... התנגדות אצל השומע, שלא יהיה מוכן לקבל את זה שהוא בעצם טיפש בעיניך. "לעשות X, זאת חוכמה . החוכמה האמיתית היא, לעשות Y". - כאן יש מסר יותר
חלש. אבל היתרון שלו הוא, שמהצד של השומע, יש פחות התנגדות לקבל את המשפט, כי הוא לא שולל אותו. וכך ניתן להוסיף ולשלב משפטים כגון, ... היא, שבזמן אמת הוא יודע עד כמה אפשר למתוח את הגבולות, אצל האדם שאותו הוא משכנע. כשאתה אומר למישהו "החלטתי, שאני רוצה לעשות X", זה הרבה יותר
חלש, מאשר לומר לשומע "החלטתי, שאני עושה X". כי "רוצה לעשות", זה יותר
חלש מ"עושה". כי המילה "רוצה", מבטאת אופציה ואפשרות בלבד. והיא בעצם משדרת לשומע, שעדיין מדובר בשלב של רצון בלבד ולא בשלב מוחלט של ... שלה. כאשר בקצה האחד בעצם השומע נכנס לחוויה שבה הוא מרגיש חזק לידך, כי הוא לא צריך להודות לך. ובקצה השני יש את החוויה שהשומע מרגיש שהוא
חלש לידך, כי הוא כן צריך להודות לך. וכל שאר טווח החוויות באמצע. כי מי שנמצא בחוויה שבה הוא אומר תודה, הוא בעצם נמצא בחוויה של חולשה. ... האדם מודה פחות למי שקרוב אליו יותר. ובכך שאתה מבהיר לשני שהוא לא צריך להודות לך, הוא מרגיש יותר קרבה, והוא גם מרגיש בנוח לידך, והוא לא מרגיש
חלש מולך / לא מרגיש רע מכך שהוא מרגיש
חלש, במהלך השיחה איתך. אבל מצד שני, אם הוא לא צריך להודות לך, הוא גם פחות מעריך את מה שהוא מקבל ממך. ולעומת זאת, אם הוא מרגיש שהוא ... וכולי, בהקצנה של "אתה לא יודע עד כמה אתה צריך להודות..." וכיו"ב, הרי שבמקרה הזה הוא יותר מודע למה שהוא מקבל ממך, אבל מצד שני הוא מרגיש יותר
חלש ויותר רע במחיצתך. לצד זה כמובן שהוא גם יכול להרגיש אסיר תודה במובן החיובי עבורך, אבל הוא גם יכול להרגיש אסיר תודה, במובן השלילי שהוא לא ירצה להיות אסיר תודה, ולא ירצה להמשיך את הדינאמיקה מולך, כדי לא להרגיש
חלש ואסיר תודה. והחוכמה כמו תמיד היא, לדעת גם לגרום לשומע להרגיש חיסרון שיגרום לו להעריך את מה שאתה נותן לו, וגם בו זמנית שלא ירגיש ...