רק ישות אחת שלמה, ואין שום חלקים כלל, ממילא אין שום חיסרון כלל. ומצד האמת, האחדות והנפרדות הן ישות אחת ממש. ומצד השקר, הנפרדות והאחדות, נפרדות זו מזו ורחוקות במהותן זו מזו. ומצד השקר, האחדות מהווה את הנפרדות. כי מצד האמת, האחדות ... לפני שהוא היה, דהיינו, חסר כל צורת "אני", שנפרדת מדבר כלשהו. כי הנפרדות ביחס לשלמות של האחדות, היא כולה רעה, ואין בה שום טוב כלל. כי כולה מלאה חסרונות, ואין בה שום שלמות כלל. כי כל הדברים חסרים, משום שהם אינם שלמים. והנפרדות שהיא כולה רעה, היא בשורשה טוב אמיתי, דהיינו, האחדות. ולכן האדם רוצה תמיד להרגיש טוב. ... הם שניהם ביטוי של הטוב האמיתי של האחדות. וגם באחדות עצמה שהיא השלמות, גם בה יש שלמות מעל שלמות. אבל שם הרצון להרגיש טוב יותר, הוא ללא שום חיסרון כלל. ושם באחדות, הטוב גדל מעצמו כל הזמן, ללא כל מאמץ וללא שום רע כלל. כי באחדות, אין עליות וירידות של הטוב, אלא שם, גם הטוב וגם הרע של הנפרדות, שניהם מקדמים את האדם, ...

... את נשמתו מהטעות של האמונה שהורסת את חייו. כי על ידי אמונה, השקר הופך להיות אמת. ועל האדם להיצמד אל השכל של החכם האמיתי, שהוא ההתגלות הגדולה ביותר של השלמות, שיש בתוך החסרונות של הנפרדות. ועל האדם לחפש תמיד את האמת ...

... הוא אחד. כי יש מהות אחת שמקיפה וממלאת את הכל. ואם יש נפרדות, אז תמיד יש רובד פנימי יותר, שבו אין את צורת ההבדלים של הנפרדות, ויש רק מהות אחת. ואם המהויות הן חסרות כל צורה, אז ממילא אין ביניהן שום נפרדות, והן ישות אחת. ...

... זה שעושה לי רע, או שמא הדבר הזה בכלל לא באמת קיים, ורק נדמה לי שהוא קיים? ושורש הרע, הוא מחמת שהאדם עצמו קיים. והאדם חווה את עצמו כישות נפרדת משאר הישויות, ולכן הוא חווה חיסרון תמידי. ועל האדם לברר ולשאול, האם באמת אני קיים כישות נפרדת? או שמא ...

... הזאת, ושרק משום זה, הוא לא מבין את המציאות. ואז כאשר האדם מבין, למה הוא לא מבין, אז הוא רואה שהחיסרון הוא רק בו עצמו. כי אז האדם מבין את האמת, שבאמת היש והאין הם אחד, ורק ...

... העולם שלנו הוא ממשי. ובשעת החלום, עבור זה שחולם את החלום, עבורו החלום הוא ממשי. ושום הסבר שהחלום הוא רק אשליה, שום הסבר כזה לא באמת עוזר לאדם להשתחרר לגמרי מחוויית החיסרון, שהקיום העצמי שלו מביא לו. כי הקיום של האדם, יוצר לו את הסבל. כי חוויית ה"אני" של האדם, יוצרת עבור האדם, את חווית מה שאינו ה"אני", ומכאן נובעת תחושת החיסרון התמידי שיש לאדם. וזה שהאדם ינסה לשכנע את עצמו, שה"אני" שלו הוא רק אשליה, זה לא עוזר לו בשום דרך, לא להרגיש את ה"אני" שלו, ולצאת לגמרי מתחושת החיסרון של ה"אני". ועוד יש לזכור, שגם אשליה, היא קיום ממשי. וגם האשליה, היא אכן קיימת בפועל. וגם אם נקרא לה אשליה, היא עדיין תמשיך להיות קיימת. ואי אפשר להעלים מציאות, רק בכך ...