חוכמה / אהבה עצמית - כיצד אדם חכם מתייחס לחוכמה של עצמו?... / אהבה עצמית - כיצד אדם חכם מתייחס לחוכמה של עצמו? כפי שכבר ביארתי, ישנם רמות שונות של חוכמה ויש גם את החכם האמיתי. וכאן במאמר נבאר את אחד מההבדלים המהותיים שיש בין חכם אמיתי לבין כל שאר החכמים. והעניין הוא, כי האדם מטבעו רוצה להרגיש טוב. וכדי שהאדם ירגיש טוב, לשם כך הוא רוצה לחשוב שהוא טוב. וכאשר האדם ... שהם אינם אמת. כי יש כאלו שהם חושבים על עצמם מחשבות חיוביות שאינן נכונות. והמטרה שהם חושבים את המחשבות האלו, היא כדי לגרום לעצמם לאהוב את עצמם. ונזכיר: מי שהוא חכם אמיתי ומבין את המציאות בשלמות, הוא אוהב את עצמו בכל מקרה בשלמות, והוא אין לו שום עניין בלחשוב על עצמו שום דבר שהוא לא האמת לאמיתה. ובפרט שכל הבנת המציאות תלויה בכך שהאדם ייצמד אך ורק לאמת עצמה. והחכם האמיתי שזוכה להגיע אל האמת בשלמות, ממילא הוא מבין את ערכו האמיתי, והוא לא מוסיף ולא גורע ממנו אפילו לא כחוט השערה. ואם נחזור לעניין סוגי החכמים השונים, יש שני סוגי חכמים. כי יש חכמים שהם נקראים חכמים, רק ביחס לאלו שהם פחות חכמים מהם. ויש גם את החכם האמיתי, שהוא נקרא חכם, משום שהוא מבין את השכל של המציאות בשלמות. שהוא ורק הוא ראוי להיקרא חכם ע"פ האמת. ויש המון הבדלים בין כל סוגי החכמים בעולם, לבין החכם האמיתי. ואחד מההבדלים הוא, שאצל כל החכמים שיש בעולם, אצלם החוכמה שלהם נחשבת בעיניהם לדבר ייחודי. אבל אצל החכם האמיתי, הוא חכם כ"כ גדול, עד שבעיניו החוכמה שלו היא כלל לא שבח כלשהו. כי החכמים הרגילים, הם חכמים רק ביחס לאנשים אחרים. כי מצד האמת כל זמן ... היא הבידול שלה משאר האנשים שיש בעולם. ולכן בעיניהם החוכמה שלהם היא ייחודית. וכאשר חכם חושב על החוכמה שלו, הדבר הזה גורם לו לאהוב את עצמו יותר. אבל יש גם את החכם האמיתי, שהוא חכם מצד האמת. ובעיניו של החכם האמיתי, החוכמה שלו היא לא בעלת ערך מיוחד. משום שבעיני החכם האמיתי שרואה את המציאות עין בעין כפי מה שהיא באמת, בעיניו הוא לא רואה שום מעלה בכך שהוא חושב כפי האמת, משום שזה נראה לו כדבר פשוט ביותר ... המשוגע? ברור שלא. משום שמי שהוא חכם ונורמאלי, זה לא נחשב בעיניו למעלה זה שהוא לא מתנהג כמו אותו המשוגע. ואדם נורמאלי לא משבח את עצמו בכך שהוא לא משוגע. וכך גם החכם האמיתי, כאשר הוא מתבונן על השכל של עצמו, הוא לא רואה בכך שום מעלה יתרה. כי השכל של החכם האמיתי כ"כ גדול, עד שבעיניו זה נראה שאין שום אפשרות מחשבה אחרת. כי מאחר שהחכם האמיתי רואה את האמת בכל דבר, ומאחר שהאמת ברורה לו בצורה כ"כ חדה, אז הוא לא רואה שום ערך ייחודי בכך שהוא מבין את המציאות כפי מה שהיא. כי יש ... אלא להודות עליה ולחשוב כמוה. וכאשר האדם מפתח את השכל שלו עד לרמת הבנת המציאות בשלמות, הוא מגיע למצב שבו הוא כבר לא יכול לחשוב אחרת מהאמת. כי מאחר שהשכל של החכם האמיתי הוא גדול מאוד, על ידי זה הוא כבר לא יכול לחשוב אחרת מהאמת. כי בכל פעם שהוא מתבונן בשכלו על איזה דבר, הוא מיד רואה את האמת את כל האמת ... כפי מה שהוא חושב. ולכן בעיניו זה לא נחשב לשום מעלה כלל, זה שהוא חושב כפי האמת. כי מי שמגיע לאמת עצמה, אין לו ברירה אלא לחשוב כמוה. וכל הדברים האלו נכונים באיך החכם האמיתי מתייחס לחוכמה של עצמו ביחס לעצמו. כי גאווה היא של האדם ביחס לעצמו. כי יש כאלו שכלפי חוץ הם לא משבחים את עצמם, אבל בתוך תוכם הם מפיקים ... שהוא חושב על עצמו. כי המשוגע יכול לחוש גאווה על כך שהוא חכם בעיני עצמו יותר מאשר אדם אחר, והחכם יכול לא לחוש שום גאווה מכך שהוא חכם יותר מאשר המשוגע. וכאשר החכם האמיתי מסתכל על אלו שעוד לא הגיעו להיות חכמים כמותו, הוא רוצה לעזור גם להם להיות חכמים כמותו. כי החיים הטובים תלויים בהבנת המציאות. והחכם האמיתי מנסה כל הזמן לעזור לאדם להתקרב אל השכל של המציאות. וכאשר החכם האמיתי מסתכל על השכל של עצמו ביחס לשכל של אחרים, הוא מתייחס לכך בדיוק כמו שהאדם מתייחס להבדל בין יד ימין לבין יד שמאל. דהיינו, החכם מסתכל על החוכמה של עצמו, כעל לא יותר מאשר אירוע שהמציאות גרמה לו לקרות. כי החכם האמיתי שמחובר למציאות בשלמות, הוא אין לו שום גאווה כלל. ובעיניו החוכמה שלו נזקפת לטובת המציאות בלבד. ובעיניו החוכמה שלו, נועדה לעמוד לטובת ... לטובת הכלל. ונסכם: יש שני סוגי חכמים. יש חכמים שמפיקים אהבה עצמית מכך שהם חושבים שהם חכמים, ובעיניהם הם רואים את זה כמעלה שהם חכמים יותר מאחרים. אבל יש גם את החכם האמיתי, שהוא אוהב את עצמו בכל מקרה, ובעיניו הוא רואה את החוכמה שלו אך ורק כזכות שהוא קיבל. ...